קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת חברת ביטוח נגד מעביד בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים: 1. בפני תביעת חברת מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") נגד חברת דובדבן מוצרי הלבשה לנשים בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים עבור אחד מעובדיה. העובדות הדרושות לעניין 2. בין החברה לבין מנהלה מר ציון לוי מתקיימים יחסי עובד- מעביד. מכוח יחסים אלה בוטח מר לוי בביטוח מנהלים אצל התובעת. החל מחודש אפריל 2007 חדלה הנתבעת להפריש הפרשות בגין ביטוחי המנהלים עבור מר לוי. 3. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בטענה כי האחרונה חדלה להעביר את תשלומי ההפרשות בגין פוליסות ביטוח החיים על שם מר לוי, בהתאם לחוזה הביטוח שנקשר בין הצדדים. 4. הצדדים זומנו לדיון ביום 28/05/08 .לדיון זה לא התייצבה הנתבעת. 5. ביום 14/07/08 נערך דיון נוסף אליו לא התייצבה הנתבעת פעם נוספת על כן ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה במסגרתו התקבלה התביעה במלואה ונפסקו הוצאות בסך 1,500 ₪. 6. ביום 27/10/08 בוטל פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד משהובהר כי מר לוי שהה במעצר באותה העת על כן לא התייצב לדיון. 7. ביום 28/04/09 שוחרר ב"כ החברה מייצוגה על פי בקשתו. מאותה עת ואילך יוצגה החברה על ידי מר לוי. 8. ביום 15/10/09 נערך דיון הוכחות אליו לא התייצב עד התביעה מר יוסף אילת. כמו כן ביקשה החברה לזמן עד נוסף מטעמה לפיכך נדחה הדיון ליום 24/11/09. עם תום דיון ההוכחות הוסכם כי התובע יגיש דו"ח רשם החברות וישקול את הצעת הפשרה אשר הוצעה על ידי בית הדין. 9. משלא התקבלה עמדת הנתבעת להצעת הפשרה ניתנה ארכה נוספת ביום 17.1.10.בהעדר עמדת הנתבעת הוארך המועד פעם נוספת ביום 27.4.10. ביום 02/06/10 נוכח התעלמות הנתבעת מהחלטות בית הדין, נדרשו הצדדים להגיש סיכומיהם. ביום 30/06/10 הוגשו סיכומי התובעת, הנתבעת לא הגישה סיכומיה עד ליום זה חרף החלטות בית הדין מיום 13.7.10.ומיום 6.9.10 וכן מיום12.10.10 . העדויות מטעם הצדדים 10. מטעם החברה העיד מר לוי ומר יוסף אילת, אשר עבד ב"שימשי סוכנות לביטוח" באמצעותה נרכשה פוליסת ביטוח החיים של מר לוי. התובעת לא העידה עדים מטעמה. טענות הצדדים 11. לטענת התובעת החוק והפסיקה קבעו מפורשות כי הודעת ביטול פוליסה חייבת להיות על ידי הודעה מפורשת בכתב. עוד נטען כי הנתבעת לא המציאה כל מסמך המוכיח כי הודעה מעין זו אכן נמסרה לתובעת. כמו כן הוצג מכתב מאת סוכנות הביטוח שימשי אליה הועברה לכאורה ההודעה הנטענת אולם לטענתה לא ראתה את ההודעה מעולם . בנוסף טענה התובעת כי הנתבעת בחרה שלא לזמן את סוכן הביטוח לעדות. 12. לטענת הנתבעת הועברה לתובעת הודעה מטעמה בדבר ביטול פוליסת הביטוח הרלבנטית. דיון והכרעה 13. פרק ב' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") עוסק בביטוחי חיים. סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח עוסק בביטולו של ביטוח חיים וקובע כדלקמן: " 45. ביטול החוזה (א) המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח. (ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והמבוטח ביטל את החוזה מכוח סעיף זה, על המבטח להודיע על כך מיד בכתב למוטב תוך ציון הוראות סעיף קטן זה, והמוטב רשאי, לא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הודעת המבטח, לאמץ, בהודעה בכתב למבטח, את החוזה על זכויותיו וחיוביו ; הודיע המוטב כאמור יוסיף החוזה לעמוד בתקפו, ואם נתבטל בינתיים - יתחדש, כשהמוטב בא במקום המבוטח. (ג) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והחוזה בוטל שלא כאמור בסעיף קטן (ב), על המבטח להודיע על כך מיד בכתב למוטב." 14. במקרה שלפנינו אין חולק כי המבוטח הוא המוטב, קרי מר לוי. לפיכך, עלינו לבחון האם מר לוי הודיע בכתב לתובעת, אודות רצונו לבטל את ביטוח החיים. מעבר לדרוש נציין כי גם בהינתן מבוטח שאינו מוטב, נתונה זכות הביטול בידי המבוטח שכן קביעה בלתי חוזרת של מוטב אינה פוגעת בזכות סיום החוזה של המבוטח כשמדובר בחוזה ביטוח חיים. (שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, הפקולטה למשפטים אוניברסיטה העברית בירושלים תשס"ה - 2005, כרך שני עמ' 59). 15. מר לוי לא הציג מכתב המורה על ביטול הפוליסה אשר בבעלותו. יצוין כי המכתב אשר צורף לכתב ההגנה,נעדר תאריך ולא נכתב על ידי המבוטח. המכתב השני נשלח אל "שימשי סוכנות לביטוח" בו נטען כי יש לבטל את התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת מאחר ובמהלך חודש מרץ התבקש סוכן הביטוח לבטל את פוליסת הביטוח. במכתבה מיום 15/09/09 הבהירה סוכנות הביטוח כי התגלו בעיות רבות עם מר אילת ומעולם לא הגיעה לידיה הודעה בדבר ביטול הפוליסה. 16. בחקירתו אישר מר לוי כי אין בידו את מכתב הביטול (עמוד 8 שורה 26 וכן עמוד 9 שורות 1-4). בנוסף, הודה כי למרות שבאותו מעמד מסר את שני מכתבי הביטול האחד, של חברת הביטוח כלל והשני של התובעת (עמוד 9 שורות 16-19) יש בידיו את עותק המכתב אשר נשלח לחברת כלל (עמוד 9 שורות 20-21) אולם אין בידיו תיעוד למכתב אשר נשלח לתובעת (עמוד 9 שורות 22-23). 17. בנוסף הודה מר לוי כי בשיחה בה נודע לו דבר החוב לתובעת, לא ציין כי ביטל את הפוליסה אלא ביקש לשוחח עם סוכן הביטוח (עמוד 10 שורות 13-14). 18. בחקירתו העיד מר אילת כי עבד אצל שמשי סוכנות לביטוח (עמוד 2 שורות 11-12) כסוכן ביטוח (עמוד 2 שורות 13-14) וכי מחזיק הוא ברישיון לביטוח אלמנטארי (עמוד 2 שורות 15-16). כמו כן הודה כי כיום אינו עובד כסוכן ביטוח (עמוד 2 שורות 21-22) ובהמשך ציין כי אין בידיו רישיון לעסוק בביטוחי חיים ובתקופה הרלבנטית החתים את מר ציון על הפוליסה נשוא הליך זה (עמוד 3 שורות 6-14). 19. אשר לביטול הפוליסה טען מר אילת כי במהלך חודש מרץ כתב מר לוי מכתב בנידון והעבירו לידיו.מכתב זה הועבר לטענתו אל שימשי (עמוד 4 שורות 14-16). מר אילת לא הסביר היכן נימצא אותו מכתב והתייחס למכתב הראשון של מר לוי שהועבר אל סוכנות שימשי (עמוד 4 שורות 17-25). בנוסף, טען מר אילת כי ביכולתו להשיג אישור ממר שימשי לעניין הודעת הביטול (עמוד 5 שורות 10-11). אישור אשר כאמור לא הובא בפני. 20. הנתבעת בחרה שלא לזמן איש מסוכנות הביטוח על מנת שיאשר גרסתה וישפוך אור על טענות מר אילת. כידוע "הימנעות מהבאת ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעתו של אותו צד שנמנע מהגשתה, ועל כן ההימנעות מחזקת את ראיות התביעה" {ע"פ 728/84, שמעון חרמון נ' מדינת ישראל, פד"י מא(3), 617, וכן ראו ע"ע 1359/04, מיכאל לוטן נ' החברה מרכז רפואי הרצליה ניתן ביום 28.11.06, ע"ע 145/07, גדיק אוגוסטין נ' אהרון המל, ניתן ביום 09/12/07}. 21. לפיכך על יסוד העדויות והראיות שהונחו בפני הנני קובעת כי לא עלה בידי מר לוי ו/או בידי מר אילת להציג מכתב המלמד על הודעת ביטול הפוליסה אשר נמסרה לתובעת. בנוסף, מצאנו כי המכתב על פיו מבססת הנתבעת טענתה נכתב ברובו על ידי מר אילת ולא על ידי מר לוי,כנדרש בהתאם לחוק וממילא אין בו די שעה שלא ברור אמתי נכתב הוא ויתכן כי נערך בדיעבד. בשם לב לחשיבות המהותית הנודעת לדרישת הכתב,נוכח הוראת סעיף 45 לחוק חוזה ביטוח אשר מטרתו להגן על זכויות המבוטח,הנני קובעת כי לא ניתנה הודעת ביטול כדין ,על כן דין התביעה להתקבל במלואה. 22. אשר לתביעה להלנת שכר -על פי סעיף 19 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, יראו כשכר מולן סכום אשר המעביד חייב לקופת הגמל בין אם מדובר בסכום המגיע מהמעביד במישרין ובין אם מדובר מסכום שהמעביד אמור היה לנכות מהעובד. אולם, במקרה שלפני סבורני כי לאור חילוקי הדעות הממשיים אשר התגלעו בין הצדדים באשר לחוב הנתבע, יש להפחית את פיצויי הלנת השכר ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כדין. סוף דבר 23. לאור האמור לעיל ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ועדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך של 15,190 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.1.08 ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. ככל שלא ישולם הסכום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין,יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. פוליסהחברת ביטוחביטוח מנהלים