קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון ליקויים בדירה שכורה: 1. א. ביום 18.7.10 נערך חוזה שכירות בין הנתבעים ובין התובעים ולטענת התובעים, היה המושכר במצב תחזוקה גרוע ביותר, מוזנח ולקוי ביותר והתובעים מפרטים בכתב התביעה את הליקויים והכשלים שנמצאו במושכר. עוד נטען על ידי התובעים, שמאז הגשם הראשון אף החמירו הליקויים והנזקים במושכר, שהפכו לבלתי ראויים למגורים. לאור מצב המושכר, ביקשו התובעים מהנתבעים פעמים מספר לתקן הליקויים, אך הנתבע 1 (להלן: "מר ימין") סרב להתייחס לבקשות התובעים ואף השתמש בשפה בוטה, בגסות ואיומים כלפי התובעים. ב. לאור התלונות הנ"ל, הביאו התובעים ביום 1.12.10 לידיעת הנתבעים, שיש בכוונתם לממש את האפשרות להפסיק את השכירות ולהביא דיירים חלופיים במקומם ובהמשך לכך, אף חיפשו התובעים דיירים ואלה שנשלחו למושכר ויתרו על כוונתם לשכור המושכר לאור העובדה, שבעל הנכס משרה תחושת איום ואין הם מוכנים להיכנס לגור במושכר בעת שבעל הנכס אינו מוכן לבצע תיקונים הדרושים. ג. עקב הבעיות המפורטות לעיל, הפסיקו התובעים ביום 10.1.11 להתגורר במושכר ובתביעה זו, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם הסך של 15,000 ₪, הכולל בחובו: סך של 8,000 ₪ - סכום אשר שלמו מראש עבור החודשיים האחרונים - יוני, יולי ובנוסף לכך, ביקשו הם לחייב הנתבעים לשלם להם גם 2,000 ₪ עבור שכירות הדירה לחודש ינואר, יען כי הצ'ק שניתן עבור חודש זה נפרע - למרות שהתובעים פינו את המושכר. בנוסף לשני הסכומים הנ"ל, תבעו התובעים סכום נוסף של 5,000 ₪ עבור הוצאות עבור אובדן ימי עבודה, נסיעות, טלפונים ועוגמת נפש. 2. הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובעים - זאת משום, שהם דוחים טענות התובעים בדבר קיום אותם ליקויים המועלים על ידם בכתב התביעה. הנתבעים מוסיפים וטוענים, שעוד קודם להשכרת המושכר לתובעים, היה המושכר מושכר תקופה ממושכת למשפחה אקדמאית והם גרו שם שנים מבלי להעלות טענות שונות במהלך מגוריהם. הנתבעים מאשרים, שאכן נתנו הסכמתם לפינוי המושכר ביום 5.1.11 על ידי התובעים ואף הוכנה טיוטת הסכם חדשה עם שוכרים חדשים, ברם השוכרים החדשים החליטו לבטל את החלטתם. 3. לאחר שבנחתי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות כולו, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את תביעת התובעים בחלקה ולדחות את אותו חלק מהתביעה אשר לא הוכח על ידי התובעים - הכל על פי הנימוקים שיפורטו להלן: א. התובעים לא הוכיחו אף עובדה מהעובדות שהעלו בכתב התביעה בדבר אותם ליקויים הנטענים על ידם וכמובן שלא הוכיחו כי מיום תחילת השכירות - 18.7.10 ועד ליום הפינוי 10.1.11 היה מצב המושכר כפי שהם העלו בכתב התביעה. על מנת להוכיח ליקויים במושכר ומסוג הליקויים שהעלו התובעים בכתב התביעה, צרפו התובעים מספר תמונות, שלא ניתן להבין מהם מאומה, מה פשר ליקויים אלה, מתי נוצרו ומדוע ליקויים אלה מנעו מהתובעים הנאה או המשך מגורים במושכר. התובעים לא יכולים להסתפק בהעלאת טענות בלבד, אלא שעל התובעים היה להוכיח בחוות דעת כלשהי את הליקויים הנטענים. התובעים ביקשו להעיד את מר יצחק הכהן, אשר גר במושכר 3 שנים לפני התובעים. מר הכהן מתאר את הליקויים שהיו בדירה ועל השיפוץ שבוצע וכתוצאה משיפוץ זה אף זוכה במספר חודשי שכירות. מכל מקום, אם מר הכהן מתאר את מצב הדירה במשך תקופת מגוריו, הרי שאין ספק שעם השכרת המושכר לתובעים היו צריכים להיות התובעים מודעים לאותם ליקויים ואם הסכימו כך לקבל המושכר- אין הם יכולים להלין על הנתבעים. ב. בעת שהתובעים התקשרו בחוזה השכירות, הם הצהירו, שהם בדקו את המושכר ומצאו אותו לשביעות רצונם וכמתאים למטרת השכירות ואף הצהירו, שהם מודעים לכך שהם שוכרים את המושכר במצבו כפי שהוא בעת ההתקשרות והם ידעו גם, שעם חתימת החוזה לא יהיו להם כל טענות כלפי המשכיר בנוגע למושכר או למצבו - לרבות מצב המבנה, הצנרת, החשמל וכל דבר הקשור למושכר. (ראה סעיף 4 לחוזה השכירות). ג. לא מובן לבית המשפט, נוסחו של סעיף 13 לחוזה השכירות ויותר מכך לא מובן לבית המשפט, כיצד הסכימו התובעים לחתום על חוזה המכיל הוראות, כפי שמופיעות בסעיף זה. האם באמת הייתה כוונת הנתבעים, שהשוכר ישפץ לנתבעים את המושכר וכל הנאמר בסעיף זה? ד. די בנימוקים הנ"ל על מנת להביא לדחיית תביעת התובעים בכל הנוגע לדרישת הסכומים של 8,000 ₪ ששילמו התובעים בעד חודשים יוני- יולי וכן בכל הנוגע לסכום הגלובלי של 5,000 ₪ המכיל בחובו פרטי נזק שונים אשר לא הוכחו כלל, כגון: התובעים לא הוכיחו מה סכום מתוך הסכום הנ"ל מהווה אובדן יום עבודה, לא הוכיחו מה באיזה סכום ניזוקו בגין נסיעות או טלפונים וכל כיוצא באלה. לנימוקים המפורטים לעיל, אשר יש בהן כדי להסביר את דחיית התביעה בגין הסכומים הנ"ל, יש להוסיף נימוק נוסף ואולי הקובע בנדון דנן ונימוק זה בא לידי ביטוי במסמך עליו חתמו התובעים ושאותו מסרו לנתבעים ביום 5.1.10. במסמך זה אשר נחתם על ידי מי מהתובעים, נאמר במפורש שלאור בקשתם של התובעים להפסיק את הסכם ההתקשרות לפני תום תקופת השכירות ולאחר שמצאו דיירים חלופיים: "אין לנו כל תביעות נגד הבעלים לרבות בגין הפסקת הסכם זה". (ראה מוצג נ/1) לכן, אישור זה הוא ויתור על כל תביעה בגין מושכר זה. 4. למרות דחיית התביעה בגין הפריטים הנ"ל, החלטתי לקבל התביעה בחלקה על סכום של 2,000 ₪ - סכום הנתבע על ידי התובעים עבור שכירות הדירה לחודש ינואר, עת המושכר כבר לא שימש למגורי התובעים - זאת מהנימוקים הבאים: א. אמנם בהתאם לסעיף 10ג לחוזה השכירות, התחייבו התובעים לשלם את דמי השכירות במשך כל תקופת השכירות בין שהשתמשו בפועל במושכר ובין אם לאו, ברם הנתבעים מודים ומאשרים בכתב ההגנה, שהם נתנו הסכמתם להפסקת השכירות ב-5 בינואר 2011 ולכן, משניתנה הסכמה והיות ובתחילת ינואר כבר פינו השוכרים את המושכר - יש להשיב להם את הסך הנתבע על ידם. ב. בית המשפט ער לטענת הנתבעים, שאותו שוכר חלופי שהתכוון לשכור המושכר מחודש ינואר התחרט וחזר בו, אך בעניין זה עלי לציין שניים אלה: ראשית, בעצם העובדה, שהגיעו שוכרים חלופיים ואף הוכנה טיוטת הסכם עמם - יצאו התובעים ידי חובת הדייר החלופי. שנית, אם הדייר החלופי חזר בו - והנתבעים לא הוכיחו מה סיבת החרטה שלהם ולא הוכיחו שהמושכר לא הושכר בחודש ינואר לאחר - אין חרטה זו קשורה קשר כלשהו לתובעים ולתובעים לא הייתה השפעה כלשהי להחלטת אותם שוכרים פוטנציאליים. לכן, אין מקום לגבות מהתובעים את אותו סכום בעד תקופת שכירות שהם לא החזיקו במושכר ועזיבת המושכר באותו מועד הייתה בהסכמת הנתבעים. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מחליט כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי, סך של 2,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 14.2.11 - ועד התשלום בפועל. ב. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים, באופן סולידרי, הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. יתרת סכום התביעה נדחית - מאותם נימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 15 ימים. ליקויים בדירה בשכירותשכירות