סעיף 25 א' לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג-1973 העוסק בפרשנות החוזה תוקן ושם נקבע "שחוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שמשתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בדברי ההסבר להצעת החוק צויין כי מטרת התיקון הינה לקבוע כללי פרשנות לחוזים שיגבירו את הוודאות המשפטית ויבטיחו היצמדות מירבית להסכמות שהיו בין הצדדים לפני כריתתו, וזאת מתוך רצון לצמצם המחלוקת סביב פרשנות חוזה. בפסק הדין בעניין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, 312 נקבע כי: "חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו... לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה "משתמע" - כלומר, יש לו עיגון - מתוך החוזה". ואילו בפסק דין ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ, תק-על 2008(1), 840 נקבע: "...על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם". חוזהחוק החוזים