קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם מכר שבוטל בפסק דין: תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם מכר שנחתם לפני כעשרים שנה בין הצדדים. 1.         התובע בתביעה העיקרית (ת.א 802/07) מר יצחק מנור, הוא גם הנתבע שכנגד 2 בתביעה שכנגד (ת.א 802.1/07), להלן יקרא לשם הנוחות התובע. הנתבע בתביעה העיקרית מר זוהיר בדיע רמדאן הוא גם התובע שכנגד בתביעה הנגדית, להלן יקרא לשם הנוחות הנתבע. הנתבע שכנגד 1, בתביעה שכנגד, מר דוד מנסור, הוא אביו של התובע, להלן יקרא אבי התובע. הנתבע שכנגד 3 בתביעה הנגדית  הוא מר רפאל סופר, להלן יקרא סופר. לטובתו של סופר רשומה הערת אזהרה על הנכס נשוא הדיון לפנינו. סופר לא אותר על ידי הנתבע וממילא לא בוצעה לו מסירה של כתב התביעה. לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה שכנגד נגדו. 2. התובע עותר בתביעתו כי בית המשפט יצהיר על ביטול הסכם המכר שנחתם בינו לבין הנתבע ביום 28.3.88, לפיו מכר לו הנתבע חלקת אדמה בשטח 712 מ"ר הידועה כחלקה 60 בגוש 11533 בקריית ביאליק (להלן - "ההסכם" להלן "הנכס"). 3. הנתבע עותר בתביעתו הנגדית למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא "הבעלים והמחזיק היחידי של כל הזכויות בחלקה 60 גוש 11533 וכי הערת האזהרה שנרכשה [כך במקור] לטובת הנתבע 3 בטלה ומבוטלת" (סעיף 25 ב' לכתב התביעה שכנגד. הדגשה במקור). אקדים ואומר כבר עתה כי עתירתו של הנתבע לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע 3 נדחית מניה וביה נוכח מחיקת התביעה נגד נתבע מס' 3. העובדות שברקע התביעה הרלוונטיות לענייננו 4. בשנת 1988 או בסמוך לכך נוצר חוב של אבי התובע כלפי הנתבע (מכוח פסק דין - ראו המבוא להסכם להלן), בגינו פתח הנתבע בהליכי הוצאה לפועל כנגד אבי התובע. 5. ביום 28.3.88 נחתם בין התובע המוגדר כ"מוכר", אביו  המוגדר כ"חייב" והנתבע המוגדר כ"קונה", הסכם מכר נשוא דיון זה. להלן מובאות מן ההסכם הדרושות לצורך הדיון:  "הואיל והחייב הינו אביו של המוכר וחייב לקונה סכום כולל של 13.881 ₪ בתוספת הוצאות משפט." והואיל ונפתחו נגד החייב על ידי הקונה תיקים בהוצאה לפועל חיפה ונתניה. והואיל והמוכר הינו הבעלים הרשומים על חלקת אדמה בשטח כולל של 712 מ"ר הידועה כחלקה 60 בגוש 11533 הנמצאת בקריית ביאליק להלן הקרקע. והואיל והמוכר מעוניין ומסכים להעביר את הקרקע על שמו של הקונה במשרד ספרי אחוזה כנגד החוב שחב החייב. והואיל והחייב ומעוניין וכפוף בהסכמת בנו להעביר לקונה את הקרקע כנגד החוב הנ"ל. והואיל והקונה מסכים לוותר על החוב הנ"ל ולסגור את שני תיקי הוצל"פ כנגד העברת הקרקע על ידי המוכר לבעלותו במשרד ספרי האחוזה בחיפה. אי לכך באו הצדדים לידי הסכם כדלקמן: המבוא להסכם זה הינו חלק בלתי נפרד הימנו ותנאיו סודי להסכם (יש להניח כי הכוונה ל"יסודיים". י.ו). המוכר מתחייב להעביר על שם הקונה בלשכת רשם הקרקעות בחיפה את הקרקע כשהיא חופשיה מכל חוב ושעבוד או עיכול (צ.ל. עיקול) וזכות של צד שלישי. תמורת התחייבותו של המוכר מתחייב הקונה: א. לסגור ולבטל שני תיקי הוצל"פ מס 23696/87 בחיפה ותיק הוצל"פ בנתניה שנפתחו על ידו נגד החייב והקרקע תיחשב כתמורה מלאה לכל החוב שחב לו החייב בשני תיקי הוצל"פ הנ"ל וסילוק מלא וסופי לשני (צ.ל. לשתי) תביעותיו בתיקים הנ"ל. במעמד החתימה על ההסכם יינתן אישור על סגירת תיק הוצל"פ. ב. למסור לחייב ברזל בכמות של 6 טון. העברת הברזל תעשה תוך 7 ימים מיום חתימת הסכם זה." 6. ביום 4.3.02 הגיש הנתבע תביעה חוזית- נזיקית לבית משפט השלום בחיפה, תא 5102/02 (רמדאן נ' מנסור) להלן - "התביעה הראשונה"), כנגד התובע, אביו ועו"ד ש. מירון אשר ערך את ההסכם. בתביעה טען הנתבע (התובע שם) כי רק לאחרונה נודע לו כי התובע (הנתבע שם) נמנע מלרשום את זכויותיו בנכס בלשכת רישום המקרקעין וכי על הנכס רשומה הערת אזהרה לטובת הנתבע 3 (מר סופר). לפיכך, טען הנתבע כי התובע הפר את ההסכם הפרה יסודית בגינה זכאי הוא להשבת סכום התמורה ששילם עבור הנכס (מחיקת החוב של אבי התובע כלפיו), וכן להשבת הסכומים ששילם כמס בגין העסקה. בית משפט השלום (כב' השופט מ. רניאל) קבע בפסק דינו כי התביעה הנ"ל היא למעשה תביעת השבה נוכח ביטול ההסכם. בית המשפט הגיע למסקנה כי ניתן לראות את התביעה כהודעת ביטול משתמעת. בסופו של דבר נדחתה התביעה עקב התיישנותה, לאחר שבית המשפט קבע כי מדובר בתביעה כספית המתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד העילה (ביטול ההסכם). בהקשר זה קבע בית המשפט כי אף אם ניתן לראות את התביעה כהודעת ביטול משתמעת, הרי שהודעה זו ניתנה לאחר חלוף המועד הסביר למתן הודעת ביטול כפי שנקבע בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (סעיף 6 לפסק הדין של כב' השופט רניאל, להלן - "פסק הדין"). נציין כי על פסק הדין לא הוגש ערעור והוא הפך לחלוט. 7. מספר שנים לאחר מתן פסק הדין, רשם הנתבע (באופן שלא הוברר בהליך שלפני) הערת אזהרה לטובתו על הנכס. בהתאם, הוגשה התביעה דנן בה כאמור עותר התובע להצהיר על בטלות ההסכם מכוחו נרשמה הערת האזהרה לטובתו של הנתבע. בכתב התביעה נטען בין היתר כי ההסכם לא קוים על ידי הצדדים הואיל ולא ניתן היה להעביר את הזכויות בנכס על שם הנתבע נוכח קיומה של הערת האזהרה לטובת מר סופר. עוד נטען כי נוכח ביטולו של ההסכם, לא השלים הנתבע את התמורה שנקבעה בהסכם, קרי - אספקת 6 טון ברזל לתובע. עוד נטען בתביעה כי תביעתו הראשונה של הנתבע של הנתבע לפיצויים בגין הפרת ההסכם על ידי התובע נדחתה ומהווה מעשה בית דין. לפיכך מושתק הנתבע מלהעלות טענות הנוגעות לאכיפת ההסכם ו/או לפיצויים. 8. בכתב הגנתו טוען הנתבע כי מעולם לא סוכם בין הצדדים על ביטול ההסכם והוא מעולם לא ויתר על זכויותיו בנכס ולפיכך ההסכם שריר וקיים. לגבי תביעתו הראשונה טען כי מדובר בתביעה שונה במהותה מהתביעה דכאן. בעוד שעילת התביעה בתביעה הראשונה הייתה חוזית, נזיקית, הרי שבתביעה דכאן העילה היא זכויות במקרקעין ואכיפת הסכם. לפיכך, נטען כי לא חל השתק מכל סוג שהוא. הנתבע טוען עוד כי התובע התעשר שלא כדין על חשבונו בכך שבעקבות ההסכם סגר הנתבע את תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו לגביית החוב של אביו של התובע, וכן שילם את מס השבח בגין העסקה. לגבי אי אספקת הברזל, טען הנתבע כי יש לראות את החיוב לספק ברזל לאבי התובע כחוב שהמועד לקיומו נדחה כל עוד התובע לא דואג לרישום הזכויות בנכס על שמו, זאת כאמור בסעיף 43 (א) לחוק לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. הנתבע מוסיף עוד כי התובע ואביו נהגו בחוסר תום לב כלפיו כאשר חתמו על ההסכם מבלי לידע אותו על קיומה של הערת האזהרה לטובת סופר. 9. הנתבע הגיש כאמור כתב תביעה שכנגד להצהרה על קיומו של ההסכם והכרזתו כבעל הזכויות הבלעדי בנכס. בתביעה זו חזר הנתבע על הטענות שטען בכתב ההגנה בתביעה העיקרית. הנתבע הוסיף בתביעתו כי במידה ויקבע כי הוא לא השלים את התחייבותו על פי ההסכם, הרי שניתן לרפא את ההפרה ולאפשר לו לקיים עתה את התנאי של אספקת הברזל, כאמור בסעיף 43 לחוק החוזים.   דיון 10. אקדים ואומר כי דין התביעה העיקרית להתקבל, וכפועל יוצא, דין התביעה שכנגד להדחות. 11. מעיון בתביעה הראשונה שהוגשה על ידי התובע עולה ללא כל צל של ספק כי התביעה היא תביעה להשבת כל הסכומים ששילם הנתבע בגין העסקה. הנתבע תולה בתביעתו את דרישתו להשבת הסכומים בהפרת ההסכם על ידי התובע והעדר יכולת לקיים את ההסכם לאורה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת סופר. אין כל דרך אחרת להבין את דרישתו של הנתבע להשבת סכומים אלה, אלא לנוכח ביטול ההסכם (שאחרת לא קמה לו זכות ההשבה אלא זכות לפיצויים בלבד כפוף להוכחת נזק). מכאן, שאם לא ביטול מפורש לפנינו, ביטול במשתמע בודאי. 12. יתירה מכך, כאמור לעיל, בית המשפט קבע בפסק הדין בתביעה הראשונה באופן מפורש כי מדובר בתביעת השבה לאחר ביטול ההסכם. וכלשון פסק הדין ""התביעה שבידי התובע היא תביעת השבה לאחר ביטול, הן מהטעם של ההפרה והן מהטעם של ההטעיה הנטענת." קביעה זו בודאי מהווה השתק פלוגתא, החל כאשר המחלוקת העובדתית בין הצדדים הוכרעה בהליך משפטי בין הצדדים (ראו ע"א 151/87 ארצי נ' רחמני (פ"ד מג(3) 489 497 ב), וכן ראו כבוד השופטת חיות בעא 1545/08 מוסקונה  נ' סולל בונה מיום 4.3.10: " ... השתק פלוגתא מותנה בהתקיימם של ארבעה תנאים ואלה הם: הפלוגתא העולה בכל התדיינות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק-הדין הראשון" (ראו: ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 7 (, 8.9.2005); זלצמן, 141)"). 13. לפיכך, קביעתו של בית משפט בפסק הדין כי תביעת ההשבה הוגשה לאחר ביטול ההסכם, מהווה השתק פלוגתא החוסם את הנתבע מלהעלות כל טענה שאינה מתיישבת עם קביעה זו, כמו טענתו לאכיפת ההסכם. 14. אוסיף עוד כי מאז כריתת ההסכם ועד הגשת כתב התביעה שכנגד על ידי הנתבע לאכיפתו של ההסכם, חלפו כ-20 שנה במהלכם לא קיבל הנתבע חזקה בנכס. אף על פי כן, לא נקט הנתבע במהלך כל השנים בכל פעולה מצידו למימוש ההסכם, עד להגשת התביעה הראשונה, שגם במסגרתה כאמור לעיל, לא טען לאכיפת ההסכם ולמסירת החזקה בנכס, אלא להשבה. התנהגות זו מלמדת אף היא על ביטול ההסכם לפני שנים רבות. 15. בשים לב לכל האמור לעיל, אני קובעת כי ההסכם בוטל זה מכבר ולנתבע אין כל זכויות בנכס. לפיכך, דין התביעה העיקרית להתקבל וממילא, דין התביעה שכנגד להצהרה על תקפות ההסכם להדחות. 16. אעיר כי לא מצאתי צורך לדון בטענות שונות שהעלה הנתבע כמו נסיבות רישום הערת האזהרה לטובת סופר, והתנהגות התובע ואביו בעת החתימה על ההסכם, טענות שמקומן, אם בכלל, היה בהליך הראשון, והן אינן רלוונטיות עוד נוכח התוצאה לפיה ממילא ההסכם בטל. עוד אעיר כי אף טענות הנתבע לגבי דמי שימוש ראויים עד ביטול ההסכם, מקומן בהליך אחר ולא בהליך דנן של התביעה שכנגד, שעניינה מתן פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויותיו של הנתבע בנכס בלא כל תביעה כספית בצידה. 17. בשים לב לכל האמור לעיל, אני מקבלת אם את התביעה העיקרית וקובעת כי ההסכם בין הצדדים בוטל זה מכבר, ולפיכך, יש למחוק את הערת האזהרה שנרשמה על הנכס לטובתו של הנתבע. התביעה הנגדית כאמור נדחית. 18. הפועל היוצא מביטול ההסכם הוא השבת המצב לקדמותו, היינו - החייאת שני תיקי ההוצאה לפועל שפתח הנתבע לגביית חובו של אבי התובע ואשר נסגרו בתמורה לנכס. אשר על כן, אני מורה ליו"ר ההוצאה לפועל בחיפה ובנתניה להחיות מחדש את תיקי ההוצאה לפועל בשל החוב של אבי התובע לנתבע שקדם לעסקת המקרקעין, ולהמשיך בנקיטת ההליכים נגד החייב בתיקים אלה.   אדגיש למען הסר ספק כי לא תשמע טענת התיישנות הליכי ההוצאה לפועל, שכן על פי סעיף 21 לחוק ההתיישנות, חוב מכוח פסק דין מתיישן רק לאחר חלוף 25 שנה. 19. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלם הנתבע לתובעים (ביחד) הוצאות הליך זה בסכום של  6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ואולם אני מורה כי סכום זה יקוזז מחוב אבי התובע לנתבע בתיקי ההוצאה לפועל שיפתחו מחדש בהתאם לאמור לעיל. חוזהאכיפת חוזההסכם מכר