כתב התביעה הומצא למבקשת כדין וכי אף על פי כן המבקשת לא הגישה כתב הגנה בתובענה. תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, ייתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד; הייתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין;הייתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות - יעביר את התביעה לבית המשפט". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הגשת כתב הגנה: רקע ותמצית טענות הצדדים לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 14.11.10. עסקינן בתובענה כספית על סך 65,264 ₪ אשר הגישה המשיבה כנגד המבקשת. במסגרת כתב התביעה טענה המשיבה, סטודיו לכלות וחתנים, כי היא התקשרה עם המבקשת, חברה המייצרת ומספקת סככות, בהסכם לפיו התחייבה המבקשת לספק לה סוכך שמש, על פי המידות המצוינות בהזמנה. כן ציינה המשיבה, כי המבקשת התחייבה לאחריות למוצריה לתקופה של שנים עשר חודשים. לטענתה, ביום 31.3.10 המבקשת התקינה אצלה את הסוכך האמור. המשיבה טוענת, כי טרם חלפו חודשיים נשברה הזרוע האמצעית של הסוכך. לטענתה, היא פנתה למבקשת במיידית. מכתב התביעה עולה, כי נציגי המבקשת פירקו את הזרוע השבורה והבטיחו להשיבה תקינה ולהרכיבה תוך זמן קצר. לטענת המשיבה, על אף האמור, לא הגיע נציג מטעם המבקשת לשם התקנת הזרוע. עוד טוענת, כי זמן קצר לאחר מכן נשברה זרוע נוספת. לטענתה, היא מסרה למבקשת הודעה בנדון אולם נציג המבקשת לא הגיע בכדי להתקין את הזרוע שנלקחה ולהתקין חדשה . לטענתה, על אף הבטחות חוזרות ונשנות לא הגיע נציג המבקשת בכדי לתקן את הזרוע. עוד טוענת המשיבה, כי אף פניותיה לבעלי מקצוע אחרים בכדי שאלו יתקנו את הסוכך נענו בשלילה ובטענה, כי הם אינם מתקנים סוכך אשר לא הורכב על ידם. המשיבה טוענת, כי המבקשת הפרה את ההסכם אשר נכרת בין הצדדים ובשל כך נגרמים לה נזקים כלכליים. המבקשת לא הגישה כתב הגנה. בנסיבות האמורות עתרה המשיבה, כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה. בקשת המשיבה התקבלה וביום 14.11.10 ניתן פסק דין כאמור, אשר תוקן ביום 21.11.10 בהתאם לבקשת המשיבה. המבקשת עותרת לביטול פסק הדין האמור. המבקשת טוענת, כי במקביל להגשת התובענה במסגרתו עתרה המשיבה לביטול ההסכם אשר נכרת בינה לבין המבקשת, היא הגישה בקשה למתן צו עשה אשר יורה על אכיפת ההסכם, כך שהמבקשת תחויב לתקן את הסוכך. דיון בבקשה לצו עשה נערך ביום 29.8.10 ובאי כוח הצדדים התייצבו לדיון האמור. המבקשת טוענת, כי במסגרת הדיון האמור כפר בא כוחה בסמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתובענה ובבקשה, שכן במסגרת הסכם ההתקשרות נקבעה סמכות מקומית ייחודית לבית משפט השלום בקרית גת. לטענתה, טענת הסף האמורה לא נדונה על ידי בית המשפט ולאחר שהצדדים הגיעו להסכמה באשר לתיקון הסוכך נקבע, כי טענת חוסר הסמכות תידון על ידי בית המשפט לאחר הגשת כתב הגנה והעלאת הטענה. עוד טענת המבקשת, כי בא כוחה טען, כי יש לתקן את התובענה מאחר ואין ישות משפטית בשם המשיבה עם המספר המורשה המצוין בכתב התביעה. לטענתה, בפרטי התביעה ציינה המשיבה את מספר העוסק המורשה ואת שם המותג לפיו מונפקות חשבוניות אולם פרטי העוסק עצמו לא פורטו בכתב התביעה. המבקשת טוענת, כי בעשותה כן פעלה המשיבה בניגוד לתקנה 9(2) לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענת המבקשת שם המשיבה המופיע בכתב התביעה אינו אישיות משפטית ועל כן הרי שכתב התביעה אינו עומד בדרישות החוק. עוד טוענת המבקשת, כי מבדיקה אשר ערכה עולה, כי מספר הזיהוי אשר צוין בכתב התביעה ובתצהיר התומך בבקשה לצו עשה הינו שגוי. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי על אף שבא כוחה הצהיר בדיון, כי קיבל את ייצוגה ועל אף שבא כוח המשיבה ידע על כך, הגיעו ישירות לבית העסק של המבקשת שני מסמכים: החלטה לפיה על המשיבה לנמק מדוע לא תמחק תביעתה בשל חוסר מעש לאחר שלא הוגש כתב הגנה ופסק הדין מיום 14.11.10. המבקשת ציינה, כי בפסק הדין בשם התובע מופיע השם "בנק דיסקונט לישראל בע"מ ומתחתיו שם המשיבה ללא מספר מזהה וללא ציון שם בעל העוסק המורשה. לטענת המבקשת, בנסיבות הגשת כתב התביעה ועל פי פסק הדין אשר ניתן בתובענה הרי שהמשיבה לא תהא רשאית לגבות את החוב נשוא פסק הדין שכן אין ישות משפטית בשם המשיבה וכן, מספר הזהות שגוי. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי כתב ההגנה הוכן ביום 24.8.10 וכי בא כוחה התכוון להגישו ביום 29.8.10, עת נכח פיזית בהיכל, אולם בשל טעות פרח העניין מזיכרונו. ביום 27.9.10 הגישה המבקשת בקשה להעברת מקום שיפוט, זאת בעת שבא כוח המבקשת סבר, כי כתב ההגנה הוגש לבית המשפט. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין מתוקף שיקול הדעת המסור לו. באשר לסיבת המחדל בגינו לא הוגש כתב הגנה מטעמה שבה המבקשת וטוענת, כי עסקינן בשגגה שנפלה בהיסח הדעת ולא בשל זלזול בסדרי דין. באשר לסיכויי הגנתה טוענת המבקשת, כי לא ניתן לשלול לחלוטין את סיכויי הגנתה כפי שפורטו בדיון אשר נערך ביום 29.8.10. לטענתה, סיכויי הגנתה טובים. המבקשת טוענת, כי יש לה טענות כבדות משקל להגנתה. לטענתה, מפרוטוקול הדיון מיום 29.8.10 עולה, כי בא כוחה הגיע לבית העסק של המשיבה וראה, כי אין ממש בטענה לפיה השמש יוקדת על חלונות הסטודיו משעות הבוקר וכן מצא, כי אין בבית העסק וילונות. בתגובה חזר בו בא כוחה של המשיבה מסעיף 4 לכתב התביעה וטען, כי הבעיה מתחילה בשעה 14:00 ועד שעות הצהריים המאוחרות. לטענת המבקשת, נטל ההוכחה מוטל על כתפי המשיבה ועליה להוכיח טענותיה באשר לתנועה ערה של מתחתנים באזור, את טענתה לפיה הסנוור מונע את תצוגת הסטודיו ואת טענתה באשר לנזקיה. לטענת המבקשת, הנזקים הנטענים חושבו על דרך האומדנא ובהתבסס על נתונים שגויים וכי על המשיבה להוכיח את הנתונים לפיהם ניתן לחשב את נזקיה. המבקשת טוענת, כי מתחשיב הנזק עולה, כי אין כל אפשרות להעריך את הנזק במידת וודאות מרובה ואפילו סבירה. לטענתה, די בכך בכדי להכשיל את התביעה. המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה ציינה, כי לבית המשפט מסורה סמכות לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה בהתאם לשיקול דעתו וכי בעת החלטתו עליו לבחון את הסיבה בגינה לא הוגש כתב הגנה ואת סיכויי ההצלחה של המבקש, ככל שיורשה להתגונן. באשר לנסיבות בגינן לא הגישה המבקשת כתב הגנה טענה המשיבה, כי עסקינן בטענה לא אמינה ולא הגיונית. המשיבה ציינה, כי בדיון שנערך ביום 29.8.10 ציין בא כוח המבקשת, כי הוא קיבל את הייצוג בתיק ביום 27.8.10 והוסיף, כי ביקש לדחות את הדיון מאחר ולא היה בידו להתארגן לדיון. המשיבה טוענת, כי מנגד במסגרת הבקשה שלפניי טענה המבקשת, כי כתב ההגנה הוכן ביום 24.8.10, קרי שלושה ימים טרם קיבל לידיו בא כוח המבקשת את הייצוג בתיק. המשיבה טוענת עוד, כי ביום 3.10.10 הגישה המבקשת בקשה להעברת מקום שיפוט ואין זה סביר, כי במועד האמור לא נודע לבא כוחה, כי טרם הוגש כתב הגנה בתובענה. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי במסגרת כתב ההגנה אשר צורף כנספח לבקשה הועלתה טענת חוסר סמכות ועל כן לא ברור מדוע המבקשת לא המתינה להחלטה בבקשה ותחת זאת הגישה בקשה להעברת מקום שיפוט. עוד טוענת המבקשת, כי במסגרת הבקשה להעברת מקום שיפוט לא התייחסה לכתב ההגנה אשר הוגש על ידה ולטענות אשר הועלו במסגרתו באשר לעניין הסמכות. המשיבה טוענת, כי לאור האמור הרי שסביר, כי כתב ההגנה לא הוכן עד למועד הדיון בצו עשה, כפי שנטען בבקשה, ותחת זאת כתב ההגנה הוכן בדיעבד לצורך הגשת הבקשה בה עסקינן. לטענתה, אין במחדליו המתמשכים של בא כוח המבקשת בכדי להביא לביטול פסק הדין אשר ניתן כדין. באשר לסיכויי ההגנה טוענת המשיבה, כי מעיון בבקשה עולה כי אין למבקשת סיכויי הגנה, ובכל אופן לא פורטו סיכויים כאמור. לטענתה, המבקשת טענה, כי יש לה טענות כבדות משקל להגנתה אולם לא פירטה טענות אלו. לטענתה, במסגרת הבקשה לא פורטה טענת הגנה אפשרית וראויה אשר בידי המבקשת להציג ועל כן ככל שיבוטל פסק הדין, הרי שבסופו של דבר התובענה תתקבל במלואה. באשר לטענתה המקדמית של המבקשת לפיה נדרש תיקון של כתב התביעה טוענת המשיבה, כי העוסק המורשה הוא בעליו של בית העסק ומכאן שהישות המשפטית היא בעליו של העסק האמור. לטענתה, ממילא לא ברור כיצד הטענה האמורה משפיעה על סיכויי הגנתה של המבקשת. המשיבה טוענת, כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה בדיון אשר נערך בבקשת לצו עשה חזר בו בא כוחה מהאמור בכתב התביעה. לטענתה, אין עסקינן בטענה כבדת משקל לביטול פסק הדין. עוד טוענת המשיבה, כי כעקרון צודקת המבקשת בטענתה, כי המוציא מחברו עליו הראייה אולם במסגרת הבקשה על המבקשת לפרט כיצד היא מתגוננת מפני טענות המשיבה ולא כיצד על המשיבה להוכיחן. בהמשך פירטה המשיבה כיצד בידה להוכיח את הטענות אשר לטענת המבקשת מוטל עליה להוכיח. המשיבה התייחסה לטענת המבקשת לפיה היא לא צירפה חוות דעת שמאי באשר לעלות תיקון הסככה וטענה, כי לא היה צורך בחוות דעת כאמור שכן היא עתרה לביטול ההסכם. עוד טוענת המשיבה, כי היא ציינה במפורש כי פניותיה לבעלי מקצוע כי יתקנו את השבר נענו בשלילה מאחר והם לא רצו לתקן מוצר של חברה מתחרה ולקחת אחריות על כך. המשיבה טענה, כי אין לקבל טענת המבקשת לפיה יש לבטל את פסק הדין תוך חיובה בהוצאות. עוד טוענת המשיבה, כי לאור התנהלות המבקשת יש לחייבה בהוצאות. המשיבה טענה, כי התנהלות המבקשת גרמה לה להוצאות כספיות נוספות, התמשכות ההליך ועינוי דין. באשר לטענת חוסר הסמכות טענה המשיבה, כי בעל דין רשאי לטעון את הטענה האמורה בהתאם לכללים המקובלים. לטענתה, ככל שבית המשפט ישקול להיעתר לבקשה הרי שיש לאפשר לה להגיב לטענה. דיון ומסקנות לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה, כפי שיפורט. עסקינן בתובענה אשר הוגשה ביום 18.8.10. אין מחלוקת, כי כתב התביעה הומצא למבקשת כדין וכי אף על פי כן המבקשת לא הגישה כתב הגנה בתובענה. תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, ייתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד; הייתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין;הייתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות - יעביר את התביעה לבית המשפט". הנה כי כן, משלא הגישה המבקשת כתב הגנה, הרי שפסק הדין אשר ניתן נגדה בהעדר ניתן בהתאם לאמור בתקנות סדר הדין האזרחי. לפיכך, לא דבק בפסק הדין פגם המצדיק את ביטולו. במסגרת הבקשה טענה המבקשת, כי לא הוגש כתב הגנה מטעמה בשל טעות אנוש של בא כוחה אשר התכוון להגיש את כתב ההגנה בעת שנכח בהיכל המשפט, ומחמת טעות שכח לעשות כן. המבקשת טענה, כי כתב ההגנה האמור הוכן כבר ביום 24.8.10 ובא כוחה התכוון להגישו ביום 29.8.10. הטענה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם טענת בא כוחה אשר נטענה במהלך הדיון אשר נערך ביום 29.8.10 לפיה קיבל את הייצוג רק לפני יומיים. לא זו אף זו, בפסיקה נקבע זה מכבר, כי אין במחדליו של עורך דין בכדי להוות הצדקה לביטול פסק דין. אף אם יש למבקשת טענות במישור היחסים בינה לבין בא- כוחה, הרי שאין בטענות אלו בכדי להצדיק את ביטול פסק הדין, תוך גרימת עוול למשיבה. אף אם כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל טעותו של בא כוחה של המבקשת אין בכך בכדי לתמוך בבקשתה. לצד זכותו של צד כי יהיה לו יומו בבית המשפט ניצבת זכותו של הצד שכנגד כי הדיון בעניינו יהיה קצר וענייני, כך שלא ייגרם לו עינוי דין ממושך. אף האינטרס הציבורי מחייב כי דיונים יחלו ויסתיימו תוך פרק זמן קצוב בכדי שאמון הציבור במערכת המשפטית ויעילותה בפתרון סכסוכים לא ייפגע ולשם מניעת בזבוז זמנו של בית המשפט. אל מול זכותו של צד כי יהיה לו יומו בבית המשפט ניצב אף עקרון סופיות הדיון וזכותו של הצד שכנגד לדעת כי העניין המשפטי אשר הוא צד לו, הגיע לסיומו. יתרה מזאת, בענייננו אין מחלוקת, כי המבקשת ידעה אודות ההליכים המשפטים המתנהלים נגדה ואף שכרה שירותיו של עורך דין וייפתה את כוחו לייצגה בהליך האמור. למבקשת ניתן יומה בבית המשפט. ניתנה לה האפשרות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה נגדה ומשהיא לא פעלה לשם מימוש זכותה הרי שאין לא להלין אלא על עצמה. עוד אציין, כי טענת המבקשת, כי נפלה טעות בשמה, או שיקשה על המשיבה לבצע את פסק הדין, אינה עילה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה. לאור כל האמור מצאתי, כי אין מקום לבטל את פסק הדין משיקולי צדק. יחד עם זאת, מצאתי בנסיבות, כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה וזאת מכוח שיקול הדעת המוקנה לי וזאת על מנת ליתן למבקשת את יומה בבית משפט. מצאתי לאחר שקילת הנסיבות, משך האיחור בהגשת כתב ההגנה ואת נימוקי הבקשה, כי את הפגם באי הגשת כתב הגנה במועד והנזק שנגרם למשיבה כתוצאה מכך, ניתן לכפר באמצעות פסיקת הוצאות הולמות את מחדלי המבקשת אשר תשלומם יהווה תנאי לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. בנסיבות האמורות, מוצאת לחייב את המבקשת בהוצאות לטובת המשיבה בסך 3,500 ₪ וזאת כתנאי כאמור לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו ועד לא יאוחר מיום 24.3.11. בהעדר תשלום ההוצאות עד מועד זה יוותר פסק הדין מיום 14.11.10 על כנו. במידה ותסדיר המבקשת תשלום ההוצאות כאמור, אזי ניתנת לה ארכה להגשת כתב הגנה עד לא יאוחר מיום 27.3.11. לאחר שיוגש כתב הגנה, תודיע המבקשת עם הגשת כתב ההגנה האם עומדת על בקשתה לסילוק התביעה בשל היעדר סמכות מקומית או לחלופין העברת התביעה למחוז שיפוט אחר. במידה ועומדת המבקשת על בקשה זו, תגיב המשיבה לבקשה בתוך 20 ימים מיום המצאת ההודעה כאמור. אי הגשת כתב הגנהכתב הגנהמסמכים