התובע נפגע ברגלו ונגרם לו שבר פתוח של הטיביה והפיבולה מימין. התובע עבר מספר ניתוחים ואושפז, מספר אישפוזים, במשך מספר חודשים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. התובע עמד בפני ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי ונכותו הרפואית הצמיתה (לפני הפעלת תקנה 15) הועמדה על 55% בגין מצב דומה לקטיעה מתחת לברך ונורופטיה אולנרית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר פתוח ברגל עקב תאונת דרכים: בפני תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1931, נפגע ביום 12.12.05 בתאונת דרכים כהולך רגל על ידי רכב לא ידוע. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא באשר לשיעור הנזק. בתיק נשמעו ראיות. התובע נפגע ברגלו ונגרם לו שבר פתוח של הטיביה והפיבולה מימין. התובע עבר מספר ניתוחים ואושפז, מספר אישפוזים, במשך מספר חודשים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. התובע עמד בפני ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי ונכותו הרפואית הצמיתה (לפני הפעלת תקנה 15) הועמדה על 55% בגין מצב דומה לקטיעה מתחת לברך ונורופטיה אולנרית. נכות זו מהווה קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק ומחייבת בהליך זה. ובאשר לפגיעה התפקודית. התובע, אשר היה כבן 75 שנים במועד התאונה, עבד עובר לתאונה כשומר. כמו כן תפקד כגבאי בבית כנסת ללא תשלום. בהתאם לדיווחים למוסד לביטוח לאומי עמד שכרו הרבע שנתי על 11,279 ₪, 3760 ₪ בממוצע לחודש. סכום זה משוערך להיום עומד על 4350 ₪. סכום זה אינו חייב במס. התובע ציין בתצהירו וטען בסיכומיו כי לולא התאונה היה צפוי לעבוד עד גיל 80, בהסכמת מעסיקיו. בחקירתו ציין כי כיום הוא מתנייד בעזרת קלנועית ואינו יכול לצעוד יותר מעשרה מטרים, עם קב. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי לתובע תלונות רבות גם בדבר כאבים שאינם קשורים לתאונה, כמו כאבי ראש, בעיות שמיעה, בעיות נשימה ומגבלה באצבעות ידיו. נטען כי כבר שנים ארוכות לפני התאונה סבל התובע מכאבים בברכיו. נטען כי התובע לא הביא את מעסיקיו לעדות ולכן אין לתת אמון בטענתו כי סיכם עמם כי ימשיך לעבוד עד גיל 80. נטען כי נוכח גילו של התובע ותחלואיו השונים, שאינם קשורים לתאונה, יש להניח כי היה מסיים לעבוד כבר במועד סמוך לתאונה וללא קשר אליה, ולכל היותר כחצי שנה נוספת לאחר התאונה. בהערכת הפסדי השכר של התובע והערכה עד איזה גיל היה ממשיך לעבוד, יש לשקול, מחד, את העובדה כי עד התאונה עבד והשתכר באופן רצוף למרות שהיה מעל גיל הפרישה וכבן 75, ומאידך, כי סביר להניח שעם השנים היה כושר תפקודו פוחת, גם לאור בעיות הבריאות הנוספות מהן סבל, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי והעדויות. עוד יש לציין כי מעבידו של התובע לא הובא להעיד על מנת לתמוך בטענה כי היה מאפשר לו לעבוד עד גיל 80. לאחר שקילת כלל טענות הצדדים והמסמכים שצורפו, אני מעריכה כי התובע היה ממשיך לעבוד עוד כארבע שנים נוספות, לולא התאונה, עד גיל 79 לערך. בגין תקופה זו הוא זכאי להפסדי שכר מלאים. מדובר בפיצוי כולל בסכום של 208,800 ₪. לסכום זה תתוסף ריבית מאמצע תקופה. בגין כאב וסבל, התובע זכאי לפיצוי בהתאם לנכות רפואית בשיעור 55% וימי האשפוז עקב התאונה. תקופות האשפוז הן אלו: 12.12.05 - 28.5.06; 18.6.06 - 26.7.06; 13.8.06 - 31.8.06; 13.2.08 - 5.3.08; 7.6.09 - 19.6.09; 21.6.09 - 3.7.09; מיום 15.2.10 - 16 ימים. האשפוז בין התאריכים 26.5.09 - 29.5.09 הוא עקב בעיות נשימה ואינו קשור לתאונה. סה"כ מדובר ב 283 ימי אשפוז (החישוב בסיכומי הנתבעת שגוי). בניכוי גיל, זכאי התובע לפיצוי בסך 170,300 ₪ כולל ריבית. התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות נסיעה וניידות, לרבות רכישת קלנועית, והוצאות רפואיות, הכל לעבר ולעתיד. התובע ציין בתצהירו כי מאז התאונה ובאופן קבוע מסייעת לו רעייתו ברחצה, הלבשה, אוכל והסעה וכמו כן ילדיו עזרו לו בתקופת האשפוז ושהו לצידו. בחקירתו ציין כי הוא נעזר באשתו בגריבת גרביים. הוא ציין כי הוא סובל מכאבי גב, כתפיים וראש, ולכן מתקשה לעיתים בלבוש. כיום הוא מוציא הוצאות רפואיות בגין משחות לרגל אך ויתר על תביעה להחזר מהמוסד לביטוח לאומי. רעייתו של התובע, נורה ג'אנח, ציינה בתצהירה כי בתקופה בה התובע היה מאושפז בבית החולים היא שהתה לצידו יומם וליל וסעדה אותו ברחצה, אכילה, לבוש וכד'. כיום, ציינה, היא נושאת בעיקר נטל הטיפול בתובע אשר מתבטא ברחצה, הלבשה, ליווי לטיפולים רפואיים וכד'. בחקירתה ציינה כי אינה זוכרת שנשאה בהוצאות רפואיות בגין אשפוזים או טיפולים לבתי החולים או בקופת החולים. היא אישרה כי התובע ממשיך לתפקד כגבאי בבית הכנסת, כפי שהיה לפני התאונה. לבית הכנסת הוא מתנייד בעזרת קלנועית. היא אישרה כי הוא מתקלח בכוחות עצמו. היא עוזרת לו לנעול נעליים ולגרוב גרביים, לעיתים להתלבש. התובע מתקשה בלבוש בשל כאבי ראש וכתפיים. התובע בדרך כלל אינו נזקק לעזרה בשירותים. היא אשרה כי כיום הוא הולך עם קב אחד, ולעיתים בבית ללא קב. בנו של התובע, סיני גינת, אשר מתגורר כיום עם הוריו, ציין בתצהירו כי בתקופת אשפוזו של התובע וגם בעת שהיה מרותק למיטה בביתו הוא נסע מידי יום לשהות לצד אביו לאחר סיום יום עבודתו עד שעות הערב. בחקירתו אישר כי כיום התובע משתמש רק בקב אחד ולעיתים בבית ללא קב. הן לפני התאונה והן לאחריה התובע מתפקד כגבאי של בית כנסת, אשר נמצא במרחק של כשלושה ק"מ מביתו. הוא אישר כי התובע מתקלח לבדו, ללא עזרה. הקבלות היחידות שהוצגו על ידי התובע הן 570 ₪ בגין צילום חומר רפואי מבית החולים הלל יפה; 280 ₪ בגין נעליים אורטופדיות; 960 ₪ - מסמך שאינו קבלה - על תיקון בקר, כפי הנראה הקשור לקלנועית; 20,500 ₪ - שוב - מסמך שאינו קבלה - לגבי רכישת קלנועית. מעבר למסמכים אלו לא הוצגו כל ראיות על הוצאות עזרה, הוצאות רפואיות או נסיעות. הנתבעת הציגה דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי מיום 8.2.07 שם נרשם כי התובע "מסתדר בפעולות יום יום גם ללא עזרה" וכי "צפוי שיפור במצבו עם החלמה מלאה של הפצע". עוד נרשם בדו"ח כי התובע זקוק לסיוע מועט בהלבשה, רחצה, אכילה ושתיה. הנתבעת מציינת כי התובע קיבל תקופה מסוימת, עד יום 1.4.07, סיוע בעבודות הבית מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי לאשת התובע, עקרת בית גם עובר לתאונה, לא נגרם כל נזק ממוני עקב שהייתה בצד התובע בעת אשפוזו. נטען כי מדובר בעזרת בני משפחה שאינה חורגת מעזרה המקובלת בין בני משפחה ואינה מזכה בתשלום פיצוי כלשהו. נטען כי בעת שהותו בבית החולים הוא קיבל את מלוא העזרה והסיוע מצוות בית החולים ולאחר מכן קיבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי, כאשר סיוע זה סיפק את מלוא צרכיו. כיום, נטען, התובע זקוק לעזרה מועטה בלבד כמו גריבת גרביים. יתר מטלות הבית מבוצעות ממילא על ידי אשתו, כפי שהיה עובר לתאונה. עוד נטען כי בכל מקרה סביר להניח שהתובע היה נזקק לעזרה לאור גילו ומחלותיו שאינן קשורות לתאונה. באשר להוצאות רפואיות, נסיעה וניידות, נטען כי בהעדר ראיות להוצאות אין מקום לפיצוי ובכל מקרה התובע זכאי לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאות אלו. לאחר שקילת כלל טענות הצדדים והראיות, אני סבורה כי למרות שלא הוצגו קבלות על הוצאות עזרה ולא נלקחה עזרת צד שלישי בפועל עד היום, הרי שלאור טיב הפגיעה, עזרת אשתו של התובע ובני משפחתו חורגת מהיקף העזרה הרגילה בין בני משפחה ויש מקום לפיצוי גם בראש נזק זה, הן לגבי העבר והן לגבי העתיד. כמו כן זכאי התובע, נוכח טיב הפגיעה, לפיצוי מסוים בגין הוצאות רפואיות, נסיעות וניידות, מעבר לסכומים להם הוא זכאי מהמוסד לביטוח לאומי. אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות, נסיעות לטיפולים רפואיים והוצאות ניידות, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 160,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. מסכומי הפיצוי ינוכו התשלומים התכופים ששולמו לתובע, כשהם משוערכים להיום, סכום של 94,262 ש"ח, כמפורט בסיכומי הנתבעת. בנוסף, יש לנכות מסכומי הפיצוי את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו וישולמו לו עקב התאונה. בהתאם לחוות דעת אקטוארית מיום 19.9.10 סכום הקצבה המיוחדת לעבר ולעתיד, ששולם וישולם לתובע, כולל ריבית, עומד על 244,687 ₪, נכון ליום חוות הדעת. בהתאם לחוות דעת אקטוארית נוספת מיום 19.9.10 סכום גמלת הנכות מעבודה, לרבות דמי פגיעה ומענק חד פעמי, ששולמה לתובע, עומד על 141,822 ₪ כולל ריבית, נכון ליום חוות הדעת. בנוסף, יש לנכות את סכום גמלת הסיעוד בסך 13,159 ₪, נכון ליום 14.3.10, בהתאם לדרישת המוסד לביטוח לאומי שהופנתה לנתבעת. לכל הסכומים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית עד היום. התובע זכאי לתשלום יתרת הפיצוי לאחר הניכויים. התובע לא טען וממילא גם לא הוכיח כי הוא זכאי לרבע מנזקו וכי עמד בהוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). על מנת לעמוד בתמריץ הקבוע בהוראות חוק הביטוח הלאומי ולקבל את פיצוי היתר על הנפגע להוכיח עמידתו בתנאים שנקבעו בחוק ולהודיע למוסד לביטוח לאומי על הגשת תביעתו כנגד הנתבעים בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעת המוסד ובתביעת התובע. משלא הוכיח כי עשה כן, אינו זכאי לתמריץ האמור. לסכום הפיצויים המפורט לעיל יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והחזר אגרה. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רגלייםשבר