נטען כי מאחר שהתאונה אירעה בשכם ומאחר שהתובענה העיקרית הוגשה על ידי מי שאינו ישראלי או תייר לישראל הרי שבהתאם לחוק היישום אין לבתי המשפט בישראל כל סמכות לדון בתובענה העיקרית ככל שהיא נוגעת למבקשת. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בשכם: 1. המבקשת, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), הגישה בקשתה לדחייתה על הסף, ולחלופין למחיקתה על הסף, של התובענה נגדה בתיק העיקרי (ת.א 5968/96). התובענה (המתוקנת) העיקרית הינה תביעתו של המשיב מס' 1 שעניינה פיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה לו ביום 08.03.95 בעיר שכם (להלן: "התאונה") ואשר הוגשה נגד המשיב מס' 2 (נהג הרכב הפוגע), המשיבה מס' 3 (אלסנדוק הפלשתיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, להלן: "קרנית הפלשתינית") והמבקשת. 2. בבקשתה מעלה המבקשת שתי טענות עיקריות: הטענה האחת מסתמכת על הוראות סעיפים 6-8 לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק היישום") ועל הוראות פרקים 19 וXI- לנספח מס' 3 להסכם הביניים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק (להלן: "הנספח"). עיקרה של טענה זו הינה כי מאחר שהתאונה אירעה בשכם ומאחר שהתובענה העיקרית הוגשה על ידי מי שאינו ישראלי או תייר לישראל הרי שבהתאם לחוק היישום אין לבתי המשפט בישראל כל סמכות לדון בתובענה העיקרית ככל שהיא נוגעת למבקשת. בשולי הדברים יצוין כי המבקשת העלתה טענה זו כלשונה עוד בכתב הגנתה (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה). טענתה השנייה של המבקשת הינה כי בנסיבות המקרה דנן יש לדחות, ולחלופין למחוק, את התביעה העיקרית נגדה מחוסר עילה, שכן הנתבעת המתאימה הינה הקרן שהוקמה מכוח הוראת סעיף 12 לצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677) תשל"ו-1976. 3. בתגובתו, מעלה המשיב מס' 1 טענה לפיה שילובה של הוראת סעיף 6 לפרק XI לנספח עם העובדה כי המשיב מס' 2 הינו נהג בעל אזרחות ישראלית שנהג ברכב בעל מספר רישוי ישראלי יש בה כדי לקבוע כי קמה לו עילת תביעה נגד המבקשת, אך אין הוא מתייחס בתגובתו כלל וכלל לשאלת הסמכות אותה העלתה המבקשת כאמור לעיל. 4. המשיבה מס' 3 מעלה בתגובתה שתי טענות הסותרות האחת את רעותה: טענתה האחת הינה כי סעיף 7 לחוק היישום אינו חל בנסיבות המקרה דנן, שכן מהוראת סעיף 6 לפרק XI עולה כי כל קרן נושאת באחריות כלפי נפגעי תאונות הדרכים של הצד האחר, ומאחר שבנסיבות המקרה דנן הרכב הפוגע נושא לוחית רישוי ישראלית, קמה למבקשת החבות לשיפוי בגין התאונה ולפיכך דין הבקשה להדחות. מאידך, מעלה טענה לפיה: "בנסיבות אלה חבותה של המבקשת נשארה בגדר התחייבות בינלאומית בין מדינת ישראל לרשות הפלסתינית שאינה מהווה חלק ממשפט הארץ ואינה יכולה להקים עילת תביעה לפרטים אינדיבידואליים בבתי המשפט הישראליים...בנסיבות אלה הרי יוצא כי דין התביעה נגד המבקשת בכל מקרה להידחות על הסף" (הדגשות שלי - ר.כ) (סעיף 11 לתגובה). בכל אופן, טענותיה של המשיבה מס' 3 מתייחסות לשאלת קיומה של עילת תביעה נגדה ונגד המבקשת, אך אין כל הייתחסות בתגובתה לשאלת סמכותו של בית השפט בישראל לדון בנסיבות המקרה דנן בתובענה שלפניו. 5. על יסוד הבקשה והתגובות לה השאלה שבמחלוקת הינה האם יש בנסיבות המקרה דנן מקום לדחות או למחוק את התובענה מהסיבה שלבית המשפט בישראל אין סמכות לדון בה, או לחלופין, משום חוסר יריבות בין המבקשת והמשיב מס' 1 (הוא התובע בתובענה העיקרית). 6. סעיף 7 לחוק היישום קובע: "(א) בית משפט לא ידון בתובענה נגד המדינה של מי שאינו ישראלי או תייר לישראל שעילתה מעשה או מחדל, חבות או התחייבות, שנעשו או שיסודן במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בנספח III להסכם. (ב) הוראת סעיף קטן (א) תחול גם על תובענה נגד מי שפעל מטעמה של המדינה, למעט בנסיבות שבהן לא היתה המדינה חבה כלפי התובע גם אלמלא הוראת סעיף קטן (א)". סעיף 6 לחוק היישום קובע: ""המדינה" - מדינת ישראל, לרבות כל רשות מרשויות צה"ל והמינהל האזרחי בשטחי יהודה והשומרון וחבל עזה, כל רשות אחרת מרשויות המדינה וכל תאגיד שהוקם על פי חוק בישראל או על-פי הדין ותחיקת הבטחון באזור". סעיף 8 לחוק היישום קובע: "האמור בסעיף 7 יחול גם על תובענה התלויה ועומדת בפני בית משפט ביום כניסתו לתוקף של חוק זה אלא אם כן הוחל בשמיעת ראיות בתובענה...". סעיף 3 לפרק 19 לנספח קובע: "הסדרים בנוגע לביטוח החובה של כלי רכב ממונעים ופיצויים לנפגעי תאונות דרכים מוסדרים בפרק XI (נושאי ביטוח)...." סעיף 1 לפרק XI לנספח קובע: "הסמכויות, הכוחות והאחריות בתחום הביטוח באזור ובכלל זה, בין היתר, רישוי מבטחים, סוכני ביטוח והפיקוח על פעולותיהם יועברו לרשות הפלשתינית". סעיף 2 (א) לפרק XI לנספח קובע: " הרשות הפלשתינית תקיים מערכת מחייבת של אחריות מוחלטת לנפגעי תאונות דרכים עם תקרה לסכום הפיצויים המושתתת על העקרונות הבאים ....". סעיף 2 א(4) לפרק XI לנספח קובע: "קיום על פי חוק של קרן (להלן - הקרן) לפיצוי נפגעי תאונות דרכים אשר אין ביכולתם לתבוע פיצויים ממבטח מהסיבות הבאות....". סעיף 3 (א) לפרק XI לנספח קובע: "עם חתימת ההסכם תקים הרשות הפלשתינית קרן (להלן - הקרן הפלשתינית) למטרות המפורטות בסעיף 2(א)(4) לעיל למטרות המפורטות בהמשך. הקרן הפלשתינית תקבל על עצמה את כל חבויותיה של הקרן הסטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הקיימת כיום בגדה המערבית וברצועת עזה (להלן - הקרן הקיימת) בנוגע לשטחים, בהתאם לחוק הקיים באותה עת. במקביל, הקרן הקיימת תחדל מלהיות אחראית לכל חבות בנוגע לאירוע תאונות דרכים בשטחים מיום חתימת ההסכם". סעיף 2 (א) לפרק 20 להסכם הביניים כמשמעותו בסעיף 1 לחוק היישום קובע: "על אף ההוראות בס"ק 1.ד עד 1.ו לעיל, כל צד רשאי באמצעות הנחוצים, לרבות חקיקה, במטרה להבטיח שתביעות כאלו של פלשתינים, לרבות תביעות תלויות ועומדות שבהם טרם החלה שמיעת הוכחות, תובאנה רק בפני בתי משפט או בתי דין פלשתיניים בגדה המערבית וברצועת עזה, ולא תובאנה או תשמענה בפני בתי משפט ובתי דין ישראלים". 7. אין חולק בין הצדדים כי התאונה נושא התובענה העיקרית אכן אירעה בעיר שכם הנמצאת בשטחי הרשות הפלשתינית, ואף אין חולק בין הצדדים כי חוק היישום חל באופן עקרוני בנסיבות המקרה דנן. בהתאם לסעיף 8 לחוק היישום נראה כי למרות העובדה שהתאונה אירעה עובר למועד כניסתו לתוקף של חוק זה אין מניעה להחיל את הוראת סעיף 7 לחוק היישום בנסיבות המקרה דנן, שכן עדיין לא החל שלב שמיעת הראיות בתובענה העיקרית. בהתאם לסעיף 7 לחוק היישום ישנם מספר תנאים מצטברים החייבים להתקיים כדי שיהא ניתן לקבוע כי לבתי המשפט בישראל אין סמכות לדון בתובענה המונחת לפניו: (א) התובענה הינה נגד המדינה כמשמעותה בסעיף 6 לחוק היישום, וגם (ב) התובענה הוגשה על ידי מי שאינו ישראלי או תייר לישראל, וגם (ג) עילת התובענה הינה מעשה או מחדל, חבות או התחייבות, שנעשו או שיסודן במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בנספח III להסכם. 8. (א) אין חולק בין הצדדים כי בנסיבות המקרה דנן המבקשת הינה תאגיד שהוקם על פי חוק בישראל ולפיכך הינה נופלת בתחום ההגדרה של המונח "מדינה" המופיע בסעיף 6 לחוק היישום, ומכאן שהתובענה העיקרית במקרה דנן הינה תובענה נגד המדינה. (ב) אין חולק בין הצדדים כי המשיב מס' 1 הינו תושב העיר שכם וכי הוא אינו אזרח ישראלי. (ג) עילת התובענה נגד המבקשת הינה חבותה לנזקים שנגרמו למשיב מס' 1 בגין תאונת הדרכים שאירעה לו כאשר, לטענתו, המשיב מס' 2 נהג ברכבו אשר לא היה מבוטח בביטוח חובה כדין. על יסוד הוראות הסכם הביניים והנספח לו המפורטות לעיל הועברה חבות זו לתחום אחריותה של המועצה הפלשתינית בכלל ותחום אחריותה של קרנית הפלשתינית בפרט. 9. מכאן, ומאחר שהתמלאו כל התנאים המצטברים הדרושים לפי הוראת סעיף 7 לחוק היישום המסקנה היא כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה בתיק העיקרי, ת.א 5968/96. התביעה, לפיכך, נדחית.תאונת דרכיםפלסטיניםקרנית