קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה שבר במרפק: התובעת, ילידת 3/7/81, הגישה תביעה לפיצויי נזיקין בגין אירוע תאונת עבודה שארע, לטענתה, ביום 25/3/05. טענות התובעת - התובעת עבדה בבית קירור ואריזה של הנתבעת 1, המבוטחת על ידי הנתבעת 2. ביום 25/3/05 במהלך עדותה במפעל, נדרשה על ידי מנהל העבודה להביא לעמדת האריזה מגשים ריקים נוספים, כשפנתה לעמדת המגשים נתקלה בחוט עיטוף שהיה מונח על הרצפה, איבדה את שיווי משקלה, מעדה ונפלה על משטחי עבודה, נפגעה ביד שמאל וברך ימין. אובחן שבר בראש רדיוס שמאלי של מרפק שמאל וחבלה בברך רגל ימין. בוצע סד גבס סיד. מומחה מטעמה קבע לה נכות צמיתה בשיעור של 10%. טענות הנתבעות - הנתבעות דחו באופן גורף את טענות התובעת ביחס לנסיבות אירוע התאונה, לאחריותן הנטענת ולנזקים הנטענים. הנתבעות הוציאו הודעת צד ג' למר עמאשה חוסאם, בה טענו כי ככל שיקבע שהיתה רשלנות כלשהי, יש לייחס אותה לצד השלישי באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין התובעת לנתבעות. הצד השלישי היה המעביד הישיר של התובעת והוא זה שפיקח עליה ועל עבודתה באופן בלעדי, הוא זה שהנחה או אמור היה להנחות את העובדים. טענות צד ג' - לטענת צד ג' האחריות לאירוע התאונה הנטענת רובצת לפתחה של הנתבעת 1. עובדים של הנתבעת 1 הם אלה שפיקחו בלעדית על עבודתה של התובעת והם אלה שהנחו אותה בקשר לכללי הבטיחות. ראיות הצדדים - מטעם התביעה העידה התובעת בעצמה. היא החלה לעבוד במפעל הנתבעת כחודשיים לפני מועד התאונה. היא עסקה באריזת תפוחי עץ. התפוחים התנקזו למיכל, היא סידרה את התפוחים במגשים - סלסלות וחברתה עטפה את המגש וקשרה אותו באמצעות חוט הקשור למכונה. מנהל העבודה, סאלח עמאשה- צד ג' [להלן: "סאלח"], צעק לעברה שהמיכל כבר מלא, היא ניגשה להביא מגש, נתקלה בחוט עשוי פלסטיק שהיה מונח על הרצפה ושימש לקשירת המגשים. לאירוע התאונה היו עדים רבים, אולם רק חברה אחת - סבייה, הסכימה לבוא ולהעיד. המנהל הישיר של התובעת הוא סלאח, הוא זה שנתן לה הוראות יומיות לביצוע העבודה, הוא נכח במקום העבודה כל יום. ביום התאונה היא עבדה במשמרת ערב - 15:00 - 23:00. במועד קרות התאונה עמד סלאח בעמדה ממנה השקיף והשגיח על מהלך העבודה. התאונה ארעה בשעה 20:45 - 21:30. היא המשיכה לעבוד עד השעה 22:45 בלילה, לפי דרישתו של סאלח. לאחר התאונה היא חזרה לביתה, התקשרה לבעלה וזה הקפיץ אותה למרכז הרפואי במג'דל שמס, ומשם לבית החולים בצפת, שם טופלה וידה הושמה בסד גבס למשך 4 ימים. היא שהתה בחופשת מחלה חודשיים או שלושה, קיבלה מהמל"ל כ - 2,500 ₪. למומחה מטעמה שילמה 2,000 ₪ ולמומחה בית המשפט - 2,598 ₪. בחקירה הנגדית העידה כי העובדת שארזה וקשרה את המגשים, עמדה במרחק כ - 4 מ'. שם גם היו המגשים הריקים. כשהתמלא מגש היא היתה ניגשת לכיוון העובדת, סוהיילה, מעבירה אליה את המגש המלא ולוקחת משם מגש ריק, חוזרת למקומה, מניחה את המגש על סטנד וממלאת אותו בתפוחים וחוזר חלילה. היא נתקלה בחוט הקשירה כיוון שסוהיילה לא חתכה את החוט. צריך לקשור את המגש 3 פעמים. סוהיילה קשרה רק פעם אחת, לא חתכה את החוט והמשיכה לדבר. החוט בו נתקלה היה בגובה 20 ס"מ מהרצפה, היא נתקלה בחוט מבלי שראתה אותו. החוט לא היה משוחרר אלא קשור למתקן. התובעת איננה יודעת מה היה מעמדו ותפקידו המוגדר של סאלח ואם היה עובד המפעל או לא, אך הוא זה שהיה נותן את ההוראות. מר עמאשה סלמאן לא היה המעביד שלה, אלא רק הנהג שהסיע אותה עם עובדים נוספים. את המשכורת קיבלה אמנם ממנו, אבל סלאח היה מטפל בכל שאר הדברים. הוא גם זה שחתם לה על כרטיס הנוכחות ביום התאונה. כשרצתה להתקבל לעבודה היא התקשרה לעמאשה סלמאן שאמר לה שהוא רוצה לבדוק עם המנהל ואחר כך אמר לה לבוא לעבודה. לגבי הפגיעה, העידה התובעת כי נחבלה ביד שמאל וברגל ימין, נפלה על משטחים שהיו במקום. עדת התביעה הגב' סעידה בטיש, חברתה של התובעת שעבדה בקרבתה ביום האירוע העידה כי במלך העבודה של מיון התפוחים ניגשה התובעת להביא מגש, נתקלה בחוט ונפלה. החוט שבו תקלה היה קשור למשטח. ברגע הנפילה עמדה התובעת במרחק של 4 מ' ממנה. סאלח הוא האחראי, יש לו שם משרד קבוע, הוא זה שאמר לתובעת ללכת להביא מגשים כי בד"כ מי שפנוי הולך להביא. סלאח עמד בעמדה שממנה הוא משגיח על העובדים. סלאח היה נותן כסף לנהג עמאשה סלמאן וזה היה משלם לעובדים וגם מוציא תלושי משכורת. בנוסף לחוט הקשור היו עוד חוטים משוחררים מגולגלים שהיו על הרצפה. מטעם ההגנה העיד מר שמס סלאח, מנהל בית הקירור, בית האריזה והמשגיח על העבודה. המפעל מעסיק עובדי כ"א - קבלן. הדרישה של המפעל היא לעובדים מנוסים ובעלי וותק בעבודה. עובד חדש מקבל הדרכה של שעתיים לפחות, מסבירים לו איך בית האריזה מתנהל ומזהירים אותו מהמלגזות שנוסעות במפעל, מצמידים לעובד החדש עובדת ותיקה להדרכה. העד הסביר את שיטת העבודה - חוט הקשירה יוצא מתוך גלגל המונח על עגלה עם גלגלים. העובדת מקרבת את העגלה ביד עד למשטח, קושרת את החוט עם מכונת הקשירה וחותכת את החוט בקצה. את המשטח קושרים כאשר יש עליו לפחות 6 מגשים בגובה שזה חצי משטח והגובה הוא 96 ס"מ. את החוט קושרים עם קליפס ומכונת לחץ. עד ההגנה העיד שאין במפעל אדם בשם עמאשה סלאח, אלא הוא עצמו נקרא שמס סלאח, ישנם שני עובדים נוספים ששמם עמאשה ג'מיל ושמס אחסאן, כולם עובדים קבועים של המפעל ולא עובדי קבלן. עד ההגנה אישר למעשה שהוא זה אותו סלאח שאליו התייחסה התובעת בעדותה. לדברי העד הוא שמע אודות התאונה רק מהקבלן [צד ג'] שסיפר לו. העד אישר שלעיתים הוא זה שחותם על כרטיס הנוכחות של העובד והוא גם זיהה את חתימתו על חלק מכרטיס העובד של התובעת. העד אישר שאת ההסכם עם הקבלן הכין הוא בכתב ידו. בסעיף 8 להסכם נקבע כי הקבלן אחראי לביטוחים של העובדים. קבלן כח האדם מספק עובדים, המפעל משלם לו והוא משלם לעובדים. עד ההגנה הסביר בחקירה הנגדית כי העובדת שקושרת את המשטח, צריכה ללכת עם החוט ולהסתובב סביב המשטח כדי לקשור אותו. שטח המשטח הוא 1 מ"ר כך שהיא הולכת עם החוט מרחק של 4 מ'. העובדת מביאה את העגלה עם הגלגל ובו החוטי לקרבת המשטח, מחברת את החוט למכונת הקשירה , מסתובבת עם החוט סביב המשטח קושרת ויוצאת [עמ' 23, ש' 10-12]. עד ההגנה אישר שבעבר העסיק במפעל באופן ישיר עובדים, אך בשלב מסוים עבר למתכונת של עובדי קבלן. העד אחראי על יעול העבודה במפעל, הוא משגיח על המיון, משגיח על העובדים, מסתכל אם יש פתק בתוך המכונה. ישנו מקום שהוא עולה אליו ומשם הוא מסתכל על העובדים ובודק אם יש יותר מדי פרי באחד המיכלים ונותן הוראות בהתאם [עמ' 24, ש' 7-20]. צד ג' - מר סלמאן העיד כי התובעת היתה עובדת שלו, הוא קיבל אותה לעבודה וסיכם איתה את תנאי העבודה, את המשמרות והוא זה שמנפיק לה את תלושי המשכורת. הוא זה שהיה מסיע אותה לעבודה. על אירוע הנפילה הוא שמע מבעלה של התובעת. הוא היה מעורב במהלך העבודה. כשהביא את העובדים היה נכנס לשתות קפה, מקבל דיווח מסלאח על העובדים ואם היה משהו לא תקין הוא היה מעיר לאחראי [עמ' 25, ש' 16-20]. הוא אישר את תוכנו של נ/5 [ההסכם עם המפעל] ואת חתימתו עליו. הוא לא ביטח את העובדים. דיון - מחומר הראיות עולה, ללא ספק, כי לתובעת אכן ארעה תאונה במהלך עבודתה, כתוצאה מתנאי וסביבת העבודה. בעניין זה מקובלת עלי עדותה של התובעת שקיבלה חיזוק ישיר ומשמעותי מעדותה של עדת התביעה וכן חיזוק נוסף גם מעדותם של עד ההגנה ושל צד ג'. בעניין אחריותו של מעביד ושאלת יחוס אשם תורם לעובד נקבע: "מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בימ"ש זה, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות, ולהקל במידה רבע על העובד בייחוס רשלנותו שנגרמה או שתרמה לתאונה " [ע"א 655/80 מפעלי קירור הצפון נ' מרציאנו, פד"י כז(1) 650]. יצוין כי גם קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד שנפגע בשל אשם תורם, אלא במקרים ברורים בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין... נטיה זו מקובלת גם בבית משפט זה... [ע"א 633/88 שריזיאן יהודיה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז(3) 255]. התובעת היתה עובדת כ"א אצל צד ג', אולם בפועל מי שפיקח על עבודתה ונתן לה הוראות בדבר אופן העבודה ופיקח בצמוד עליה היה מנהל הנתבעת - מר סלאח. התובעת ניגשה להביא מגש או מגשים ריקים, בסביבת העבודה היה מכשול - חוט שהיה קשור לגלגל המונח על העגלה בצידו האחד ובצידו השני קשור למשטח, היווה מכשול בדרכה של התובעת לנקודה בה היו מונחים המגשים, היא לא הבחינה בחוט, נתקלה בו ונפלה על משטחים שהיו במקום. חובת הזהירות המושגית החלה על הנתבעת, בהיותה המפעל בו ארעה התאונה והאחראית לתנאי העבודה ולסביבת העבודה, ברורה לעין. במסגרת בדיקת חובת "הזהירות הקונקרטית" בה נבחנת השאלה האם בנסיבות הספציפיות של המקרה מתקיימת גם ה"צפיות הטכנית", דהיינו האם הנתבעת היתה צריכה או יכולה לצפות שהתובעת עלולה להינזק או להיפגע מתנאי העבודה הלא בטוחים, כשהיא נדרשת ללכת ולהביא מגשים מעמדה המרוחקת מהעמדה בה היא מבצעת את עבודתה, התשובה לשאלה זו הינה חיובית. מעביד סביר, ככל אדם בר דעת, יכול וצריך לצפות כי במהלך העבודה עלול עובד להיתקל בחוט הקשירה המונח בסמוך לרצפה והוא עלול ליפול כתוצאה מכך ולהינזק, ובמיוחד כאשר הליכתה הינה תוצאה של הוראה שקיבלה ישירות מהמעביד ושעליה כאמור לבצעה לאלתר, היו עדי לתאונה, אחת מהן העידה והמעביד מילא טופס 250 למל"ל - דיווח על תאונת עבודה. מנהל הנתבעת העיד כי הוא זה שנתן את הוראות העבודה ופיקח על העובדים מדי יום, ממקום תצפית הסמוך למשרדו. הוא זה גם שחתם על כרטיס העבודה של העובד. צד ג', אישר שהוא המעביד של התובעת, הוא זה שהסיע אותה לעבודה ובחזרה, הוא זה שהוציא לה את תלושי המשכורת והוא זה ששילם לה את שכרה. הוא גם היה בקשר שוטף עם מנהל העבודה מטעם המפעל, קיבל ממנו דיווחים והביא בפניו הערות, ככל שהיה צורך. הסתירות להן טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו אינן סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין. גרסתה ועדותה של התובעת בעיקרה מקובלת עלי כמו גם עדותה של עדת התביעה, הגב' סייבה. מנהל הנתבעת אישר את עיקרי דבריה של התובעת באשר לתפקידו, להוראות שנתן ולפיקוח שפיקח על העובדים. הקביעות העובדתיות באשר לנסיבות התאונה כפי שקבעתי לעיל הינן כתוצאה מהאמון בעדויות התביעה, גם אם היו חוטי קשירה נוספים ,אין הדבר משנה את העובדה שהתובעת נפלה כתוצאה מהיתקלות בחוט הקשירה שהיה קשור משני קצותיו. גם מנהל הנתבעת וגם צד ג' ניסו לעיתים להרחיק את עצמם ועל רקע זה ניתן להבין את דבריהם שלא זכרו את אירוע התאונה אלא רק קיבלו דיווח בדיעבד. לעניין חלוקת האחריות בין הנתבעות לבין צד ג', אני סבור, לאור התפקיד המשמעותי שמילא מנהל הנתבעת בפיקוח ובהוראות העבודה היומיומיות לעובדים, וגם תוך כדי עבודה, שעיקר האחריות חלה על הנתבעות. לפיכך, אני קובע כי חלוקת האחריות בין הנתבעים הינה 70% לנתבעות ו - 30% לצד ג'. לעניין הנזק - לתובעת נגרם שבר במרפק שמאל, טופלה בסד גבס למשך 4 ימים. לדבריה, סבלה מכאבים עזים ומאז סובלת מרגישות. מומחה התובעת קבע לה נכות צמיתה בשיעור 10%. מומחה הנתבעת קבע כי לא נותרה נכות. לאור המחלוקת בין הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו שקבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה, אך קבע לה חופשת מחלה ואי כושר למשך 3 חודשים. כידוע, בהעדר נימוק מיוחד, יאמץ בית המשפט את חוות הדעת של מומחה בית המשפט. במקרה כאן לא מצאתי הצדקה לסטות מכלל זה. בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט שאיננו מוצא קשר בין מצבה הרפואי של התובעת בכתף ימין או בברך ימין או במרפק שמאל, הנובע מן התאונה. היה קשר סיבתי בין המצב הרפואי הזמני לאחר השבר לבין האירוע, אולם מצבה הרפואי השתפר ולכן אין מקום לנכות קבועה. נזקי התובעת הינם כדלקמן: הפסד שכר לעבר - למרות שהתובעת קיבלה גמלה מהמל"ל לחודשיים בלבד, אני מאמץ את קביעת המומחה לפיה יש לקבוע לה אובדן שכר ל - 3 חודשים. הסכום המשוערך הינו 7,200 ₪. עזרת צד ג' - בהתחשב באופי הפגיעה ובהעדר כל ראיה לעניין עזרת צד ג' [התובעת לא טרחה להעיד את בעלה, שלטענתה סייע לה], אינני מוצא מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. נסיעות והוצאות רפואיות - למרות העדר ראיות, אני פוסק לתובעת, לפנים משורת הדין, פיצוי בסך 1,500 ₪. התובעת איננה זכאית להחזר בגין התשלומים ששילמה למומחה מטעמה וחלקה בתשלום המומחה מטעם בית המשפט שקבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה. יש לזכור כי הנתבעת נשאה במחצית משכ"ט מומחה בית המשפט, ובנסיבות העניין אינני רואה להורות על קיזוז סכום זה מהפיצוי המגיע לתובעת. אובדן שכר לעתיד - בהעדר נכות צמיתה, אינני מוצא הצדקה לפיצוי בראש נזק זה. כאב וסבל - בהתחשב באופן הפגיעה שדרשה אשפוז, סד גבס וביקורי מרפאה, אני קובע לתובעת פיצוי בסך 10,000 ₪. סה"כ נזקיה של התובעת - הפסד שכר לעבר - 7,200 ₪, נסיעות והוצ' רפואיות - 1,500 ₪, כאב וסבל - 10,000 ₪. סה"כ 18,700 ₪. מסכום זה \יש לנכות תשלומי מל"ל - 3,409 ₪. יתרה לתשלום - 15,291 ₪. כמו כן, אני פוסק לזכותה של התובעת את הוצאות האגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% [כולל]. בסכום הפיצוי ישאו : הנתבעות ביחד ולחוד - 70%. צד ג' - 30%. מרפקשברתאונת עבודה