קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר - חטיפה לשם סחיטה או איומים: בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996. כנגד הנאשם ( להלן: "המשיב") , הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת חטיפה לשם סחיטה או איומים, עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") + סעיף 29 לחוק; שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק + סעיף 29 לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 ו 335(א)(1) ו(2) לחוק+ סעיף 29 לחוק; סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק + סעיף 29 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א) לחוק. כנטען בכתב האישום, כי המשיב קשר עם סרגיי (להלן: "סרגיי") ואדם נוסף (להלן: "האחר"), לחטוף מונית באמצעי תרמית, לשדוד ולסחוט ממנו רכוש בכוח ובאיומים (להלן: "הקשר"), ולשם כך הצטיידו החברים לקשר בתיק גדול, מוט ברזל, נייר דביק ומיכל גז מדמיע. ביום 30.10.10 עובר לשעה 3:20, בשדרות ההסתדרות בחיפה, ובמסגרת הקשר, עצרו המשיב והאחר מונית הנהוגה בידי המתלונן וביקשוהו כי יסיע אותם ליערות הכרמל. סרגיי חברם לקשר, נסע ברכבו אחר המונית, עד אשר הגיעה המונית למקום מבודד וחשוך ביערות הכרמל. בהגיעם לזירה, הורו המשיב והאחר למתלונן לעצור המונית, ואז תקפוהו באמצעות מוט הברזל שהצטיידו בו מבעד מועד, בראשו ובגופו וכן ריססוהו בגז פלפל וחבלו בו חבלות חמורות. בהמשך הוציאו את המתלונן מהמונית, כפתו את ידיו ורגליו באמצעות סרט דביק בו הצטיידו והושיבוהו על ברכיו. השניים, ששדדו מהמתלונן את שני מכשיר הפלאפון והקשר שנשא באמתחתו, מכשיר ניווט, ארנק, כרטיסים שונים לרבות כרטיס בנקט, סכום של 700 ש"ח ופריטים נוספים. המשיב והאחר תחקרו את המתלונן על הקוד הסודי של הבנקט, תוך איומים עליו ועל בני משפחתו. המשיב וחבריו למעשים, חלצו את נעלי המתלונן וזרקו אותן וכן החביאו מפתחות המונית וזאת על מנת לעכבו מלחלץ עצמו מהזירה ולהזעיק עזרה. בתום מעשים אלו נמלטו המשיב והאחר לרכבו של סרגיי, ומשם נסעו למכשיר בנקט בחיפה. שם, ניסו למשוך כספים באמצעות כרטיס הבנקט ששדדו מהמתלונן, ומשלא הצליחו ניגשו לבנקט אחר, ובו הצליח למשוך סכום של 1,200 ש"ח מחשבונו של המתלונן. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלונן חבלות חמורות ובהן שבר של גליל פרוקסימלי 4 ביד שמאל, המטומות, פציעות ושריטות בראשו, בעורפו, בפני ובגפיו. כמו כן נגרמו לו נפיחות קלה בעפעפים, גירוי לחמיתי, צביעה בלחמית הבולברי בחלק התחתון. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה נשוא החלטתי זו, למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בעניינו של המשיב ביום 16.1.10 , בפני כב' השופט טובי, הסכימו הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה שיש בהם לייחס המעשים למשיב, וזאת בהתחשב בשלב בו נמצא הדיון. וכן הוחלט על-ידי כב' השופט טובי כי הראיות שבתיק אכן מספיקות לצורך קיומן של ראיות לכאורה, ועוד נקבע כי המעשים המיוחסים למשיב, נסיבות ביצוען, הימצאותו של תכנון מקדים וחומרת תוצאותיהן מצביעות על מסוכנות מוגברת, המקימה עילת מעצר. וכן גם לטעמי מתקיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב, כך גם קיימת עילת מסוכנות. עוד הוחלט על-ידי כב' השופט טובי, על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. שעליו לבחון את שאלת מסוכנות המשיב ואת החלופה המוצעת על ידו. בדיון שהתקיים בפני ביום 9.2.11 הוגש תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה כי המשיב הינו בעל אישיות חיובית, שהישגיו הלימודיים מרשימים וכן שגדל בסביבה המזדהה עם ערכים נורמטיביים. עם זאת נראה שהמשיב עבר חוויה לא פשוטה, וסבל ממעברים חדים בין ארץ מולדתו, אוזבקיסטאן, לבין ארץ גדילתו, ישראל. כך גם עולה כי המשיב סבל ממצבים נפשיים לא קלים בעקבות שירותו הצבאי, וזאת על רקע קשיי הסתגלות, וכן כי הוא מצוי עתה במעקב פסיכיאטרי ומקבל טיפול תרופתי הרגעתי ונוגד דיכאון, עם זאת שולל תסקיר המבחן, השפעת המצב הרגשי על יכולתו של המשיב לעמוד בתנאי השחרור הנדרשים. המשיב הכחיש כל קשר לבעייתיות בהתנהלותו טרם המעצר ולמעורבותו בפלילים לאורך שנות חייו, וכן התסקיר עמד על הפער בין יכולותיו האינטלקטואליות של המשיב, ואשר הצביע על יכולות גבוהות ובין יכולתו להתמודד עם מצבים רגשיים מורכבים. נתונים שמנעו משירות המבחן לשלול באופן גורף את הישנות המקרים בעתיד. שירות המבחן, חווה דעתו בנוסף על המפקחים הפוטנציאלים, אמו; אביו החורג; סבתו X וכן דודתו. שירות המבחן התרשם מהם בצורה בלתי אמצעית, מהבנתם לתפקידם כמפקחים ויכולתם לעמוד בו, המלצותיו היו- ובכפוף להסתייגויות שוליות, שיש מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו של המשיב, שכן להערכתם המפקחים ראויים לשמש כמפקחים על X. וכן שהמשיב מעוניין להישמע להוראות החוק ולא עולה ממנו מסוכנות מיוחדת, לומר כי להערכתם הוא יעמוד בתנאי השחרור. במעמד הגשת תסקיר המבחן, הופיעו בפני גם המפקחים המוצעים. המפקח, שהעיד על עצמו כמי שמכיר המשיב עוד כילד וכי הוא רואה בו כבנו, הינו רופא במקצועו, המנהל קליניקה לרפואת שיניים ועמותה הנותנת טיפולים למעוטי יכולת. מר פרומן נידב עצמו לפקח על המשיב בשעות הערב המוקדמות וכן היה מוכן לקבל אותו לעבודה במשרה חלקית תחת פיקוחו, ולעזור בכל מה שהוא יכול על מנת לפקח על המשיב. אמו של המשיב, גב' X, הביעה נכונות לפקח על בנה באופן מלא. גב' X, הינה רופאת שיניים במקצועה, ובטרם מעצרו של המשיב שהתה בגרמניה למשך כשנתיים לצורכי השתלמות ועבודה, ואולם ציינה כי הייתה בקשר רציף עם בנה. משידעה גב' X על האירוע בו היה מעורב בנה, היא חזרה באופן מיידי ארצה, וזאת על מנת לעזור לבנה. גב' X, התחייבה שבמידה והמשיב ישוחרר לבית סבתו היא תגור שם ותיקח אחריות מלאה בפיקוח על בנה. כך גם סבתו של המשיב, גב' X, הנדסאית מזון במקצועה. גב' X, בימים אלה אינה עובדת והביעה נכונות לפקח על המשיב באופן מלא ולא להשאירו לבד. דודתו של המשיב, הגרה גם היא עם אמה, סבתו של המשיב, עובדת למחייתה בסיעוד קשישים. היא הבהירה כי היא עובדת אך שלוש שעות בבוקר והביעה נכונות לפקח על המשיב בשאר שעות היום. בתום שמיעת אלה, חזרה המבקשת על בקשתה, לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו. לגישתה המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים למשיב לא סובלת שחרור לחלופת מעצר וכי יש לשמור על המשיב מאחורי סורג ובריח. מעבר לכך התייחסה המבקשת לתסקיר המבחן והצביעה על הבעייתיות שבהמלצה הסופית לפיה ניתן לשחרר המשיב, תוך התייחסות לדיון שעולה מהתסקיר, כך היא הצביעה על העובדה כי המשיב מתקשה להסביר התנהגותו טרם המעצר והוא שולל כל התנהלות פלילית בחייו. זאת ועוד כי מהתסקיר עולה שלא ניתן לשלול התנהגות פורצת גבולות בעתיד. באשר למפקחים, טענה המבקשת שאינם ראויים לשמש כמפקחים על המשיב, משום שהמדובר בבני משפחה ושלא יכלו לזהות התנהגות בעייתית בהתנהלות המשיב, ולא שמו לב לכל התנהגות חריגה מטעמו. לגישת ב"כ המשיב, הדגיש כי מהתסקיר עולה שיש למשיב היכולת והרצון לעמוד בסייגי השחרור המבוקשים במידה וישוחרר, וכן כי הוא גילה עניין להישמע להוראות החוק. זאת ועוד עמד ב"כ המשיב על זכותו של המשיב לא לקחת אחריות על המעשים המיוחסים לו בפני שירות המבחן. מעבר לכך הדגיש ב"כ המשיב כי שירות המבחן התרשם מהמפקחים ומסקנתו הסופית הייתה כי יש להורות לשחרור המשיב לחלופת מעצר. לאחר ששקלתי כל הנסיבות הקשורות לאירוע, נסיבותיו האישיות של המשיב וטיבם של המפקחים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לשחרר המשיב לחלופת מעצר. בלי להקל ראש, במעשים שבוצעו על-ידי המשיב, והחומרה הרבה העולה מהם, הרי שעל אלו לבוא לידי ביטוי במסגרת גזר הדין, ולא בשלבי המעצר, כך בית המשפט חזר והדגיש את נחיצות בחינת חלופת המעצר גם בעבירות חמורות כל עוד יש בחלופה לאיין המסוכנות. וכך נאמר: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" [בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06).] אמנם ועל אף שהמשיב הכחיש כל קשר לבעייתיות בהתנהלותו טרם המעצר ולמעורבותו בפלילים לאורך שנות חייו, יש להדגיש כי לנאשם עומדת חזקת החפות, שהוא רשאי להילחם עליה במסגרת המשפט, ובוודאי בשלב עריכת תסקיר במסגרת מעצר עד תום ההליכים. אי נטילת אחריות על ביצוע המעשים בעת תסקיר מעצר טרם המשפט, אינה יכולה במסגרת תסקיר שירות המבחן לעמוד לרעת המשיב שעה שהוא נאבק על חפות. [השוו לעניין זה: בש"פ 431/11 מדינת ישראל נ' יחיא מוסטפא (טרם פורסם, 18.1.11)]. וכך נאמר במקום אחר על-ידי כב' השופטת חיות: " בזוכרנו כי מדובר בתסקיר מעצר טרם משפט, אין לצפות כי נאשם יוותר לחלוטין על טענות ההגנה שיש בפיו ובוודאי שאין מקום לגישה הגורסת כי בכל מקרה שבו הנאשם אינו מודה בפני שירות המבחן בשלב המעצר במעשים המיוחסים לו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. גישה כזו חותרת בעיניי תחת חזקת החפות העומדת לכל נאשם ויש טעם רב בטענת הסנגור לפיה ראוי להימנע מהפיכת תסקיר שירות המבחן בשלב המעצר זירה לבירור אשמתו של הנאשם ולחילוץ הודאה מפיו." [ בש"פ 6826/10 עידו סמואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.9.10) פיסקה 5 להחלטת כב' השופטת חיות.] זאת ועוד, ועל אף המסוכנות הנלמדת ממעשי המשיב, ועל אף אי יכולתו של שירות המבחן לשלול הישנות מעשים אלו בעתיד, הרי שיש לזכור כי אין חלופת המעצר אלא מרחב של איזונים בין סיכונים. כך שלא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר,[ ראו לעניין זה: בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם 7.9.09). פסקה 10 להחלטת השופט מלצר; בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09) פסקה ח' להחלטת כב' השופט רובינשטיין.] מעבר לכך, ועל אף הבעייתיות הטבועה בהשמתו של אדם במעצר בית, בבית משפחתו ובפיקוחם של בני המשפחה, הרי שבמקרה דנן ולאחר התרשמות תסקיר המבחן מהמפקחים ואף התרשמותי האישית, אני סבור כי המפקחים ראויים וכן יש להם היכולת ליישם המצופה והמוטל עליהם במסגרת תפקידם במפקחים. זאת ועוד, אני סבור כי בהתחשב בעובדה כי המשיב עצור עוד מתחילת חודש דצמבר 2010, ובהתחשב בעברו הפלילי הנקי, יש להניח כי תקופת המעצר שחלפה מיום מעצרו עד עתה, וידיעת המשיב כי אם יפר תנאי שחרור שיקבעו יהיה בכך עילה להחזירו למעצר, תהווה גורם מרתיע נוסף, מעבר לסדרי הפיקוח שיקבעו, [ראו לעניין זה: בש"פ 10535/08 מאור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.12.08); בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' דוד סל, (טרם פורסם, 4.1.09).] אשר על כן אני מאשר את חלופת המעצר המוצעת, בית סבתו. המשיב ישוחרר ממעצר וישהו בדירה הנ"ל בחלופת מעצר בית מלא וכל עת ישהה עימו אחת המפקחות/אחד המפקחים שאושרו, ושהתיצבו בפני בית המשפט ביום 9/2/11. כל מפקח/ת י/תחתום על התחיבות עצמית בגובה 20,000 ₪ להבטחת התחיבותו לפקח על המשיב ולדווח אם יצא המשיב את הבית ללא אישור.   המשטרה תהיה רשאים לערוך ביקורות בכתובת הנ"ל כדי לוודא שהמשיב מצויים בדירה בכל עת בהתאם להנחיות בית המשפט.   אני מורה כי למשיב יותקן אזיק אלקטרוני. לשם כך ימציא הסנגור לבית המשפט אישור כי יש בבית קו טלפון "נקי" של חברת בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות. האישור צריך להיות בתוקף ליום השחרור המיועד או ליום קודם לכן.   נאסר על המשיב לצאת את הבית למעט לצורך התיצבות בבית המשפט לכל דיון בעניינו ולצורך פגישות עם עורך דינו במועדים שימסרו מראש לפרקליטות וליחידת הפיקוח האלקטרוני. כמו כן אני מתיר את יציאתו מהכתובת בה הוא שוהה כל יום בין השעות 09:00 - 10:00 ובית השעות 17:00 - 18:00 וזאת לצורך התאוררות. בכל יציאה מאושרת יהיה המשיב מלווה במפקח שאושר.   המשיב יתחייב להתייצב לכל דיון בעניינו. עוד יתחייב כי גם בעת יציאה שתאושר כמפורט לעיל לא ייצא מתחומי העיר חיפה. עוד יתחייב המשיב להמנע מיצירת כל קשר עם עדי תביעה שאינם שוטרים.   ינתן צו לעיכוב יציאת המשיב מהארץ. הצו יומצא למשטרת הגבולות קודם לשחרורו של המשיב. ככל שיש למשיב דרכון עליו להפקידו במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה תוך 24 שעות ממועד שחרורו ממעצר.   להבטחת קיום חיוביו יפקיד המשיב בקופת בית המשפט סכום של 20,000 ₪ במזומן ויחתום על התחיבות עצמית בגובה 50,000 ₪.   בכפוף להפקדת הבטוחות הכספיות, התחיבויות המפקחים והסדרת הפיקוח האלקטרוני ניתן יהיה להורות על שחרור המשיב ממעצר. המשיב ילווה מנקודת השחרור לחלופת המעצר ע"י מפקח שאושר. מעצרחטיפהמשפט פליליאיומיםסחיטהשחרור ממעצר