קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת רישיון על דריסת הולך רגל במעבר חציה: 1. המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, אי מתן זכות להולך רגל במעבר חצייה, עבירה לפי תקנה 60(א) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה וסיכון חיי אדם, עבירה בניגוד לתקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה. 2. על פי עובדות כתב האישום, בן הודה המשיב, ביום 06/11/07 בסמוך לשעה 17.45 בנצרת עילית, נהג המשיב ברכב מסחרי לכיוון הר יונה. בכיוון נסיעתו של המשיב הוצב ו/או סומן מעבר חצייה בו חצה הולך רגל. המשיב נהג ברכב בקלות ראש, ברשלנות ולא נתן זכות קדימה להולך הרגל, בכך שהתקדם לעבר מעבר החצייה בו בזמן שחצה הולך הרגל וכתוצאה מכך פגע הרכב בהולך הרגל. כתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל בגופו חבלות של ממש, שכללו איבוד הכרה, שבר בבסיס הגולגולת משמאל ושפשוף במרפק שמאל, שפשופים ופגיעות באוזן שמאל ונזקק לאשפוז ולהמשך מעקב וטיפול רפואיים. 3. בית המשפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: א. קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר. ב. פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך שנתיים. ג. פסילה בפועל של 5 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית. 4. על קולת העונש הוגש הערעור שבפני. 5. לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא עת הטיל על המשיב פסילה כה קצרה, מבלי להתחשב בחומרת העבירה ונסיבותיה. המערערת מפנה לעברו התעבורתי של המשיב, הכולל 90 עבירות תעבורה, 13 עבירות מהן נעברו לאחר ביצוע העבירה נשוא הערעור ועד ליום מתן גזר הדין. לטענת המערערת, למשיב עבירות תעבורה רבות, כאשר הינו מחזיק רישיון נהיגה משנת 1989, ניכר כי המשיב איננו נרתע מכמות העבירות הרבות אותן ביצע בהיותו אוחז בהגה, ולפיכך יש למצות עימו את הדין. 6. לאור המפורט לעיל, עותרת המערערת להחמיר בעונשו של המשיב ולהטיל עליו פסילה בפועל לתקופה ממושכת יותר. 7. ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, העונשים שהוטלו על המשיב אינם חמורים במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. הסנגור הדגיש, כי מרשו נהג מקצועי, בעל וותק של כ-22 שנה וטען כי עברו התעבורתי איננו מכביד, בשים לב לשעות הרבות בהן הוא נוהג וכי כל העבירות הקודמות הינן עבירות טכניות, ברירות קנס. ב"כ המשיב מפנה לעפ"ת 50055-05-10 (מחוזי חיפה), מדינת ישראל נ. יגאל לוי, שם נגזרו 4 חודשי פסילה בפועל על נהג, אשר, לפי הנטען, ביצע עבירות דומות. 8. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל. 9. המשיב גרם, תוך זלזול בחוקי התנועה, לתאונת דרכים, שבה נפגע הולך רגל במעבר חצייה באורח קשה, איבד הכרה, נגרם לו שבר בגולגולת וחבלות נוספות בחלקי גוף שונים. למרבה המזל, לא קופחו חיי אדם בעקבות התאונה. 10. המשיב לא הודה בהזדמנות הראשונה באחריותו לביצוע העבירות. בפני בית המשפט קמא הוא כפר באישומים, טען שהולך הרגל הוא שהתפרץ לכביש, והתיק נקבע להוכחות. רק במועד שנקבע לשמיעת הראיות קיבל המשיב אחריות למעשיו והודה במיוחס לו בכתב האישום. 11. כתב האישום נגד המשיב הוגש ב-06/08, והתמשכות ההליך מאז ועד גזירת דינו של המשיב נעוצה כולה בהתנהלותו. בנסיבות אלה, אין ליתן משקל נכבד לחלוף הזמן כשיקול להקלה בעונשו של המשיב. 12. המשיב מתפרנס מעבודתו כנהג משאית, מטבע הדברים הוא מבלה שעות רבות יותר על הכביש מאשר נהגים אחרים. יחד עם זאת, מנהג מקצועי, הנוהג על כלי רכב כבד, שהסיכון הנשקף ממנו הוא משמעותי יותר, ניתן לצפות לנהיגה זהירה לא פחות מאשר מנהגים אחרים, ואף יותר. 13. עברו התעבורתי של המשיב כולל 90 רישומים, חלקם בעבירות המסכנות חיי אדם, כמו נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת ואי ציות לתמרורים. בנוסף, בניגוד לטענת הסניגור, כי כולן עבירות טכניות, הרי המשיב היה מעורב בעבר בגרימת תאונת דרכים (בשנת 1998). 14. הסתבכותו של המשיב בעבירות נשוא הרשעתו כאן לא הרתיעה אותו מלבצע שורה של עבירות תעבורה נוספות, בעת שההליך הפלילי תלוי היה ועומד כנדו. 15. בנסיבות אלו, אף שהפגיעה בכיסו של המשיב, עקב פסילתו מלנהוג, הינה קשה, אין מנוס מהטלת עונש פסילה משמעותי, אשר יהא בו כדי להרתיע את המשיב מלהפר את חוקי התנועה תוך יצירת סיכון למשתמשים האחרים בדרך. 16. להבדיל מהמשיב כאן, הנאשם בעפ"ת 50055-05-10 אליו הפנה הסניגור, הינו נהג מונית כבן 62, נוהג כ-42 שנה, ללא עבר תעבורתי מכביד, ובעל נסיבות אישיות יוצאות דופן, שהושיט עזרה להולכת הרגל בה פגע, טיפל בה והעבירה לבית החולים, גם הפגיעה באותה הולכת רגל, על פני הדברים הייתה פחות חמורה. על המשיב שם הוטלו 4 חודשי פסילה באורח מסויג ובית המשפט בערעור, קיבל את ערעור המדינה על ידי כך, שביטל את הסיוג, אך הותיר על כנה את תקופת הפסילה בפועל, תוך התחשבות בנימוקים לקולא, כמתואר לעיל. 17. בעניינו של המשיב לא מתקיימים אותם נימוקים שהביאו להקלה בעונשו של הנאשם במקרה דלעיל; לזכות המשיב עומדים - הודאתו, החיסכון בזמן השיפוטי ובזמנם של העדים, והפגיעה הצפויה לפרנסת משפחתו עקב הפסילה. כל אלה הצדיקו הקלה בעונשו, אך נראה כי ניתן להם משקל מופרז בגזר הדין. 18. לאור האמור, ומבלי למצות את הדין עם המשיב, אני מקבלת את הערעור, במובן זה, שתקופת הפסילה בפועל תועמד על 8 חודשים, במקום תקופת הפסילה שהוטלה בגזר הדין על ידי בית המשפט קמא. דריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםשלילת רישיון נהיגהמעבר חציההולך רגלרישיון נהיגה