שבירת שיניים קדמיות בתאונת דרכים

התובע נפגע בתאונת דרכים, עוצמת הפגיעה הייתה קשה מאד עד ששיניו העליונות הקדמיות נשברו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבירת שיניים קדמיות בתאונת דרכים: 1. התובע הוא יליד .12.12.49 ביום 20.2.89, הוא נפגע בתאונת דרכים, בעת שהיה נוהג ברכב כבד, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת. בבית החולים אובחנה אצלו חבלה בקרקפת ובמותן, אך לא נמצאו מימצאים שהצדיקו אישפוז. על פי עדותו, עוצמת הפגיעה היתה קשה מאד עד ששיניו העליונות הקדמיות נשברו. יומיים לאחר התאונה שב התובע לבית חולים, התלונן על כאבי גב וקיבל טיפול הרגעה. רק בשלב מאוחר יותר נמצאו אצלו מימצאים בעמוד השידרה ועל פי עדותו יש לייחס אותם לתאונה. עיקר תלונותיו של התובע, לאחר התאונה, מתמקדות בכאבי ראש חזקים, חוסר ריכוז, קושי בזכרון בטווח הקצר וחוסר בטחון. התאונה בה נפגע התובע הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה שארעה בעבודה והועדה הרפואית לערעורים של המוסד קבעה את נכותו הצמיתה בשיעור של % 10- זאת בשל תסמונת נפשית שלאחר חבלה. הועדה מצאה עוד, כי לא נותרה לתובע, כתוצאה מן התאונה, נכות כלשהי בתחום האורטופדי. התובע ביקש לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בשל העובדה כי בהליך משפטי אחר, שהוא היה צד לו, ואשר במסגרתו נתבררה תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח, בשל פציעתו בתאונה זו, נקבעה לו נכות גבוהה בתחום הנפשי. המדובר בתביעה שהגיש מכח פוליסת ביטוח לתאונות אישיות ובחוות דעת של מומחה שנתמנה באותו ענין, על ידי בית המשפט, שנתבקש להעריך את הפגיעה בכושר השתכרותו. 2. אף שקבעתי כי אין במימצאים הרפואיים, שהובאו בהליך הקודם, משום קביעה על פי דין, כמשמעותה בסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, באתי לכלל מסקנה כי ראוי לאפשר לתובע הבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לשאלת שיעור הפגיעה הנפשית. לא מצאתי עילה, עם זאת, להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה, ככל שהיא נוגעת לנכות בתחום האורטופדי. העובדה שרופא מטעם התובע העריך את נכותו הרפואית, בתחום זה, בשיעור של %10, ואילו הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, מצאה שאין לתובע נכות בתחום האורטופדי, לא הצדיקה מתן רשות להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה בענין זה. משניתן היתר להבאת ראיות לסתור כאמור, הסכימו הצדדים בפועל לצאת מתוך הנחה, כי אכן קביעת הועדה בתחום הפסיכיאטריה נסתרה וכי ראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט בענין זה. פרופ' טיאנו, מנהל בית החולים גהה, נתמנה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, והוא בדק את התובע וחיווה דעתו על מצבו הנפשי. 3. פרופ' טיאנו מצא כי התאונה לא הותירה סימנים נוירולוגיים בגופו של התובע. הוא מצא גם כי אין לתובע הפרעה בריכוז או בזכרון וכי התמונה הקלינית "איננה עונה לקריטריונים של תסמונת בתר חבלתית". להערכתו, מדובר "במצב של דכאון תגובתי קליני שלא קיבל עד עתה טיפול פסיכיאטרי הולם בשום מסגרת בה שהה". תאונת הדרכים, כך סבור המומחה, הבהילה את התובע מאד והותירה אותו בתחושה סובייקטיבת של פגיעה גופנית קשה. הפסקת עבודתו, כך הוא מעריך, פגעה בדימוי העצמי שלו והסבה לו חרדה גבוהה באשר למידת יכולתו להמשיך ולפרנס את בני משפחתו. פרופ' טיאנו סבור כי עוול נעשה עם התובע משלא הוצע לו טיפול בדכאון ממנו הוא סובל. אולם התוצאה היא - קיומה של נכות נפשית של ממש במצבו הנוכחי. יש להעריך את נכותו בתחום הנפשי - כך הוא קובע - בשיעור של % 30 ב- 7 השנים הראשונות שלאחר התאונה ו-% 20 נכות לצמיתות. 4. עובר לתאונה שימש התובע כנוהג רכב כבד. הוא עבד בחברה להובלת דלק ובחברה לתעבורת מיכלי מלט. על פי עדותו, הוא נדרש, במהלך עבודתו, שנמשכה לאורך שעות מרובות ביממה, למאמץ פיזי ניכר וריכוז מירבי. שכרו הממוצע בחודשים שקדמו לתאונה הגיע לסכום של -.850, 2 ש"ח, בשיערוך להיום -.900, 7 ש"ח ובניכוי מס הכנסה -.410, 6 ש"ח. התובע לא שב לעבודתו הקודמת, לאחר התאונה, ובפועל לא שב לעבודה בכלל. הוא מבקש לקבוע כי שיעור הפגיעה התפקודית בו עולה לאין ערוך על שיעור נכותו הרפואית והוא מעריך את הפסד שכרו בעתיד "בשיעור של -.000, 5 ש"ח לחודש לפחות" (סעיף 33לתצהיר עדותו הראשית). הנתבעת סבורה לעומתו, כי "לכל היותר יש לקבוע פגיעה בשיעור של עד % 10בלבד", וזאת בהתאמה לקביעה המקורית של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי באשר לנכותו הנפשית. אילו סבור היה התובע - כך טוענת הנתבעת - כי אכן נכותו הנפשית עולה על זו שקבע לו המוסד לביטוח לאומי, היה שב ופונה אל המוסד בבקשה לקבוע כי מצבו הוחמר. משלא עשה כן, וכל עוד התגמולים המשתלמים לו מחושבים על בסיס נכות של % 10בלבד, ראוי, לדעת הנתבעת, להעריך גם את הפגיעה התיפקודית אצל התובע באותו שיעור. אלא, שכאמור, נסתרה קביעת דרגת הנכות הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ומונה רופא מומחה, מטעם בית המשפט, ושוב אין להדרש לקביעת דרגת הנכות של המוסד לביטוח לאומי בעת שבאים להעריך את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע. משנקבעה הנכות הרפואית יש לבחון את מידת השפעתה על יכולת התיפקוד בעבודות הקשורות במקצועו של התובע ובהתאם לכך את מידת השפעתה על כושר השתכרותו: ע"א 3049/93, גרוגיסיאן נ. רמזי, תקדין עליון 95(2), 175- מפי כב' השופט ת' אור. 5. התובע, במקרה זה, לא חזר לנהוג על משאית בעיקר בשל הקושי הנפשי שהוא סובל ממנו. הוא נוהג ברכב קל, אך על פי עדותו רק באופן חלקי ובזמנים קצובים. רופא היחידה לנפגעי עבודה של בית החולים בבאר שבע, מצא כי התובע לא היה מסוגל לשוב לעבודה במשך 6חודשים לאחר התאונה, ועל פי המלצתו הופנה התובע להליכי שיקום במסגרת המוסד לביטוח לאומי. משהודיע למעבידו כי אינו מסוגל יותר להמשיך ולשמש כנהג מיכלית הופסקה עבודתו. במהלך השיקום עבר התובע איבחון, במכון לאיבחון ויעוץ, ולפי המלצת המכון (נספח י"ט לתצהירו של התובע) נקבע כי ראוי שהוא יעבור טיפול נפשי במקביל להליכי השיקום. מימצאי האיבחון מלמדים כי התובע מצטיין בכישורים טכניים, אולם כישורי החשיבה שלו נמוכים וכושר הלימדה שלו ממוצע. מכון האיבחון המליץ בפני רשויות המוסד לביטוח לאומי למצוא לתובע עבודה בה יוכל לנצל את כישוריו הטכניים אך שלא תדרוש ממנו מאמץ פיזי רב, כגון בוחן רכב, מחסנאי טכני, או שרטט טכני. סיכויי השיקום של התובע, כך נקבע, סבירים. אלא שהתובע לא המשיך בהליכי השיקום, וכאמור, בפועל, לא חזר לעבודה כלשהי. הנתבעת סבורה, כאמור, כי הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע קטנה, וכי יש לייחס את העובדה שאין הוא עובד כיום, לבחירתו שלו, שלא להקטין את הנזק, כמו גם למגבלות בריאות אחרות שיש לתובע בלא קשר לתאונה, ובכלל זה מיחושי גב שסבל מהם לפני התאונה והתקף לב שארע לו לאחר התאונה. 6. ספק רב אם יש לייחס חשיבות של ממש לתלונות בודדות, שבאו מפי התובע, על מיחושי גב שסבל שנים רבות לפני שארעה התאונה. עובדה היא שהתובע נהג בלא קושי ברכב כבד עד יום לתאונה. אין גם ראיה מספקת באשר לנפקות הארוע הקרדיולוגי שהתרחש אצל התובע לאחר התאונה. חוות דעתו של המומחה הרפואי מלמדת כי הפגיעה הותירה חותם נפשי של ממש בתובע, שחומרתו עשוייה לפחות ברבות השנים. מאידך גיסא אין ספק כי אין כל הצדקה, מבחינתו של התובע, שלא לקבל טיפול נפשי סביר, ושלא למצוא תעסוקה המתאימה למגבלותיו ולכישוריו. בנסיבות אלה יש להעריך את הפגיעה בכושר התיפקוד של התובע בשיעור מלא בחצי השנה הראשונה, בשיעור של % 20 מתום אותה תקופה ואילך. הפסדי ההשתכרות יקבעו בהתאם ועל בסיס שכרו לפני התאונה, כאמור. כאב וסבל 7. התובע נותר נכה בשיעור של % 20לצמיתות והוא היה בן 39 ביום התאונה. לפיכך יש לפסוק לו בגין כאב וסבל את הסכום של -.242,02 = 0.91x 0.20x-.222,111 לסכום זה תווסף ריבית כחוק מיום התאונה ואילך. הפסדי השתכרות בעבר 8. א.במשך מחצית השנה הראשונה שלאחר התאונה. -.460,83 = 6x-.410,6 לסכום זה תווסף ריבית כחוק מאמציעתה של התקופה ואילך. ב.מתום מחצית השנה ועד היום - .816,211 = 88x 0.20x-.410,6 לסכום זה תווסף ריבית כחוק מאמצעיתה של התקופה ואילך. הפסדי השתכרות בעתיד 9. התובע הוא היום בן 47שנים ונותרו לו עוד 18שנה עד תום תקופת העבודה שלו. יש לפצותו בגין הפסדי ההשתכרות בעתיד בסכום של -.765,312 = 166.7435 X 0.20x-.410,6 הוצאות 10. הוצאותיו הרפואיות של התובע בגין הטיפולים הרפואיים שעליו לקבל עקב התאונה פורטו בתצהיר עדותו הראשית. הנתבעת טוענת כי התובע זכאי לקבל מן המוסד לביטוח לאומי החזר של כל הוצאותיו הרפואיות בעבר ובעתיד, וכי מכל מקום לא הוכח כי טיפולי השיניים שקיבל קשורים לתאונה. כאמור, נפגע התובע, על פי עדותו, גם בשיניו, ובהעדר ראיה סותרת הוא זכאי לפיצוי בגין הוצאותיו בראש נזק זה. מאידך אין התובע זכאי להחזר עבור מחיר עלות חוות הדעת השונות שקיבל אלא במסגרת הוצאות המשפט כפי שיקבעו. הנתבעת לפיכך תשא בהחזר הוצאות של התובע, כאמור, בסכום כולל של -.000, 10 ש"ח. סכום זה כולל את הריבית הנלויית להוצאות שנשתלמו בעבר. תשלומים וניכויים 11. הנתבעת תשלם לידי התובע פיצויים בסכום כולל של - 283, 395 ש"ח. בצרוף ריבית כמפורט לעיל. מסכום הפיצויים הזה יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי בגין דמי פגיעה, גמלת נכות זמנית ומענק נכות בסכומים הנקובים בהודעת המוסד לביטוח לאומי (נספח ב' לסכומי הנתבעת) ובערכם היום, ובליווי ריבית כחוק מיום התשלום ואילך וכן סכומי התשלומים התכופים, בערכם היום ובצירוף ריבית כאמור. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של % 13 ובתוספת מע"מ. תאונת דרכיםשינייםשבירת שיניים