קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת לקצבת זקנה לאדם שנפטר: עניינה של התביעה שלפנינו היא בקשת יורשי המנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה") לחייב את הנתבע לשלם להם את קצבת הזקנה שלטענתם הגיעה למנוחה בעודה בחיים. המנוחה, ילידת 8.4.1944, הלכה למרבה הצער לבית עולמה ביום 15.2.07. אין חולק כי כבר בשנת 2004 הודיע המוסד לביטוח לאומי למנוחה על זכאותה לקבלת קצבת זקנה, וכי בעקבות זאת הופסקה קצבת הנכות ששולמה לה עד לאותה העת. על אף האמור, לא הגישה המנוחה תביעה לקצבת זקנה בחייה. רק ביום 21.8.07, כ- 6 חודשים לאחר פטירת האם, הגישה ביתה של התובעת, הגב' קרן חן-קרפט (להלן: "הגב' קרפט"), תביעה לקצבת זקנה בשמה של המנוחה. הנתבע דחה את התביעה מכוח סעיף 238 ו-252 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), ולפיו אין התובעים עונים להגדרת "ילד" וכן מכוח סעיף 303(ג) לחוק, לפיו הזכות לגמלת כסף על פי החוק אינה עוברת בירושה (ר' החלטת הנתבע מיום 22.8.07). מכאן התביעה הנוכחית. הכרעה: סעיף 303 (ג) לחוק קובע כי: "זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה". בצד סעיף 303, קובע סעיף 308 לחוק כדקלמן: "חוב של גמלה [137א]: הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק י"א, על אף הוראות סעיף 303(ג)". לטענת התובעים, המקרה דנן נופל בגדר הוראת סעיף 308 לחוק - קרי- המדובר בחוב גמלה, זכות שהיתה קיימת למנוחה עוד טרם פטירתה ועל כן יש לשלם להם כשארים את כספי קצבת הזקנה להם היתה זכאית המנוחה עד ליום פטירתה מכוח סעיף 308 לחוק. מהוראות החוק כפי שפורטו לעיל עולה כי ה"זכות לגמלת כסף" אינה עוברת בירושה, בעוד ש"חוב גמלה" משולם, כחריג לכלל, לשאיריו של המבוטח. בעניין זה קבע בית הדין הארצי לאמור: "המחוקק יצר כלל, לפיו זכות לגמלה אינה עוברת בירושה, ולעומת זאת 'חוב גמלה' ישולם, כחריג לכלל, לשאיריו של המבוטח כמשמעותם לפי החוק. השאלה המרכזית עליה נסוב ערעור זה היא, האם נתגבשה זכותו של המערער לקבלת הגמלה והפכה ל'חוב גמלה'..." (ראה עב"ל 243/98 שמעון בן דוד ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.04.00). ובדב"ע נב/65-0 עזבון המנוח מרקו וינטראוב ז"ל ואח' - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כד 171) נקבע בתשובה לשאלה האמורה כי: "סעיף 135 (ג) לחוק קובע ש'זכות לגימלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה'. הדגש יושם על המלה 'זכות', בעוד שכאשר הזכות לגמלת כסף קיימת, אך הגמלה לא נגבתה, משולם חוב הגמלה לשאירים". בעב"ל 473/03 עזבון המנוח יוחאי גדיש ז"ל - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.5.05) נדון מקרה דומה לזה העומד לפנינו שבו לא הוגשה תביעה למוסד, טרם פטירת המבוטח. וכך נקבע באותו עניין : "בא כח הגב' גדיש בבית הדין האזורי גרס כאמור כי הזכות לקצבת זקנה בגין המנוח היא זכות קיימת שלא נגבתה, ומשכך יש לשלם את החוב בגינה לשאירת המנוח. אין בידנו לקבל טענתו זו. בפרשת קטש פסקנו כדלקמן 'אין חולק על כך כי בעניין שלפנינו, המנוחה לא הגישה תביעה לקיצבת זקנה או תביעה לקבלת גימלה לשירותים מיוחדים. בהעדר תביעות כאמור, לא ניתנו החלטות של המוסד, ועל כן לא גובשה זכותה של המנוחה לגימלה מהגימלאות הנ"ל' (דב"ע נו/306-0 שלמה קטש - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם ניתן ביום 22.07.97). במקרה דנן לא הוגשה תביעה למוסד, משכך לא התגבשה זכות וכפועל יוצא לא נוצר 'חוב גמלה'. לא זו אף זו, אין בידי לקבל את טענת המערערים בבית הדין קמא כי הכרה בקצבת זקנה הינה דקלרטיבית ומשכך אין חשיבות לאקט של מתן החלטה על ידי המוסד בתביעות לקיצבת זיקנה. ראשית, בסעיף 308 לא אובחנה גמלת זקנה מגמלאות אחרות אלא נקבע הסדר לכלל הגמלאות. שנית, על העובדה כי אין המדובר ב'הכרה דקלרטיבית', תעיד המחלוקת העובדתית שהיתה נטושה בין הצדדים באשר לצימצום היקף עבודת המנוח, ומקובלת עלי קביעת בית הדין קמא בעניין זה, כי הזכאות לקצבת זקנה ומועד הזכאות אינם נקבעים אך ורק לפי מבחן הגיל." ומן הכלל אל הפרט: לתובעים לא קיימת זכות לגימלה משל עצמם. הזכות לקצבת זקנה היתה קיימת לאמם המנוחה. בהתאם לפסיקה כפי שהובאה לעיל, כל עוד לא הוגשה תביעה למוסד, טרם פטירת המנוחה, לא התגבשה זכות לגמלה וממילא לא נוצר חוב גמלה בעקבות כך. לפיכך על המקרה דנן חלות הוראות סעיף 303(ג) לחוק ולא הוראות סעיף 308 ואין התובעים זכאים לקצבה לה היתה זכאית המנוחה בחייה . התובעים מודים כי המנוחה לא הגישה תביעה לקצבת זקנה בעודה בחיים. לטענתם, משהודיע המוסד לאמם בשנת 2004 כי היא זכאית לקצבת זקנה, הניחה אמם כי הקצבה תשולם לה ולא ידעה שעליה לפנות בתביעה מסודרת לשם קבלת הקצבה. בעניין זה מוסיפים התובעים ואומרים, כי היה על המוסד ליידע את התובעת על הצורך בהגשת התביעה. אין בידינו לקבל טענות אלה. רק לאחרונה עמד בית הדין הארצי לעניין סוגיה זו, וקבע את הדברים הבאים: "קצבת זקנה היא מן הקצבאות שהידיעה לגביהן היא נחלת הכלל. הצורך בהגשת תביעה לשם מימוש זכות ובכלל זה הזכות לקצבת זקנה, גם היא אינה בגדר סוד השמור ליודעי חן בלבד. המדיניות מזה זמן של המוסד לידע את המבוטחים המבוטחים על הצורך בהגשת תביעה לקצבת זקנה היא מבורכת וראויה, אך לא ניתן להיתלות (משפטית) ב'נוהג' העכשווי ליזום תביעות, כדי ללמוד ממנו על חובה חוקית בעבר לידע את המבוטחים על הצורך בהגשת תביעה לקצבת זקנה, גם לגבי התקופה שלפני 'נוהג' זה של המוסד." (ראה עב"ל (ארצי) 8-190 חיה רובינשטיין- המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.10.10). למעלה מן הדרוש, גם לו היינו מרחיקים וקובעים כי המוסד טעה שעה שנמנע מליידע את המנוחה בדבר הצורך בהגשת תביעה, עדיין לא היה בכך כדי להקנות לתובעים זכויות מבלי שהן מעוגנות בחוק (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום- המוסד, לא פורסם, ראה גם עניין רובינשטיין לעיל). סוף דבר: התביעה תידחה. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום.קצבת זקנה