תביעה לפינוי דייר מוגן בתל אביב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפינוי דייר מוגן בתל אביב: פתח דבר 1. התובעים הם בעלי המקרקעין הידועים כגוש 9029 חלקה 21, ברח' צ'לנוב 21 בתל אביב. על המקרקעין בנוי בניין בן שלוש קומות (קרקע, א' וב'). הנתבע מחזיק, כדייר מוגן, בדירת חדר בקומה ב' של הבניין, מכוח חוזה שכירות מיום 1/3/1967 (להלן - המושכר). יחסי השכירות שבין הצדדים מפרנסים מזה זמן את הערכאות השונות, בתביעות הדדיות, המוגשות מעת לעת. כך למשל, בפסק דין מיום 3/2/2009 נפסק כי הנתבע פלש לדירת שני חדרים הסמוכה למושכר והוא מחזיק בה כמסיג גבול. בית המשפט הורה לנתבע לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה לתובעים. התביעה דנן הוגשה יחד עם התביעה לסילוק ידו של הנתבע מהדירה הסמוכה. זאת הפעם, ענייננו בתביעת פינוי וסילוק יד מהמושכר, ובצידה תביעה כספית. הנתבע, אינו מיוצג, והוא מנהל את הגנתו בכוחות עצמו, למרות שכבר בפתח הדיון הוצע לו על ידי בית המשפט להסתייע בעורך דין. (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 25/2/2007). הנתבע הגיש כתבי בי דין כתובים בכתב יד - דבר אשר הקשה על ניהול ההליך. התביעה 2. התובעים טוענים כי נגד הנתבע קמו מספר עילות פינוי לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 (להלן - החוק), ובהן עילות לפי סעיפים 131(1), (2), (3) ו-(5) לחוק. הנתבע הפר את חוזה השכירות, באופן המקים עילות פינוי על פי החוזה ועל פי החוק. ההפרות: אי תשלום דמי שכירות, ותשלומי ארנונה; אגירה כפייתית של גרוטאות וזבל במושכר וברחבי הבניין; הטרדה קשה של השכנים ושל התובעים; גרימת נזק למושכר. 3. הנתבע חייב לתובעים סך של 5,880 ₪ בגין דמי שכירות חוזיים, וסך של 33,127 ₪ בגין תשלומי ארנונה ששילמו התובעים לעיריית תל אביב במקום הנתבע. ההגנה 4. הנזקים בדירה נגרמים עקב הזנחה של בעלי הבית. הנתבע מתקן את הנזקים על חשבונו. הנתבע מכחיש את הטענה כאילו הוא מטריד את השכנים. הנתבע מנקה ללא תשלום את חדר המדרגות, החצר, הגג והביוב. הנתבע עושה שימוש בגג בהסכמת בעל הבית הקודם. תשלומי הארנונה שולמו במועד. הנתבע שילם דמי שכירות לעשר שנים מראש בשנת 1999 ולא קיבל קבלה על כך. ראיות הצדדים 5. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם וכן: מר יוסף חממה, מר עדי משולם ומר עובד חממה; מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. דיון דמי שכירות 6. התובעים רכשו את המקרקעין ביום 27/8/1978. לטענתם מיום שרכשו את המקרקעין לא שילם להם הנתבע דבר בגין דמי שכירות. הנתבע טען כי שילם דמי שכירות בשנת 1999 לעשר שנים מראש. נטל ההוכחה בדבר תשלום דמי השכירות מוטל על הנתבע. הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו. שני התובעים העידו כי לא קיבלו מהנתבע תשלום כלשהו בגין דמי שכירות עבור המושכר, או עבור הדירה אליה פלש. עדות זו לא נסתרה ואני נותן בה אמון מלא. עדות התובעים נתמכת במכתביי דרישה שנשלחו אל הנתבע ולא נענו. 7. לעומת זאת, איני יכול ליתן אמון בגרסתו של הנתבע. בכתב ההגנה טען הנתבע כי בשנת 1999 שילם דמי שכירות לעשר שנים מראש. הנתבע אינו מפרט כמה שילם, למי שילם ובאילו נסיבות. במסמך הנחזה להיות תצהיר, ואינו ערוך כדין, מוסר הנתבע גרסה אחרת. לדבריו, בשנת 1999 שילם דמי מפתח עבור החזקה בדירת שני החדרים הסמוכה למושכר. במסגרת זו שילם לדייר היוצא (מלמד) 3,000 ₪ ולתובעים 2,500 ₪. הנה כי כן, אין מדובר בתשלום דמי שכירות כי אם דמי מפתח עבור הדריה הסמוכה. אפס, תשלום זה לא הוכח. זאת ועוד, לגבי הדירה הסמוכה נפסק בת"א 64520/06 כי הנתבע לא הוכיח את זכותו בה וכי הוא מחזיק בה כפולש. 8. לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית מסר הנתבע גרסה שלישית. בדיון שהתקיים ביום 23/2/2010 נשאל הנתבע על ידי בית המשפט כמה שילם ועבור מה. הנתבע משיב: "לפני כעשרים שנה שילמתי פעם אחת 2,500 ₪... זה לתשלום מראש של 3 החדרים." (עמ' 12, ש' 17). הנתבע נשאל אם לאחר מכן שילם שוב, ותשובתו: "כן. שילמתי עוד פעם ב-2001, עוד פעם 2,500 ₪". גרסה זו שעומדת בניגוד לגרסאות קודמות שמסר הנתבע, מחזקת את גרסת התובעים. הנתבע לא הוכיח תשלום כלשהו, והוא מאשר כי לאורך זמן לא שילם דבר לתובעים, ודאי לא דמי שכירות שוטפים. אין כל ראייה לכך שהתשלומים להם טוען הנתבע שולמו בפועל וכי שולמו עבור דמי שכירות. לגרסת הנתבע, משנת 1990 לערך ועד שנת 2001 לא שילם דבר מלבד אותם 2,500 ₪ עליהם מסר לראשונה בעדותו בבית המשפט. משנת 2001 ואילך לא שילם הנתבע דבר עבור דמי שכירות, מלבד אותם 2,500 ₪ עלומים, שבעניינם אין כל ראייה. 9. אני קובע, אפוא, כי הנתבע לא שילם דמי שכירות לאורך זמן, ועל כן קמה נגדו עילת פינוי לפי ס' 131(1) לחוק, בגין אי המשכת תשלום דמי שכירות, ולפי ס' 131(2) לחוק, יחד עם ס' 2 לחוזה השכירות, אשר קובע כי אי תשלום אחד מהתשלומים החלים על השוכר על פי חוזה השכירות מקים עילה לפינוי השוכר מהמושכר. כמו כן, אני מקבל את רכיב התביעה הכספית שמקורו בחוב דמי שכירות. תשלומי ארנונה 10. התובעים טוענים לקיומו של חוב ארנונה בגין תשלום ששילמו התובעים עבור הנתבע בגין המושכר ובגין שני החדרים הסמוכים אליהם פלש. החוב הנטען נתמך בתדפיס מצב חשבון של עיריית תל אביב ליום 4/4/06 ובקבלות עבור תשלומי ארנונה. הנתבע טוען כי תשלומי הארנונה שולמו ומצרף קבלות על שמו. 11. המסמכים שצורפו על ידי הצדדים מתייחסים לנכסים שונים. מסמכי התובעים מתייחסים לדירה אליה פלש הנתבע, חשבון מספר 0028-0210-011-25, ואילו מסמכי הנתבע מתייחסים למושכר, חשבון מס' 0028-0210-012-19. ככל שמדובר במושכר, התובעים לא הוכיחו כי הנתבע אינו משלם תשלומי ארנונה במועד או כי יש חוב ארנונה בגין המושכר. לפיכך, נדחית הטענה בגין קיומה של עילת פינוי מכוח חוב זה. אשר לדירה הפלושה, הרי שגם כאן כשלו התובעים בהוכחת תביעתם. פסק הדין הקובע כי הנתבע פלש לדירת התובעים הסמוכה למושכר, קובע כי הפלישה נעשתה בשנת 2006, שכן על פי זכרון דברים מיום 20/5/2006 נמסרה החזקה במועד זה לתובעים על ידי הדייר הקודם, מר יעקב מלמד (פסה"ד מיום 3/2/09, עמ' 4 ס' 10). המסמכים אשר הציגו התובעים בעניין חוב דמי ארנונה מתייחסים לתשלומים ששולמו לפני המועד האמור, ועל כן, אינם חלים, לכאורה, על הנתבע. לפיכך, אני דוחה רכיב זה של התביעה הכספית. גרימת נזק למושכר והפרות נוספות 12. ביום 15/4/10 הורשע הנתבע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 40044-08) בעבירה של הצתה, לפי סע' 448 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ב"כך שביום 11/2/2007 הצית אש במזיד בחדר המדרגות הסמוך ליציאה לגג בניין ברח' צ'לנוב 21 תל אביב, וכתוצאה מההצתהנגרם נזק לחדר המדרגות ולגג הבניין". הודעה על מעשה ההצתה של הנתבע נמסרה לבית המשפט ביום 19/2/2007 בצירוף תמונות של חדר המדרגות השרוף והמפוייח. מעשה זה של הנתבע נעשה בעקבות ניסיון לממש הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 5/2/2007, ולפיו על הנתבע לפנות את האשפה שצבר על גג הבניין ברח' צ'לנוב 21. על פי ההסדר ייעשה הפינוי על ידי חב' קליית יוסי בע"מ, עימה הגיע הנתבע לאותו הסדר, באשר לפינוי האשפה מהגג שחלקו בבעלות התובעים וחלקו בבעלות קליית יוסי בע"מ. 13. התובעים הוכיחו, בתמונות, בעדויות ובאמצעות הכרעת הדין הנ"ל, כי הנתבע אוגר גרוטאות ואשפה באופן כפייתי ומאחסן אותן בחדר המדרגות ועל גג הבניין, תוך גרימת מטרד קשה לדיירים אחרים, ולשכנים. בכך, בהצתת המושכר, ובפלישה לדירת התובעים הסמוכה למושכר, הפר הנתבע כמה וכמה הוראות של חוזה השכירות אשר כל אחת מהן מקימה נגדול עילת פינוי לפי חוזה השכירות ולפי סע' 131(2) לחוק. כמו כן, במעשים אלה קמו נגד הנתבע עילות פינוי לפי סע' 131(3), ו-131(5) לחוק. במהלך הדיון התברר כי לאחר שהתובעים יחד עם אחרים פינוי משטחי הבנין השונים את הגרוטאות שצבר הנתבע במקום, חזר הנתבע לסורו ומילא את המקום בגרוטאות חדשות. סעד מן הצדק 14. הנתבע אינו מיוצג ובכתב ההגנה הלקוני שהגיש, לא עתר לסעד מן הצדק. למרות זאת, בהתחשב במצבו הכלכלי הירוד של הנתבע, וובמצבו הנפשי, אשר גם אם אינו עולה כדי מחלת נפש, הרי שהוא עולה ודאי כדי הפרעת אישיות של כפייתיות, ראיתי לדון מיוזמתי בשאלת הסעד מן הצדק. סע' 132 לחוק קובע כי על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק ידן של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתיתו. על פי הפסיקה, הגם שלבית המשפט נמסר שיקול דעת רחב ביישומו של סעד זה, הרי שעל בית המשפט לתיתו במקרים חריגים בלבד, תוך שהוא שוקל את חומרת מעשיו של הנתבע לעומת מידת הנזק שייגרם לו כתוצאה מהפינוי. 15. בענייננו אני סבור כי למרות שאין לנתבע מקום מגורים חלופי הרי שנוכח חומרת מעשיו, והעובדה שמדובר במעשים חוזרים ונשנים, אין הוא ראוי לסעד מן הצדק. הנתבע אינו משלם דמי שכירות לאורך שנים, פולש שוב ושוב לשטחים בבניין, שאינם חלק מהמושכר, תוך שהוא מאחסן בהם אשפה וגרוטאות, וגורם למושכר נזק חמור וטרדה קשה לשכנים. בהתחשב בכל אלה, אני סבור כי הדין והצדק מחייבים להורות על פינויו של הנתבע מהמושכר, וכך אני מורה. סוף דבר 16. עד ליום 24/3/2011 יפנה הנתבע את המושכר, וכל שטח אחר בבניין שתפוס על ידו או שהוא עושה בו שימוש, ויחזיר את החזקה בהם לתובעים כשהם פנויים מכל אדם וריקים מכל חפץ ששייך לנתבע. הנתבע ישלם לתובעים חוב דמי שכירות שנצבר עד ליום הגשת התביעה, וטרם התיישן, בסך 5,880 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21/11/2006. הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט כולל אגרות ושכר עדים בסך 2,500 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. התשלום ישולם תוך 30 יום. פינוי דייר מוגןתביעת פינוימקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)פינויתל אביבפינוי דירה