קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם רכב שהושאר במוסך: א. פתח דבר עניינה של תביעה קטנה זו, בנזק רכוש שנגרם לרכב בבעלות בני הזוג עיסא (להלן: "התובעים") שמספרו 9686029 (להלן: "הרכב"), כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 11/10/2010, שעה שהרכב היה ברשות מר חליחל הייתם (להלן:"הנתבע"). ב. טענות הצדדים טענות התובעים לטענת התובעים, ביום 11/10/2010 מסרו את רכבם לידי הנתבע, שהינו בעל עסק לתיקון רכבים, בשל נזילה ממנוע רכבם. באותו היום, הודיע הנתבע לתובעים שקרתה תאונה ברכבם לאחר שהוא נסע בהילוך אחורי עם רכבו ופגע בחלקו הקדמי של רכב התובעים, כמו כן מסר הנתבע כי יפעיל את הביטוח שלו, השיב את הרכב לתובעים כבר למחרת והודיע שהתיקון הוסדר, אולם חברת הביטוח של הנתבע דחתה את התביעה בטענה שהנזק לא תואם את נסיבות התאונה כמתואר על ידו. בכל זאת, השתמש הנתבע בשיקים של התובעים במרמה ומסרב לפצותם בגין הנזק שנגרם לרכבם. על כן תובעים השבת השיקים ופיצוי בגין נזקם בסך 11,380 ₪. טענות הנתבע לטענת הנתבע דין התביעה להידחות, הואיל והתובעים מנסים להתעשר על חשבונו שלא כדין, כאשר מפנים תביעתם כלפיו ולא נגד חברת הביטוח, אשר ככל הנראה דחתה תביעתם. כמו כן, התובעים לא צרפו חוות דעת שמאי לתביעתם ולפיכך נזקם לא הוכח. הנתבע מודה בנסיבות התאונה כמתואר, אך טוען כי הנזק תוקן במוסך המוכר לו ותוך הפעלת הפוליסה שלו, אך במוסך הפחחות נדרשו למסור שיקים לביטחון. כמו כן, הגיש הנתבע הודעת צד ג' לחברת הביטוח הפניקס (להלן: "המבטחת" או "צד ג'") לשיפוי ופיצוי כל סכום בו יחוייב, כמבטחת את רכבו. טענות צד ג' לטענת חברת הביטוח, היא צד ג', לרכב הפוגע, רכבו של הנתבע לא היה כלל כיסוי ביטוחי במועד קרות התאונה ולפיכך דין ההודעה להידחות. מבלי לפגוע בטענה זו, הוסיפה צד ג' והכחישה את נסיבות קרות התאונה, באשר שמאי מטעמה בדק את רכב הנתבע ומצא, כי אין הנסיבות המתוארות תואמות את הנזקים הנטענים, כמו כן לפי תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי, כי על הנתבע היה לרכוש ביטוח לבעלי מוסך. ג. דיון והכרעה בענייננו אין חולק כי רכבם של התובעים ניזוק, הנתבע מודה בקרות התאונה ובאחריותו לנזקיהם של התובעים, אך מגלגל את האחריות לפיצויי הניזוקים, לצד ג' כמבטחת את רכבו הפוגע. לפיכך, עליי לבחון את גרסת הנתבע מול גרסת צד ג', המבטחת אשר שוללת כיסוי ביטוחי, אם והכל כפי שהובא ונטען בכתבי טענות הצדדים ובדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 22/06/2011. לטעמי, לאחר שעיינתי בעיון רב בטענות הצדדים ושמעתי את אשר בפיהם, הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את גרסת צד ג', המבטחת על פני גרסתו של הנתבע, כפי שיפורט להלן. חברת הביטוח, היא צד ג', מבססת את אי זכאות הנתבע על העדר כיסוי ביטוחי. יתרה מזו, חברת הביטוח טוענת בכתב הגנתה, כי מומחה מטעמה העריך את הנזק שנגרם לרכב וקבע, כי הנזק לא תואם את נסיבות התאונה המתוארות וכי לטעמו הרכב נפגע ע"י רכב אחר, בנסיבות אחרות. ואכן, מומחה זה מטעם צד ג', שהינו בוחן תנועה, חוקר ומשחזר תאונות דרכים העיד בפניי, כי "הנזקים לא מתאימים לפגיעה הנטענת בין שני הרכבים" וכן כי "לדעתי הנזק באוטו לא נוצר כתוצאה מפגיעה ברכב התובעים. הרכב של התובעים ניזוק מרכב אחר" ראה עדותו של העד רפי וולמרק, בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 22/06/2011. חברת הביטוח הגישה חוות דעתו של בוחן התנועה, את הפוליסה ואת תמונות הרכב הניזוק, כאשר בכולן יש לטענתה, להעיד כי אין התאמת נזקים בין הרכבים וכי אין כיסוי ביטוחי ע"פ תנאי הפוליסה. התובעים הגישו חוות דעת שמאי מטעמם, להוכחת נזקם, אשר נאמד בסך כולל של 10,356 ₪. לעומת חברת הביטוח והתובעים, הנתבע לא צרף ולא הציג בפניי כל מסמך להוכחת טענתו בדבר נסיבות קרות התאונה, ולמעט הודאתו של הנתבע בכך שהוא אשר נהג את הרכב המפגע והתנגש ברכב הנפגע- רכבם של התובעים, עת שחנה במוסך אשר בביתו לצורך טיפול, אין בפניי כל ראיה אשר יש בכוחה להוכיח כי גרסת הנתבע לנסיבות קרות התאונה אכן כפי תיאורו. בנסיבות אלו חלה החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הביאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו להציגה כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595)). הנתבע הודה בפניי כשהעיד באשר לנסיבות התאונה כי: "נסעתי ברוורס ודפקתי לו את הרכב. הרכב שלי היה קדימה וחזרתי רוורס ודפקתי את הרכב שלו בצד השמאלי שלו ושלו (צ.ל שלי- א.ד.ש) בצד ימין " ראה דברי התובע, בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 22/06/2011 התובעת העידה באשר לנסיבות התאונה בקצרה כי: "הוא דיבר עם בעלי בעבודה ואמר שפגע ברכב" ראה דברי התובעת, בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 22/06/2011 ואולם ראיתי לנכון לציין ולהדגיש, כי איני רואה כל סיבה לפיה יטען הנתבע את אשר טען בנוגע לנסיבות קרות התאונה, באשר אין לו כל אינטרס להודות כי פגע ברכבם של התובעים, זולת אמירת האמת. יושרו של הנתבע נשקף גם מפנייתו התכופה לתובעים ופריסת האפשרויות העומדות בפניהם לתיקון הרכב הנפגע. חברת הביטוח, כאמור, מתכחשת לנסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי הנתבע. לטענתה על פי דו"ח חקירה פנימית שבוצע מטעמה עולה, כי הנזקים מעידים על כך, שנסיבות התאונה אחרות הן מהמתואר ע"י הנתבע. בענייננו, החברה המבטחת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה ולא הוכיחה כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות, כאשר המבטחת מסתמכת על חוות דעת מטעמה, לפיה גרסת הנתבע אינה תואמת נתונים חיצוניים ומתמטיים כפי שהציג בוחן התנועה בחוות דעתו המפורטת, ובתמונות אשר צורפו לה. למועד עריכת חוות הדעת חשיבות רבה בעניינים כגון דא, מחוות הדעת עולים נתונים אשר אין לזלזל במועד בדיקתם, כשלושה חודשים לאחר קרות התאונה וברי כי בנסיבות אלו, לא ניתן להתרשם מנתוני הרכב ומנתונים מתמטיים כפי שהועלו בחוות הדעת, שכן אלו מבוססות יותר על השערות בהתחשב כאמור במועד ביצוע הבדיקה ע"י אותו מומחה, אשר בנוסף לאמור הינו מומחה מטעם החברה המבטחת, ואינו חווה דעתו באופן ניטראלי לחלוטין. לפיכך, לא אוכל להסתמך על חוות הדעת, בבואי לפסוק את אשר אפסוק לעניין עצם החבות בנזקיהם של התובעים. התובעים הוכיחו נזקם, כאשר צרפו חוות דעת מטעמם, לפיה הנזק לרכבם מסתכם בסך 10,356 ₪, ראה עמ' 5 לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים, אשר נערכה ע"י "גולן שמאים" וכן צרפו קבלות מאת המוסך, אשר מעידות כי אכן סכומים הוצאו מכיסם והם נשאו בנזק הנטען, על אף שאין זו אחריותם. לאור כל האמור לעיל, לאור גרסת הנתבע אשר לא נשללה ע"י מומחה מטעם צד ג', בוחן התנועה וולמרק רפי, אשר העיד בפניי, ולאור הוכחת נזקיהם של התובעים ע"י חוות דעת מטעמם כאמור, והעובדה כי רכבם של התובעים היה ברשות הנתבע עובר לקרות התאונה, בה אף הודה, נותרה עדיין השאלה בעינה את מי עליי לחייב בנזקם של התובעים, זאת נוכח טענת החברה המבטחת לפיה, אין כיסוי ביטוחי לאירוע תאונה כנטען. מצאתי לנכון להעיר, כי מחד טוענת החברה המבטחת, כי יש לשלול גרסת הנתבע באשר לנסיבות התאונה, אך מנגד מסתמכת על העדר כיסוי ביטוחי בנסיבות הנטענות ע"י הנתבע, בכך יש משום חוסר תום לב. אך למען חקר האמת ומתוך שאיפה לעשות גם צדק מעבר לעשיית המשפט, הפניתי עצמי לפוליסה לביטוח הרכב (להלן: "הפוליסה"), ונוכחתי לראות כי אכן סעיף 15 לפוליסה, אשר בפרק ג': ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש, בעמ' 14 לפוליסה, קובע בזו הלשון: "חריגים לחבות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש: המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות לעניין נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם" הנה כי כן, למקרא סעיף זה, אין ספק כי אכן, כנטען ע"י צד ג', החברה המבטחת, בנסיבות אירוע התאונה כנטען ע"י הנתבע, אשר עדותו נמצאה כאמור מהימנה בעיני, נסיבות התאונה נכללת באותם חריגים כקבוע בסעיף 15 הנ"ל ולפיכך אכן אין כיסוי ביטוחי. לאור האמור, דין התביעה להתקבל, ודין הודעת צד ג' להידחות, וכך אני מורה. ד. סוף דבר כאמור וכמפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה כלפי התובע בלבד ודוחה את הודעת צד ג'. על פי חוות דעת שמאי שהוגשה על ידי התובעים במסגרת שמיעת הראיות עלות התיקונים הינה בסך 10,356 ₪ וכי שכ"ט השמאי הינו בסך 850 ₪ (ראה דו"ח שמאי "גולן שמאים" - נספח א' לבקשה לצירוף מסמכים). לפיכך, אני מורה לנתבע לשלם לתובעים סך של 11,206 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום חוות הדעת, ועד התשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בסך 150 ₪. בסה"כ ישלם הנתבע לתובעים סך כולל של 11,356 ₪. הנתבע יישא בהוצאות צד ג' בסך של 150 ₪ . מוסךרכב