קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד חברת הוט: במשך שנים מספר היה התובע לקוחה של הנתבעת בטלפון ובאינטרנט שהיו ברשותו. משהוגשה התובענה כנגד הנתבעת, כבר היה התובע מנותק משירותי הנתבעת בכל המתייחס לטלפון, אך מחובר בכל המתייחס לאינטרנט שברשותו. כתב התביעה מתייחס לטענות נפרדות באשר לטלפון ולשירותי האינטרנט. לעניין הטלפון, טוען התובע כי נענה להצעת הנתבעת לקבל מתנה של 3 חודשי שיחה חינם והובטח לי כי בסיום התקופה יוכל לחזור למסלול שבו נמצא קודם לכן, מסלול "לא דיברת לא שילמת", מסלול שבו הינו משלם רק בהתאם לשיחות שהינו מבצע. משהסתיימה תקופת המתנה והתובע ביקש לחזור לאותו מסלול קודם, נענה כי הדבר אינו אפשרי הואיל והמסלול הקודם אינו קיים עוד. בנסיבות אלה, מחמת כעסו על התנהלות הנתבעת, ביקש התובע בתאריך 21.2.10 להתנתק משירותי הנתבעת בכל המתייחס לטלפון ואכן נותק. התובע התקשר עם חברה אחרת, חברת בזק, בה הינו מקבל שירותי טלפון, אך מחוייב בסך של 25 ₪ כתשלום חודשי קבוע, תשלום שלא היה חב בו לוא נשאר לקוח של הנתבעת בכל המתייחס לטלפון שלו, במסלולו המקורי. בשל כך, התובע עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 25 ₪ לכל חודש, לתקופה של 10 שנים, מאז הודיע על רצונו להתנתק מהנתבעת ואילך ובסה"כ 3,000 ₪. כן הינו עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום נוסף של 10,000 ₪, כפיצוי לדוגמה ללא הוכחת נזק, וזאת על בסיס קביעות סע' 31(א) לחוק להגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). הנתבעת אישרה כי אכן בתאריך 24.11.09 הוצעה לתובע הטבה של 3 חודשי שימוש בטלפון, ללא עלות דמי מנוי וכן 2000 דק' שיחה חינם. לטענתה, לא נתנה לתובע התחייבות כי יוכל לחזור לתוכנית בה היה קודם לכן, עם תום תקופת שלושת החודשים של אותה הטבה. הנני מקבלת כמהימנה עליי את טענת התובע כי אכן הובטח לו כי יוכל לחזור לתוכנית הקודמת. ברם, הנני מקבלת את גירסת הנתבעת כי במסגרת שינויים של תוכניות שנעשות בחברה הנתבעת מידי פעם, החליטה הנתבעת במהלך תקופת אותם שלושת החודשים לסיים את המסלול הקודם אליו היה התובע מחובר ולא ניתן היה עוד להחזיר את התובע למסלול הקודם. התובע לא הגיש לביהמ"ש כל נתונים ותיעוד על כך שסה"כ השימוש שלו בטלפון, כשהינו מחובר לחברת בזק, עולה ב-25 ₪ מידי חודש על סה"כ הסכום שהיה משלם בגין אותו שימוש, לוא נותר מחובר אצל הנתבעת. עם זאת, הנני נכונה לקבוע, לטובתו של התובע, כי אכן כך הם הדברים וכי מאז 1.2.10 ועד מועד הגשת התביעה, 2.3.11, במשך 13 חודשים, שילם סך של 25 ₪ מידי חודש יותר מהסכום שהיה משלם לוא נותר בתוכנית המקורית של "לא דיברת לא שילמת" ובסה"כ סך של 325 ₪. הנני דוחה את התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהוא בגין נזקים שטרם נגרמו וזאת בהתייחס לעתירה לחייב את הנתבעת בתשלום הסך הנ"ל למשך פרק זמן של 10 שנים, מהיום ואילך. לא מצאתי אף מקום לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי לדוגמה או פיצוי כלשהוא לעניין הטלפון, בקובעי כי לא הוכח כל בסיס עובדתי, משפטי או אחר לעתירה זו של התובעת. התובע לא הוכיח ואף לא טען מפורשות כי בעת שנציג הנתבעת הציע לו את ההטבה, ידע כבר שהתוכנית בה נמצא עתה התובע תבוטל והתובע לא יוכל לחזור אליה וכי בכך ביצעה הנתבעת כלפיו מעשה מכוון של הטעייה. בסע' 31(א) לחוק הנ"ל, נקבע כי ביהמ"ש יהא רשאי לפסוק פיצויים, ללא הוכחת נזק, בתנאי שיוכח בביהמ"ש כי עוסק ביצע הפרה מן ההפרות המנויות בסעיף זה. התובע לא פירט בכתב תביעתו ובמהלך טענותיו בביהמ"ש איזו הפרה מן ההפרות המנויות בסעיף זה אכן בוצעה בעניינו. לקביעתי, לא הוכח כי התמלאה אחת מן ההפרות המנויות בסעיף הנ"ל והמאפשרות חיוב בפיצוי. מעבר לנדרש, הנני קובעת כי בנסיבות ענייננו אין כל מקום לחיוב הנתבעת בפיצוי כלשהו של התובע בכל המתייחס לטלפון, מעבר לנקבע על ידי לעיל. בשולי הדברים, כאשר התובע כותב בכתב תביעתו כי: "מה שעודד אותי להגיש את התביעה הוא פסק דין שנתנה סגן נשיא בימ"ש השלום... בת.א. 1858/04...", ראוי היה כי יבדוק את עובדות פסק הדין אליו הפנה ואז היה נוכח לדעת כי הנסיבות בשני התיקים אינן זהות, כאשר עניינו של פסק הדין האחר דן בחיובים שגויים ובחיובי יתר שהצריכו התמודדות מאומצת ורבת השקעה של הצרכן בקבלת הזיכויים להם היה ראוי. לעניין שירותי האינטרנט, טוען התובע כי לאחר שהובהר לו בחברת בזק כי זו מציעה לו חבילה שהינה זולה ב-20 ₪ מידי חודש מן החבילה שהינו מנוי עליה אצל הנתבעת, ביקש להתנתק ולעבור לחברת בזק, אך הנתבעת הודיעה לו כי יידרש לשלם קנס בסך של 190 ₪ ועל כן נותר התובע מנוי אצל הנתבעת לעניין שירותי האינטרנט עד עתה. לטענתו של התובע, בעת שרכש את החבילה, לא נאמר לו כלל כי אם יבקש להתנתק לפני תום תקופת ההתחייבות - יחוייב בקנס כלשהו והוא אמר זאת לנציג הנתבעת, בעת שהביע רצונו להתנתק. בתשובה, הודיעו נציג הנתבעת כי יש בידו הקלטה של השיחה שבמסגרתה סוכמה עיסקת שירותי האינטרנט בינו לנתבעת, הימנה עולה כי הודע לתובע באותה שיחה שאם יבקש להתנתק טרם סיום תקופת ההתחייבות - יישא בקנס. טרם פנייתו של התובע לביהמ"ש, ביקש כי הנתבעת תשמיע לו את ההקלטה וזו סירבה לעשות כן. אף בהתנהלותה של הנתבעת לעניין שירותי האינטרנט, ראה הנתבע משום עבירה על החוק הנ"ל ועתר לחיוב נוסף של הנתבעת בסך של 10,000 ₪, ללא הוכחת נזק. בסעיפים 2.1 עד 2.4 לכתב ההגנה, סקרה הנתבעת את התנהלותה כלפי התובע בכל המתייחס לשירותי האינטרנט ובסעיף 2.7 גרסה כי בעת שהזמין את המבצע החדש אליו התחבר, הוסברו לו תקופת ההתחייבות והחזר שווי ההטבה אותו יידרש לשלם אם יבקש להתנתק בטרם תסתיים תקופת ההתחייבות. לבקשת ביהמ"ש, בדקה נציגת הנתבעת אם מצויה בידי הנתבעת הקלטה של השיחה שבה סוכמה התחברותו של התובע לשירותי האינטרנט של הנתבעת, שיחה מיום 5.11.10. נציגת הנתבעת הודיעה כי אין ברשותם הקלטה של השיחה, אך ישנו תיעוד בכתב של נציגה ששוחח עם התובע וסיכם עמו, תוך שהינו מקבל את פרטי אמצעי התשלום של התובע ומכאן ניתן להסיק כי אף נאמרו לו כל יתר תנאי העיסקה. מכל מקום, נציגת הנתבעת הביעה נכונותה לעשות לניתוק התובע משירותי האינטרנט שלה, ללא כל החזר כספי שלו, כמפורט בפרוט' ביהמ"ש. לא מצאתי אף כי בכל המתייחס לשירותי האינטרנט שסיפקה הנתבעת לתובע, התקיים תנאי כלשהוא מן התנאים המאפשרים הטלת פיצויים ללא הוכחת נזק כנקבע בחוק הנ"ל, כפי שפורט על ידי לעיל בדיון לעניין הטלפון. בנסיבות אלה כולן, הנני קובעת כי הנתבעת, עפ"י הסכמתה, תנתק את התובע משירותי האינטרנט שסיפקה לו וזאת ללא כל תשלום נוסף. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 325 ₪, כנקבע לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כל יתר רכיבי התביעה - נדחים על ידי. כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 150 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. מחשבים ואינטרנטטלפוןטלויזיה