תביעה נגד חברה לייצור ממתקים בנושא סימון מוצרים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד חברה לייצור ממתקים: 1. התובעת, בת 81, עותרת לחייב את הנתבעת - חברה לייצור ממתקים, לשלם לה סך 5,000 ₪ בגין "הסתרת האמת, והמידע החשוב לבריאות התובעת". 2. בכתב התביעה, טוענת התובעת כי היא אשה בת 81 הסובלת מכאבי בטן, וכי רופאה דיאטנית המליצה לה להימנע מאכילת מאכלים המכילים צבעי מאכל מסוג: "טרטרזין", "סנט ילו" ו"אדום אולרה". לטענת התובעת, הרופאה אמרה כי קל יותר לזכור את שמות החומרים מאשר לזכור סימונם, ומאותו יום ואילך החלה התובעת לבדוק את מוצרי המזון בטרם רכישתם, האם כוללים הם את צבעי המאכל הנ"ל. 3. לטענת התובעת היא רכשה מספר פעמים סוכריות מתוצרת הנתבעת וכשהיא אכלה אותן "לא הרגישה טוב מבלי לדעת למה", וכאשר התגלתה לה האמת- שהיא צרכה סוכריות הכוללות את צבעי המאכל הנ"ל, נגרמה לה עוגמת נפש. לטענתה, היא גילתה כי צרכה חומרים המסוכנים לבריאותה, מאחר ומדובר בחומרים מסרטנים שמספר מדינות "הוציאו אותם מחוץ לחוק". 4. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את הוראות תקנה 6(א) לתקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספות מזון) התשס"א-2001. 5. לשלמות התמונה יצויין כי התובעת צירפה לכתב התביעה העתק מדבקה שהודבקה, ככל הנראה, על אריזת הסוכריות שצרכה התובעת. באותה מדבקה נכתב "סוכריות גומי 130 גר'" וצויין כי הסוכריות מיוצרות ע"י הנתבעת. עוד צויין על המדבקה כי הסוכריות כוללות חומרי מאכל לפי הסימונים של חומרים אלה : 102 E, 133 E, 129 E, 110 E. 6. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי המדבקה שצורפה לכתב התביעה אינה מיוצרת ואינה משווקת ע"י הנתבעת וככל הנראה עסקינן באריזה "שנעשתה באופן בלתי חוקי וללא רשותה של הנתבעת ע"י גורם כלשהוא שאינו מוכר לנתבעת" (סעיף 3 לכתב ההגנה). 7. הנתבעת כפרה בכל טענות הנתבעת, לרבות בכל טענותיה לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מצריכת הסוכריות. 8. לדיון לא התייצבה התובעת והואיל ונציגי הנתבעת כי אין בכוונתם לחקור את התובעת על גריסתה התרתי לביתה של התובעת, הגב' אולגה גורביץ לטוען במקום התובעת ובשמה. בִיתה של התובעת העידה במקומה וטענה כי יש לקבל את התביעה. מטעם הנתבעת הופיע מנהלה - מר לוסטרניק. 9. לאחר ששמעתי את העדים ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב, אני דוחה את התביעה, ולהלן אנמק מסקנתי זו. 10. אכן, הוראות תקנה 6(א) לתקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון) התשס"א-2001 והתוספת הראשונה לאותן תקנות, מחייבות את היצרן לציין על גבי האריזה את סימון ושמות צבעי המאכל במוצרי מזון. 11. התובעת לא העידה בפניי, וכאמור בִיתה, הגבק גורביץ היא שהעידה. משכך, ראיות שאמורות לבוא מפיה של התובעת, באו מכלי שני - דבר המקשה על הוכחת טענות התובעת. 12. אף ששמה של הנתבעת מופיע על האריזה, לא הוכח בפניי כי האריזה נארזה ע"י התובעת . התובעת לא הוכיחה א;ת המקום שממנו נרכשה האריזה, ואף לא הוכיחה כי היא רכשה אריזה זו. יחד עם זאת, אצא מתוך הנחה כי האריזה מיוצרת ע"י הנתבעת, ואף במקרה זה ראיתי לדחות את התביעה. 13. התובעת טוענת בכתב התביעה כי רופאה דיאטנית המליצה לה שלא לצרוך צבעי מאכל ולטענתה היא צייתה למכתב אשר כתבה הרופאה מקופת חולים כללית. להוכחת טענתה זו צירפה היא מכתב אשר ממליץ לה על מוצרים שעליה לאכול ועל מוצרי מזון שעליה להימנע מלאכול. מכתב זה אינו נושא חותמת כלשהיא, אין יודעים מי ניסחו ואף תאריך לא מתנוסס עליו. בד"כ מכתבים המוצאים ע"י מוסדות רפואיים למטופלים, נושאים הם תאריך, שמו של הרופא ואף חותמתו. משום מה מכתב זה אינו נושא את האמור לעיל, והדבר מעלה סימני שאלה לגבי עצם מתן המכתב ולגבי התאריך שבו ניתן. 14. אפסע צעד נוסף לקראת התובעת ואניח כי היא קיבלה את המכתב מרופא קופת חולים כללית והיא נהגה על פיו ולא התכוונה לצרוך מוצרי מזון הכוללים צבעי מאכל מסויימים (כטענתה בכתב התביעה). עיון במכתב מעלה כי הרופא המטפל המליץ לתובעת "להימנע מצבעי מאכל סינטטים לדוגמא- טרטראזין, סנסט יילו, אלורה. תמיד להעדיף צבעי מאכל טבעיים .." (ראו סעיף 4 למכתב המצורף לכתב התביעה). 15. מאידך- עיון במדבקה שהופיעה על האריזה (המצורפת לכתב התביעה) מעלה כי כל המעיין במדבקה מוצא כי הסוכריות כוללות חומרי טעם וריח וצבעי מאכל. אומנם, שמות צבעי המאכל לא פורטו כלל, אולם סימוניהם הופיעו על התווית. אילו התכוונה התובעת לציית לאמור במכתב הרופא, היה עליה להימנע מלצרוך כל חומרי צבע המאכל (שכן במכתב הוזכרו שלושה סוגים כדוגמא- ואף הומלץ לתובעת להעדיף צבעי מאכל טבעיים). לפיכך, לא הוכח בפניי כי קיים קשר סיבתי בין העדר הופעת שמותיהם של צבעי המאכל על האריזה, לבין צריכת הסוכריות על ידי התובעת. 16. משלא הוכיחה התובעת כי הנתבעת היא ששיווקה את האריזה שהעתק מן התווית עליה צורפה לכתב התביעה, ומשלא הוכח בפניי כי התובעת אכן התכוונה שלא לצרוך צבעי מאכל דווקא מן הסוג המודפס על התווית, ואף לא הוכח בפניי כי המכתב מטעם קופת חולים הוא מכתב שהוצא ע"י רופא מטפל לפני צריכת הסוכריות (כאשר לא ברור כלל מתי נצרכו הסוכריות ע"י התובעת) ומשלא הוכח בפניי קשר סיבתי בין העדר פירוט שם חומרי המאכל על האריזה לבין צריכת התובעת את סוכריות, הרי דין התביעה להידחות. 17. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כל נזק גוף שנגרם לה ומלבד טענה כי נגרמו לה כאבי בטן (טענה שנטענה מפי ביתה) לא הובאה בפניי כל ראיה, ממנה אוכל להסיק כי נגרם נזק גוף לתובעת. 18. כמו-כן, לא הוכח בפניי כי מחדלה של הנתבעת גרם לפגיעה באוטונומיה של התובעת. כאמור, לא הוכח בפניי כי אילו היו מופיעים שמות החומרים על התווית, לא היתה התובעת צורכת את הסוכריות, מאחר ועפ"י גריסתה הומלץ לתובעת להימנע מצריכת כל חומר הכולל צבע מאכל שאיננו טבעי. 19. אני מורה על דחיית התביעה. 20. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 21. לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לידיו. צרכנותמוצרסימון מוצרים