תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת: "(א) בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל. (ב) הוגשה בקשת ביטול כאמור בתקנה משנה (א), יזמין בית הדין או הרשם את בעלי הדין לדיון בה, ורשאי הוא לעכב את הוצאת פסק הדין או ההחלטה האחרת לפועל, אם בערובה או בתנאים אחרים או נוספים ואם בלי תנאים (ג) ...". בדב"ע תשן/ 2-12 אוחנה - חוסיין, פד"ע כב 59 נקבע, כי תקנה 50(ב) לתקנות מחייבת את בית הדין להזמין את בעלי הדין לדיון בבקשה לביטול פסק הדין, "משלא הוזמנו בעלי הדין לדיון - בטלה ההחלטה". יתרה מזו, הצדק מחייב שמיעת טענות בעל הדין המבקש לבטל את פסק הדין, כולל טענותיו בעניין הפקדת ערבות, טרם החלטה לחייבו להפקיד ערבות. זאת ועוד, שערי בית הדין פתוחים למתדיינים והמדיניות של בית הדין היא שלא לחייב בעל דין להפקיד ערבות על מנת שיישמע טענותיו. אף בית משפט העליון קבע מדיניות שלא להכביד על מימוש זכויות על ידי חיוב בהפקדת ערובה (ראה: ע"א 2877/92 עטיף נ' מורשה בנימין למסחר, פ"ד מז(3) 851). יצוין, כי יש מקרים שבהם ניתן להתנות המשך הליך או מתן סעד בהפקדת ערבות או תשלום הוצאות משפט לבעל הדין השני (ראה: דב"ע 9-68/98 כלאפו - גונן שירותי שמירה, ניתן 19.5.1998, לא פורסם; דב"ע נז/ 9-431 באום - ברזילי, ניתן 23.12.1997, לא פורסם; דב"ע נה/ 3-218 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391). אולם, החלטה זו תינתן רק לאחר שמיעת טענות בעלי הדין.דיוןבית הדין לעבודה