קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת דפי חשבון בנק: 1. באוגוסט שנת 1988 ניתן נגד התובע ואחרים, בהסכמתם, בת.א. 388/88 של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, פס"ד המחייבם לשלם לנתבע (התובע באותה תביעה - להלן: "הבנק") כ350,000.- ש"ח, בצירוף ריבית והוצאות הכל כמפורט בפסה"ד שהעתקו צורף לכתב התביעה שבפני. התובע חוייב באותו פסק-דין בהיותו ערב להתחייבויות חברה בשם ח.י.ר. השכרת רכב בע"מ - בחשבון בנק שהתנהל בבנק. 2. בתביעה זו שבפני מבקש התובע לחייב את הבנק ליתן לו את דפי אותו חשבון, החל ממתן פסק-הדין. עפ"י הנטען בכתב התביעה התברר לתובע שחשבון הבנק לא נסגר עם מתן פסק-הדין ונעשו בו לאחר מכן פעולות שונות ולפיכך דרש התובע מהבנק להעמיד לעיונו את דפי החשבון - אך סורב. לטענת התובע "יכול ותהיינה לו תביעות כספיות עפ"י הממצאים הקיימים בדפי החשבון של החברה". התובע איננו מפרט, לאילו "תביעות כספיות" כוונותיו וכנגד מי; 3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הוריתי לתובע לפרט ולהבהיר מקור עילת תביעתו ועל מה היא מבוססת. איפשרתי אף לבנק להגיב לפירוט שינתן ע"י התובע. 4. בהודעתו, בתגובה להחלטתי, מפליג ב"כ המלומד של התובע ברוב כשרון "למרחקים" - מחוק הבנקאות (שירות ללקוח) ועד לפסיקה בעניין יחסי הנאמנות ותום הלב המיוחדים שבין בנק ללקוחו. טעונו, בקליפת האגוז: עפ"י החוק הנ"ל דין ערב, במערכת החיובים כלפי הבנק כדין לקוח; מכח סמכות ועפ"י חוק הבנקאות התקין נגיד בנק ישראל כללים המחייבים את הבנק לספק ללקוחו (ומכאן גם לערב) דפי חשבון הלקוח המתנהל בבנק. חובה כזו קמה גם מכח יחסי הנאמנות המתקיימים בין הבנק ללקוחו. משביצע הבנק פעולות בחשבון גם לאחר מתן פסק הדין מחוייב הוא לתת ללקוחותיו - ובכללם לתובע כערב - את מלוא המידע על החשבון המנהל. 5. תמצית הנטען מתגובת הבנק: מרגע שניתן פסק הדין "חיים הצדדים" מפי פסק הדין ואין עוד כל משמעות ונפקות לפעולות המתנהלות ע"י הבנק בחשבון - אפילו מתנהלות כאלה (עובדה המוכחשת כשלעצמה). 6. דעתי בעניין זה כדעת הבנק; מערכת החיובים הקיימת כיום בין בעלי הדין היא זו שנקבעה בפסק הדין משנת 1988 - ואין בילתה ! מה שקדם לפסק הדין, נבלע בתוכו - ואם היו לתובע טענות כלפי הבנק באשר לניהול החשבון עד לאותו מועד החמיץ את המועד להעלותם. פסק הדין הצהיר על מערכת החיובים הקיימת בין הצדדים, ניתק למעשה, את יחסי הבנק-לקוח ויצר במקומם, בין הבנק לבין בעלי החשבון והערבים, מערכת של חייב וזוכה כמשמעותם בחוק ההוצל"פ. על כן אפילו נעשו ע"י הבנק רישומים כלשהם בחשבון אין בכוחם לחייב עוד את התובע - אלא במסגרת וככל שהם נובעים מפסק-הדין. 7. אם עוד היו לתובע ספקות בעניין זה, או חששות שמא עלול הוא "להיתפס" בחיובים חדשים מכח ערבותו, בשל רישומים שנעשו ע"י הבנק לאחר מתן פסק הדין, באה תגובת הבנק המפורטת להפיג כל חשש כזה, משנאמר בה במפורש כי החיוב היחיד שיש לתובע כלפי הבנק הוא זה שנקבע בפסק הדין [כך, בין היתר, בסעיף ב3 של כתב התגובה: "יתרת החוב בחשבון נקבעה בפסה"ד ועל התובע לשלם את החוב כפי שנקבע בפסה"ד ולא כל חיוב אחר. הבנק אינו יכול להגיש תביעה נוספת בגין יתרת החוב בחשבון הואיל ועילת הבנק לגבי יתרת החוב בחשבון כבר מוצתה" ... - וכן ר' סעיף ב5 וסעיף ה של כתב התביעה]. 8. התובע טוען - ובצדק - כי תביעת החשבונות היא שלב ראשון בתביעה כספית עפ"י החשבונות לכשימסרו. על כן ציון, כאמור לעיל, בתביעתו כי יכול ותהיינה לו תביעות עפ"י ממצאי החשבונות. התובע לא ציין אם כוונתו לתביעה נגד הבנק או נגד אחרים. אם הכוונה היא לבנק - הרי נוכח הנקבע לעיל אין כל יסוד לטענה שכן מערכת החיובים של הצדדים מוכתבת ע"י פסק הדין בלבד וחשבון הבנק איננו יכול להצמיח עוד כל חיוב. אם כוונת התובע למידע שממנו תצמח תביעה נגד צד אחד (ערבים אחרים למשל) כי אז אין לו כל עילה כנגד הבנק. תביעת חשבונות לא נועדה לקבלת מידע כעילה העומדת בפני עצמה, למטרת הכנת תביעה נגד צד זר. 9. העולה מן האמור: סבור אני כי התביעה על פניה נעדרת עילה לפיכך היא נמחקת בזאת. התובע ישלם לנתבע הוצאותיו בסך 5,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. חשבון בנקבנק