תביעה של האמרגן בגין ביטול אירוע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של האמרגן בגין ביטול אירוע: התובע, אמרגן במקצועו, הגיש נגד הנתבע תביעה כספית לתשלום סכום של 7,500 ש"ח, נכון ליום 1.8.94. לטענת התובע, הזמין הנתבע ארגון אירוע מסיבת פורים לעובדי נציבות מס הכנסה בירושלים, אולם ביטל את ההזמנה, וקיים את האירוע באמצעות אמרגן אחר. בנסיבות אלה טוען התובע בכתב התביעה, כי הנתבע הפר את ההסכם איתו, מנע ממנו רווח, וגרם להוצאות כספיות וטרחת חינם [סעיף 14 בכתב התביעה המתוקן מיום 12.9.95]. יש לציין, כי כתב התביעה המקורי הוגש מלכתחילה בבית משפט השלום בתל-אביב, בתאריך 23.6.94, ובו נתבע נציב מס הכנסה. הוגש כתב הגנה, ובישיבת קדם משפט בבית משפט השלום בתל-אביב נדרש הנתבע להודיע לב"כ התובע מי הגוף הנכון נגדו ניתן לנהל את התביעה, וכן ניתנה החלטה להגשת תצהירי עדות ראשית. בעקבות כך, הגיש התובע ביום 12.9.95 כתב תביעה מתוקן, בו נתבעו נציב מס הכנסה וגב' לאה חמד, מזכירת ועד נציבות מס הכנסה. שוב הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם שני הנתבעים, אשר טענו, בין השאר, כי דין התביעה להידחות על הסף, וכן טענו להעדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בתל-אביב. בסופו של דבר הועבר הדיון בתובענה, בהסכמה, לבית משפט השלום בירושלים, לאחר שהתקבלה הטענה בדבר העדר סמכות מקומית. בבית משפט השלום בירושלים הוגש תצהיר עדות של גב' לאה חמד, כאשר בתיק כבר היו מונחים תצהירי העדות מטעם התובע, ושוב ביקש התובע לתקן את כתב תביעתו, והגיש כתב תביעה מתוקן ביום 23.4.98, בו תבע באופן אישי את כל אחד ואחד מחברי הועד של נציבות מס הכנסה. הנתבע, נציב מס הכנסה, נמחק בהסכמה מכתב התביעה. באופן כללי, הגנת הנתבע היא, כי לא מגיע לתובע סכום כלשהו, מכיוון שלא היתה התקשרות מחייבת בין הצדדים, ואם היתה כזו, היא בוטלה מבעוד מועד. פניית ועד העובדים לתובע היתה בסביבות אמצע חודש ינואר 1994, אולם הפנייה בוטלה, בהסכמה, בשיחה טלפונית בין מזכירת הועד, גב' לאה חמד, לתובע. לאחר מכן, נשלחה לתובע בתאריך 17.2.94 הודעה בפקסימיליה, לפי דרישתו ובקשתו, ובהודעה צויין בפירוש, שההזמנה בוטלה, בהסכמה, בשיחה טלפונית קודמת. לטענת הנתבע, המכתב אשר נשלח לתובע בפקסימיליה ביום 17.2.94 הוצא מהנתבע במירמה, נוכח הפצרותיו של התובע, כי הוא זקוק למכתב זה, והתובע הוא זה שהכתיב את נוסח המכתב וביקש הודעה זו, כדי להציג ל"קירקס רוסי", כדי להראות כיצד ועדי עובדים פונים אליו, תוך הדגשה מפורשת והבטחה, שלא ישתמש במכתב לכל מטרה אחרת. בנסיבות אלה, טוען הנתבע, כי אינו חייב דבר לתובע. 4. בישיבת קדם משפט מיום 13.12.98 הודיעו הצדדים שאין ביניהם מחלוקת לגבי העובדות כדלקמן: אם היתה התקשרות כלשהי, היא היתה בין ועד העובדים של נציבות מס הכנסה ובין התובע, ולא בין חברי הועד באופן אישי; בתאריך 17.2.94 נשלחה בפקסימיליה הודעת ביטול ההזמנה, בה צויין, כי היתה הסכמה טלפונית קודמת על ביטול ההזמנה; האומנים מטעם התובע לא הופיעו בנשף פורים של ועד העובדים, אשר התקיים ב - 26.2.94. כמו כן, הסכימו ב"כ הצדדים, כי כתב התביעה המתוקן מיום 12.9.95 הוא כתב התביעה המחייב, דהיינו, כנגד ועד העובדים, ולא נגד מי מחברי הועד באופן אישי. 5. נוכח העובדות המוסכמות בין הצדדים, כפי שפורטו לעיל, הוסיפו והסכימו הצדדים לכך שהדיון בתיק זה יתנהל במתכונת מקוצרת, כאשר כל צד יגיש סיכומי טענות בקיצור נמרץ, בהסתמך על התצהירים שבתיק וכתבי הטענות, ולאחר מכן ינתן פסק דין על דרך פשרה, ללא צורך בהנמקה, לפי הוראות סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 [עמ' 3 לפרו' מיום 13.12.98]. הסכמה זו כוללת, מטבע הדברים, גם הסכמה לכך שבית המשפט יכריע בדבר, על פי שיקול דעת רחב, שהרי בעשותו פשרה, בית המשפט איננו כבול להוראות הדין המהותי. אלו הן טיבן של פשרות "שאין מידת הדין שולטת בהן" [ראו מ' אלון "המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו ועקרונותיו", הוצאת מגנס תשמ"ח, מהדורה שלישית, עמ' 152]. בעשיית פשרה לא נקבעים ממצאים, וטענות הצדדים נבחנות ומתאזנות דרך הפשרה, מבלי להכריע בשאלות של מהימנות ואמינות. הצדדים המפקידים את ההכרעה בידי בית המשפט על דרך הפשרה מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, ולצמצמה ככל שניתן [ראו לענין זה בכלל, ע"א 757/88 ברמן נ' איילון חב' לביטוח בע"מ, תקדין עליון 90(3), 656; ע"א 448/94 (מחוזי י-ם) באדר נ' דבר (לא פורסם); ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח' פסק דין מיום 14.2.96, תקדין עליון כרך 96(1), 487; רע"א 5569/97 אליאס עובדיה ואח' נ' רם בן שמחון ואח' תקדין עליון כרך 97(4), תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 268; רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ תקדין עליון, כרך 97(4) תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 622]. עוד ידוע הוא, כי סעיף 79א אינו מונע את בית המשפט להחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה [ע"א 3958/95, שם], וכן לאחרונה, נתן בית המשפט העליון פסק דין, הקובע כך מפורשות: "... פשרה מכנית המבוססת תמיד על חלוקת נשוא התביעה בין בעלי הדין באופן של 'מחצה על מחצה' - פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין ... גם התדיינות שאינה מצריכה ניהול מסכת שלמה של הוכחות והבאת ראיות ... ואפילו כל כולה על פי הדין המהותי, הינה בגדרה של פסיקה בדרך של פשרה ... פירושו של דבר הוא, כי בית משפט אשר בעלי הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך 'על דרך הפשרה', אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות הענין, רק משום שהיא 'נגועה' בחסרון שהיא חופפת את הדין המהותי" [ראו ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ ואח' נ' הקסתודיה אינטרנציונצלה דה טרה סנטה ניתן ביום 17.1.99, תקדין עליון 97(3), 531]. 6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות בתצהירים, ובהתחשב בכך שאין מחלוקת בין הצדדים, שההזמנה בוטלה טלפונית עוד קודם לתאריך 17.2.94, וכי האומנים מטעם התובע לא הופיעו בנשף פורים של ועד העובדים של נציבות מס הכנסה, אני דוחה את התביעה. בהתחשב בעובדה שהתובע הסכים שפסק הדין ינתן בפשרה, דבר שהיה בו כדי לקצר, בסופו של דבר, באופן משמעותי, מזמן ההליך, למרות הסחבת ובזבוז הזמן שנגרמו עד כה, איני רואה לנכון לפסוק הוצאות בסכום גבוה נגד התובע, כפי שראוי היה לחייבו, נוכח אופן ניהול התביעה, כפי שפירטתי בסעיף 2 דלעיל, ועל כן אני מחייבת אותו לשלם לנתבע הוצאות בסכום כולל של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. למען הסר ספק מובהר בזאת, שלאור ההסכמה לפשרה ואי שמיעת ראיות, פטור התובע מתשלום המחצית השניה של אגרת בית המשפט. אמרגן