על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כ'תאונת עבודה' צריך שהשפעת העבודה על בוא האוטם תהיה רבה בהרבה מהשפעת הנתונים האישיים, לשון אחר - שהנתונים האישיים השפיעו הרבה פחות" (צוטט בבג"צ 338/83 דוד הטלי - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לז (4) 645, 647). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוטם שריר הלב כתאונת עבודה: רקע הדברים: 1. תביעתו של התובע להכרה באירוע לבבי שפקד אותו כתאונה בעבודה, כמשמעותה בחוק ביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק") החלה להתברר בפני מותב כב' השופט ש. גוטמכר, אשר פרש לגימלאות לפני מתן פסק הדין. לאחר שנתקבלה הסכמת הצדדים שהתיק ימשך מהשלב אליו הוא הגיע ניתן בתביעה זו, ביום 19.08.01, פסק הדין, על ידי מותב אחר, אשר דחה את תביעתו של התובע ("פסק דין קמא"). 2. על פסק הדין קמא הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה ובפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נקבע: "נראה שהמומחה שמונה במהלך הדיון בבית הדין קמא לא היה קרדיולוג בהתמחותו". משכך מצא בית הדין הארצי צידוק להתערבותו בפסק דין קמא וקבע כי "התיק יושב לבית הדין האזורי, על מנת שימנה מומחה - יועץ רפואי שהינו קרדיולוג". כך נעשה. בהחלטה מיום 07.08.03 מונה ד"ר י. פרידמן ("המומחה"), שהינו קרדיולוג בהתמחותו ומשמש כיועץ לענייני קרדיולוגיה בבתי משפט ובבית דין לעבודה, על ידי בית הדין, כמומחה מטעם בית הדין ואליו הועברו העובדות הבאות: "... ג. ביום 30.01.93 בשעה 11:00 בבוקר, ביקש התובע שהיה מחנך בבית ספר תיכון בג'ת, לאסוף את התלמיד מהחצר כיוון שהוא התפרע והיה דופק על הדלתות ומעשן, וכשהחל לשוחח עימו התפרץ התלמיד לעברו, קילל אותו וזרק עליו אבנים. ד. התובע המשמש 23 שנים בהוראה נכנס להלם ולכאב ודאג לבריאותו ולא המשיך אותו היום את עבודתו אלא הלך לביתו ובערב החלו כאבים בבטנו העליונה בבית החזה ואז החל להזיע. ה. ביום 31.01.93 הופיע בבית הספר כדי ללמד אך נאלץ לחזור לביתו עקב הכאבים העזים בחזה. ו. בחצות יום 01.02.93 כשהחמיר מצב בריאותו הובל לבית החולים הלל יפה למספר ימים ולאחר מכן פונה לבית החולים שיבא בתל השומר שם עבר ניתוח מעקפים. ז. מנהל בית הספר, מר רפיק, התייחס לאירוע כמקרה חריג וגבה עדויות מהתלמידים ומהתובע והאמין לתלמידים שהילד קילל את המורה אך לא הוגשה תלונה למשטרה כי כך היה נהוג בבית הספר. ח. התובע היה מעשן 20 סיגריות קנט ליום עד לשנת 1991 אך לא היה שותה משקאות חריפים. ט. לתובע לא היו בעיות של לחץ דם או סכרת". 3. המומחה נתבקש להשיב לשאלות הבאות: "א. הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות האירוע בעבודה סיכון מיוחד לחלות באוטם שריר הלב (כגון: סכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם, עישון, מחלה קודמת, חולשה קודמת או כיוצא בזה)? ב. הקיים קשר סיבתי כלשהו בין האירוע בעבודת התובע, לבין הופעת אוטם שריר הלב סמוך לאחר קרותם? ג. אם ישיב המומחה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הופעת האוטם בתובע, ההיתה השפעת האירוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת מצב בריאותו של התובע (הסיכון שקינן בו - אם היה כזה) - על הופעת האוטם שתובע במועד בו הופיע?". 4. המומחה, בחוות דעתו, לאחר שסקר את החומר הרפואי שהיה בפניו מיום 01.10.03, סיכם את דעתו והשיב לשאלות בית הדין, כך: "א. בתולדות הרפואיים של הנ"ל קיימים מספר גורמי סיכון כליליים... כל הגורמים אלה בשילוב גילו והשתייכותו למין זכר גרמו לחשיפה בדרגה בינונית [ההדגשה במקור] ללקות באוטם חריף. ב. אני סבור שיש קשר סיבתי בין אירועי העבודה מ 30/01/93 ואירוע הכלילי החריף שפרץ באותו יום ... הקשר ההדוק שיש בין שני האירועים מאפשר לקשור קשר סיבתי בין אירועים אלה. ג. מדובר בגבר צעיר בן 44 בדרך כלל בריא ... ברמה קלינית היה אתסמיני לחלוטין. לא סבל מתעוקת חזה, קוצר נשימה או תלונות לבביות אחרות. לא היה מוגבל מבחינה תפקודית ולא נטל תרופות ... הערכה משולבת של הנתונים הקליניים שצוינו והנתונים האנגיוגאפיים מגבירות את דרגת חשיפתו לאוטם ל 4% עד 6%. אירועי העבודה, המתח החריג שנבע מהתקרית האלימה שהתרחשה בית הספר, שתועדו במסמך כב' בית הדין, שחקו תפקיד של טריגר שהחיש את פרוץ האוטם במועד שבא. אצל הלוקים באוטם בעקבות גורמים אמוציונליים נמצאו מאפיינים משותפים: גיל צעיר יחסית מתחת ל 50 שנה. מיעוט גורמי סיכון, העדר תסמינים קודם האירוע והעדר מחלה כלילית קשה מפושטת בצנתור. במקרה שלפנינו, ניתן למצוא מרבית המאפיינים להופעת אוטם עקב גורם מחיש פרט לממצאי הצנתור. גילו היה צעיר בזמן האירוע, העדר תסמינים של מחלה כלילית טרם האירוע, מיעוט גורמי סיכון (עישון סוכרת גבולית, סיפור משפחתי). ממצאי צנתור הצביעו על מחלה טרשתית משמעותית די עורקית, אולם יציבה לחלוטין עד פרוץ האוטם. כל הנתונים האלה משייכים אותו לקבוצת חולים בהם האוטם מופיע עקב גורם מחיש. הגורם המחיש (במקרה זה המתח החריג) הפעיל מנגנונים עצביים וקרישתיים מקומיים בעורק הכלילי הנגוע וכך תרמו תרומה מכרעת להופעת האוטם במועד שבא. בסיכום: תרומת אירועי העבודה על פרוץ האוטם לא היתה פחותה בהרבה מאשר מצב בריאותו של הנ"ל". 5. בהחלטת בית הדין מיום 19.10.03 ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשה להציג שאלות הבהרה למומחה. הנתבעת הגישה בקשה כאמור, אולם זו נדחתה על ידי בית הדין בהחלטה מיום 23.12.03 מן הטעם ש"המעיין היטב בחוות דעת המומחה מוצא שיש בה מענה לשאלות ההבהרה שבבקשה ואין כל צורך לשאול את אותן שאלות פעם נוספת". לאחר מכן, על פי החלטת בית הדין מיום 23.12.04, הוגשו סיכומים בכתב על ידי באי כוח הצדדים. טענות הצדדים: 6. ב"כ התובע מבקש בסיכומיו לקבל את התביעה. תוך שהוא סומך ידו על חוות הדעת של ד"ר פרידמן, מנמק הוא את בקשתו וטוען שיש להתייחס לאוטם שאירע לתובע כאל אירוע תאונתי ולא תחלואתי, משום שתרומת אירוע העבודה לפרוץ האוטם לא הייתה פחותה בהרבה מאשר תרומת גורמי הסיכון שהיו קיימים בתובע לפני קרות האירוע. 7. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי אין לקבל את התביעה על סמך חוות הדעת של ד"ר פרידמן, כיוון שהיא מעוררת ספקות לעניין השפעת העישון כגורם סיכון וכן משום שבית הדין לא קיבל את בקשתו להפנות שאלות הבהרה בנושא ליועץ - מומחה רפואי. להלן הכרעתנו: 8. בהחלטתנו המנומקת מיום 23.12.03, בעניין בקשת הנתבעת להגיש שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, קבענו שלא רק שאין מקום לשאלות ההבהרה, אלא שבחוות הדעת המנומקת היטב ישנה התייחסות לגורמי הסיכון המוכרים בתולדות הרפואה. על כן קשה לנו, לקבל את טענת ב"כ הנתבעת. 9. בהחלטתנו מיום 29.02.04 הדגשנו כי "משמעות מינוי מומחה אחר היא שחוות דעת המומחה הקודם אינה שוקלת בתיק זה כלל ועיקר". 10. המומחה קבע כי התובע היה חשוף בדרגה בינונית, לפני קרות האירוע בעבודה, לחלות באוטם שריר הלב. 11. לעניין הקשר הסיבתי בין האירוע שהתרחש ביום 30.01.93 לבין הופעת האוטם קובע המומחה-יועץ רפואי כי אכן קיים קשר כזה. כאמור, חוות הדעת הקודמת אינה נשקלת כאן, אך נציין כי גם ד"ר ויסנביק קבע מפורשות כי הקשר הסיבתי מתקיים. 12. א. בית הדין הארצי לעבודה פסק: "4. ... על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כ'תאונת עבודה' צריך שהשפעת העבודה על בוא האוטם תהיה רבה בהרבה מהשפעת הנתונים האישיים, לשון אחר - שהנתונים האישיים השפיעו הרבה פחות" (צוטט בבג"צ 338/83 דוד הטלי - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לז (4) 645, 647). ב. לאחר שהמומחה קבע כי מתקיים הקשר הסיבתי, ענה הוא גם לשאלתו השלישית של בית הדין וקבע כי תרומת אירועי העבודה על פרוץ האוטם לא הייתה פחותה בהרבה מאשר מצב בריאותו של התובע. 13. נדגיש ונאמר כי: "... אין המומחה הרפואי בא במקום בית הדין. הפוסק הוא בית הדין, וחוות הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, והינו בתחום מומחיותו של הרופא לפי שיטת המשפט בישראל חוות דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך" (בג"ץ 1199/92 אסתר לוסקי ואברהם טייבר - בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז (5) 734). אולם, גם זאת קובעת ההלכה, כי באין כל סיבה או נימוק, על בית הדין לאמץ חוות דעת מומחה שמונה על-ידו, שכן מומחה כזה הוא אובייקטיבי, ואינו מעיד מטעם מי מהצדדים. סוף דבר: 14. משמצאנו שהעובדות ביום האירוע מצביעות על היות האירוע חריג בעוצמתו, כאשר גם המומחה הרפואי בבוחנו את אותן עובדות הגיע למסקנה זהה בדבר חריגות האירוע בעבודת התובע; משקבע המומחה באופן חד משמעי ונחרץ שהשפעת האירוע בעבודה אינה פחותה בהרבה מאשר מצב בריאותו של התובע, ולכן הוא קשור קשר סיבתי לעבודה - קובעים אנו שהאירוע הלבבי שפקד את התובע ביום האירוע נובע מהתאונה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. 15. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, הסכום כולל מע"מ. התקף לב / אוטם שריר הלבהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה