תביעה נגד בעלים של חנות רהיטים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בעלים של חנות רהיטים: התובעת מייצרת מערכות ישיבה סלוניות ומזרונים. הנתבע הוא הבעלים של חנות לממכר רהיטים. הנתבע הזמין סחורות מהתובעת במועדים שונים. התובעת טענת כי הנתבע נותר חייב לה סכום של 27,244 ש"ח נכון ליום 7/12/94. מטעם התובעת העיד מר קדוש שהוא מנהל התובעת. מר קדוש צירף לתצהירו כרטיס מתוך הנהלת חשבונות התובעת המתייחס לדבריו לחנות התובע. הכרטיס משתרע על תקופה מיום 19/5/94 ועד ליום 7/12/94, הוא המועד האחרון בו נערכו "תנועות" של חיוב וזיכוי הנובעים מיחסי המסחר בין הצדדים, וכוללים אספקת סחורה, תשלומים וזיכויים שונים. היתרה ליום 7/2/94, על פי האמור בכרטיס, היא 27,244 ש"ח לחובת הנתבע. מר קדוש צירף לתצהירו את כל החשבוניות הממוחשבות, כפי שהוצאו לקראת התביעה מתוך מחשבה של התובעת וזאת כדי לתמוך באמור בכרטיס הנהלת החשבונות הנ"ל. הצדדים העלו טענות שונות, בין היתר נטען על ידי הנתבע כי החזיר סחורות שונות לתובעת, ולא זוכה עבור כך. מר קדוש הכחיש זאת, ובין הצדדים התעוררה מחלוקת אם הסחורות הגיעו לתובעת. כמו כן העלה הנתבע טענה כי היה זכאי לסכום כסף מחברה אחרת, והתובעת התחייבה לקבל על עצמה התחייבות זו ולספק סחורות בתמורה לכך. מדובר לטענת הנתבע בסכום של 10,100 ש"ח. התובעת חלקה אף על כך וטענה כי לא הייתה כל הסכמה כזו מצידה. אולם דומה כי דין התביעה להיחרץ על פי שתי טענות אחרות של הנתבע. הנתבע טען כי שילם לתובעת סכום של 18,000 ש"ח ב- 12 המחאות שהעתק מהן צירף לתצהירו. מר קדוש נחקר על כך ואמר כי אינו מכחיש שאותן המחאות התקבלו ונפרעו. (עמ' 4 שורות 8 - 14). לא ניתן לי כל הסבר מדוע המחאות אלו לא קוזזו מהחוב. יתרה מכך, מר קדוש העיד כי יש כנראה עוד חלק של כרטיס הנהלת החשבונות שלא צורף ואף העיד כי הוא לא עורך את הנהלת החשבונות באופן אישי, והייתה טעות בכך שלא צורף מלוא החומר. לפיכך, יש לקזז את סכום ההמחאות האמורות, היינו סך של 18,000 ש"ח. עניין שני הוא סכום של 12,275 ש"ח המופיע כחיוב בכרטיס וזאת מיום 7/12/94. החיוב מתייחס לחשבונית מספר 692. העתק חשבונית זו צורף לתצהירו של מר קדוש ועיון בה מלמד כי מדובר על אספקת סחורה באוגוסט 1993 ומאי 1995, כאשר המועד האחרון הוא 18/5/94. הנתבע טען כי אינו חייב דבר עבור סחורה זו שכן בעקבות התחשבנות שהייתה בין הצדדים הוא פרע את הסכום. כרטיס הנהלת החשבונות שצירפה התובעת, מתחיל ביום 19/5/94, היינו לאחר מועד אספקת אותה סחורה. בכרטיס מצוינת יתרת חוב של 1,156 ש"ח בלבד. כיצד יתכן הדבר כי סחורה סופקה באוגוסט 1993 ובמאי 1994, ומוצאת חשבונית בגינה רק בדצמבר 1994, ואז מחייבים את הנתבע באותו סכום. יתרה מכך, עיון בכרטיס מלמד כי ליד כל חיוב מופיע מספר החשבונית ומספרי תעודות המשלוח. דווקא ליד חשבונית זו נרשם: "תעודות משלוח כלליות". הנתבע טען כאמור כי מדובר ב"חשבונית כפולה" עבור פריטים ששולמו בעבר בחלקם וחלקם הוחזרו לנתבעת על פי תעודת החזר אליה הפנה וצירף לתצהירו. הנתבע טוען כי הפריטים שסופקו עוד באוגוסט 1993, סופקו כנגד הסכמת התובעת לקבל על עצמה יתרת זכות שהגיעה לנתבע מחברה אחרת. דווקא הוצאת חשבונית בשלב כה מאוחר, כאשר התובעת טוענת כי היא שסיפקה את הסחורה, מלמדת, כי יש בסיס לטענת הנתבע בעניין זה, ועל כן לא הוציאה התובעת חשבונית במועד אספקת הסחורה אלא שנה וארבעה חודשים לאחר מכן. לאור האמור יש להפחית אף סכום זה מסכום התביעה. מכאן, שהפחתת שני הסכומים האמורים מסכום התביעה, היינו סך של למעלה מ - 30,000 ש"ח, מביאה למסקנה כי הנתבע אינו חייב דבר לתובעת וכי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. לאור האמור התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ.רהיטים (תביעות)