תביעה לדמי תאונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לדמי תאונה ביטוח לאומי: 1. בפנינו תביעת התובע, לחייב את הנתבע, לשלם לו "דמי תאונה", בגין התקופה בה איבד, לטענתו, את כושר תפקודו, מיום 22.2.05 ועד ליום 24.5.05 בעקבות תאונה בה נפגעה אצבע ידו השמאלית, ביום 22.2.05 . 2. הנתבע, לאחר שבחן את זכאות התובע לתשלום דמי תאונה, דחה את תביעת התובע במכתב מיום 6.3.08, מהטעם שעל פי סעיף - 153 (ב) לחוק הביטוח הלאומי, התובע לא זכאי לתשלום דמי תאונה בעד -14 הימים הראשונים שלאחר יום התאונה, קרי מיום 22.2.05 ועד 8.3.05. בנוסף, על פי הרישומים הרפואיים התובע לא היה מאושפז בבית החולים או מרותק לביתו בין התאריכים 25.2.05 ועד 20.4.05, לפיכך הוא אינו עונה להגדרה כמי שאיבד את כושר תפקודו כאמור בתקנה 1(2) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות),התשמ"א-1981, לפיכך, הוא אינו זכאי לדמי פגיעה. 3. להלן העובדות הצריכות לעניינו: א. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התובע לא היה בגדר "עובד" או "עובד עצמאי" (ראה: פסק דין בתיק בל 3343/05 מיום 16.7.05). ב. בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של התובע, בתיק עב"ל 622/07 מיום 21.1.08 (במסגרת ערעור על תיק בל 3343/05), נקבע כי "ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים,לפיה יימחק הערעור בתיק זה,על מנת שזכאותו של המערער לתשלום דמי תאונה,על פי הפרק בדבר ביטוח תאונות לגבי תקופת אי הכושר לעבוד שנגרמה לו עד ל-90 יום,כאמור באותו הפרק, תיבחן לגופה,מבלי שהמוסד יעלה טענת התיישנות. למען הסר ספק מובהר בזאת,כי במקרה של הכרה בתביעה על פי הפרק בדבר ביטוח תאונות, אחיו של המערער לא חב דמי ביטוח עבור המערער כעובד שלו,ולכן אין אפשרות חזרה אליו לתשלום אותה גמלה" . ג. כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו לתיק; ביום 22.2.05, נפגע התובע באצבעות יד שמאל,הוא פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים הלל יפה בחדרה. מרישומי בית החולים עולה, כי , "בחדר מיון בוצעה השלמת הקטיעה והחולה חוסן נגד טטנוס . אושפז לצורך טיפול אנטיביוטי תוך ורידי" . הומלץ לתובע ליטול משככי כאבים על פי הצורך,ולהיות במעקב אורטופדי בקופת החולים. "הוצאת תפרים ממועד הניתוח בעוד שבועיים במסגרת קופת חולים . חופשת מחלה עד למועד הבקורת..." (ת/1) ביום 6.3.05 , במסגרת תעודה ראשונה לנפגע בעבודה,שהוצאה על ידי רופאת המשפחה של התובע ד"ר נדאף האלה, אושרה לתובע חופשת מחלה מיום 22.2.05 ועד 20.3.05, בסה"כ 27 ימים ותחת הכותרת "הערות" נרשם, "חופש מחלה בהמלצת אורתופדיה הלל יפה". ביום 15.3.05, במסגרת תעודה רפואית נוספת שהוצאה לתובע על ידי רופאת המשפחה ד"ר נדף האלה, אושרו לתובע 17 ימים נוספים החל מיום 15.3.05 ועד 31.3.05 , עוד נרשם כי "חופש מחלה ניתן ע"י אורתופד ד"ר לואי מדלג. ...הוא אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת". ביום 31.3.05, הוצאה לתובע תעודת מחלה נוספת ע"י רופאת המשפחה ד"ר נדאף האלה, ובה נרשם כי "חופש מחלה ניתן בהמלצת ד"ר מדלג לואח אורתופד מרמ 20241. מיום 1.4.05 עד יום 20.4.05 סה"כ 20 ימים...הוא אינו מסוגל לעסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת". ביום 28.4.05, קיבל התובע תעודת מחלה נוספת מיום 21.4.05 ועד 10.5.05 סה"כ 20 ימים נוספים. ביום 23.5.05, רשם ד"ר מדלג' לואי- מומחה אורטופדיה לתובע, הפניה לרופא תעסוקתי, וציין בתיעוד הרפואי "עדיין לא יכול מופנה לרופא תעסוקתי" 4. לטענת התובע, לא היה מקום לבחון את התביעה על פי מבחן המחמיר של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי,קרי מבחן האשפוז והריתוק לבית, אלא על פי מבחן המסוגלות לעבודה. לטענתו, בהתחשב בטיב פגיעתו,טיפולו ומעקבו הרפואיים וכן ריתוקו,הוא כן זכאי לדמי תאונה. מנגד טוען הנתבע, כי לא הובאה כל ראיה כי בתקופה הרלבנטית התובע לא היה מסוגל,מבחינה רפואית,לצאת מביתו,לפיכך התובע אינו זכאי ל"דמי תאונה". דיון והכרעה 5. סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מגדיר מהי "תאונה": "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד. "אבדן כושר התפקוד"- לפי כללים ומבחנים שיקבע השר, באישור ועדת העבודה הרווחה. 6. על פי הקבוע בתקנה 1(2), לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981. "אובדן כושר התפקוד" הוא: "לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי-שהוא מאושפז בבית חולים או מרותק לביתו;" 7. השאלה המרכזית העומדת לדיון בהליך זה היא, האם בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה התובע בגדר מי ש"מרותק לביתו" כלשון תקנה 1(2) לתקנות כאמור. 8. בפסק דין של כב' השופטת עפרה ורבנר בתיק בל 3343/05 בעניינו של התובע,נקבע כי התובע לא הוכיח שנפגע ביום 22.2.05 בעת שהיה "עובד" או "עובד עצמאי". קביעה זו לא נהפכה במסגרת הליך ערעור שהגיש התובע לבית הדין הארצי (בתיק עב"ל 622/07),לפיכך היא שרירה וקיימת. על כן, יש לבחון את זכאות התובע לדמי תאונה, בהתאם לתקנה 1(2) לתקנות ביטוח נפגעי תאונות,הקובעת כי מבוטח זכאי לדמי תאונה, במקרה של "אובדן כושר התפקוד" -לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי-שהוא מאושפז בבית חולים או מרותק לביתו. 9. בעניינו, אין כל ספק, שהתובע לא היה מאושפז בבית החולים. ועל פי התיעוד הרפואי,שהוגש לתיק, לא עולה,כי התובע התבקש על ידי רופאיו להיות "מרותק לביתו". במסגרת כל אישורי המחלה שקיבל התובע, יש התייחסות למסוגלות התובע לחזור לעבודה,או לתלונות מצדו על כאבים ביד, אולם אין כל תיעוד לכך שהתובע נדרש להיות מרותק לביתו,או שמא יציאה מהבית תהווה סכנה או פגיעה בבריאותו או בטיב החלמתו לאור מצבו הרפואי. יש לזכור שהמדובר בפגיעה בקצה אצבע שלישית בידו השמאלית של התובע, והתובע לא טען ולא הוכיח בראיה כלשהי,כי היה מנוע מבחינה רפואית לצאת את ביתו בשל הפגיעה באצבע יד שמאל. 10. במקרה דנן, עיון במסמכים הרפואיים מלמד, כי רופאיו של התובע לא סברו שמצבו הרפואי כתוצאה מהפגיעה באצבע ידו השמאלית, מצריכה ריתוק לביתו,לכל תקופת ימי המחלה שקיבל, יש להניח שאילו היה צורך בכך דבר זה היה נרשם על מנת להגן על בריאותו של התובע. לא די בכך שהתובע גזר על עצמו,להיות מרותק לביתו, למרות שאין הדבר מתחייב ממצבו הרפואי, כדי לענות על הגדרה "מרותק לביתו" במשמעות של תקנה 1(2) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות) התשמ"א- 1981. ככול שלתובע היו כאבים ומוגבלות בתנועה, לא הובאה כל ראיה כי בתקופה הרלוונטית התובע לא היה מסוגל, מבחינה רפואית, לצאת מביתו. 11. יש לציין כי החלטה זו ניתנה על בסיס העובדה שהתובע אינו עובד או עובד עצמאי, ואין בידי הנתבע או בידי בית הדין, הסמכות להקנות לתובע זכות שאינה קיימת בדין,תפקידו של הנתבע לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג לכך שמבוטחים יקבלו את המגיע להם, לא פחות אך גם לא יותר (ראה עב"ל 298/07 בסאם אבו אחמד נ המוסד לביטוח לאומי,ניתן ביום 15.4.08), לפיכך נדחית בזאת טענת התובע, כי לא היה מקום שהנתבע יבחן את התביעה על פי מבחן מחמיר של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי,קרי מבחן האשפוז והריתוק לבית, אלא על פי מבחן המסוגלות לעבודה. 12. לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי בדין דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע לתשלום דמי תאונה וכי יש לדחות את ערעורו של התובע על החלטתה של פקידת התביעות. 13. אין צו להוצאות. דמי תאונה