אכיפת חוזה לאחר ביטול חוזה

סעיף 2לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, נותן בידי הצד הנפגע את זכות הברירה, לתבוע את אכיפתו של החוזה או לבטלו וכן "זכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן". משבחר הנפגע בתרופת הביטול, הרי שהחוזה מתבטל מעצם כוחה של הודעת הביטול, ללא צורך בהליך משפטי (ראה א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970", פירוש לחוק החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ג) 48). ומובן הוא, על כן, כי אין הנפגע זכאי בעת ובעונה אחת לבטל את החוזה ולעמוד על הזכות לאכפו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת חוזה לאחר ביטול חוזה: השופט א' גולדברג: .1המערער, אשר שירת שירות חובה בצה"ל, עמד לשאת את המערערת לאשה. לקראת חתונתם הגיעו המערערים להסכם עם המשיב, לפיו ימכור להם האחרון את דירתו. זיכרון הדברים המקורי, שנחתם בין הצדדים, אבד, אולם אין חולק, כי נקבע בו שמחיר הדירה יהיה בסך 000, 125ל"י, וכי על המערערים יהיה לשלמו בשני תשלומים, שהראשון בהם הוא בסך 000, 25ל"י. .2בהיות המערערים חסרי אמצעים, לא עלה בידם לגייס את הסכום של 000, 25ל"י עד למועד תשלומו. לפיכך ניאות המשיב למסור למערערים את החזקה בדירה לפני ששולם תשלום זה. .3ביום 5.10.77חתמו הצדדים על שני זיכרונות-דברים, האחד בכתב-יד (מוצג נ/7), והאחר מודפס (מוצג ת/1). בשני זיכרונות-דברים אלה נקבע, כי מחיר הדירה הוא 125.000ל"י, וכי המערערים ישלמוהו בשני תשלומים: 000, 25ל"י ביום 11.10.77ו-000, 100ל"י עד 31.1.78, הוא המועד בו התחייב המשיב למסור את החזקה בדירה (שכאמור כבר נמסרה) לידי המערערים ולהעביר את רישומה על שמם. עוד נקבע בתנאים הנוספים של כל אחד מזיכרונות הדברים, כי "אם מחיר הדירה או חלק ממנו לא ישולם עד 31.1.78יהיו הקונים חייבים לשלם למוכר סך -. 2500לי לחודש במשך חדשיים (או חלק יחסי)". תוספת, המצויה רק בזיכרון הדברים ת/7, קובעת, כי "אם לא ישולם המחיר עד 31.3.78, יהיה כל צד רשאי לבטל את החוזה הזה". .4ביום 12.10.77חתמו הצדדים על "תוספת לזכרון הדברים מיום 5.10.77", מוצג ת/2, בו נקבע, כי: " .1אסור לעורך הדין המטפל בהעברת הדירה להעביר את הדירה בטאבו בטרם שולם מחיר הדירה במלואו למוכר. .2אם אחרי 6חודשים, כלומר אם עד 31.3.78לא ישולם מחיר הדירה במלואו יהיה המוכר בלבד רשאי לבטל את ההסכם ולהחרים מהסכום של -.000, 25ל"י שקיבל ביום 12.10.77סך -. 5000ל"י פיצויים על הנזק שנגרם לו עקב ביטול החוזה ועוד -. 1.500ל"י דמי שכירות עד ה- 31.3.78והמוכר יהיה חייב להחזיר לקונים סך -.500, 18ל"י מתוך -.000, 25ל"י הנ"ל. .3אם ההסכם יבוטל כאמור לעיל חייבים הקונים לצאת את הדירה ב- 31.3.78ולהחזיר אותה למוכר וכל ההשקעות שנעשו בדירה על ידי הקונים יישארו בדירה ולא יהיו זכאים לדרוש עבורם כל תמורה. .4הפסקה האחרונה בזכרון הדברים שהקונים רשאים לבטל את החוזה, היא מבוטלת". .5לאחר "המהפך הכלכלי", שחל באוקטובר 1977, דרש המשיב מהמערערים תשלום נוסף למחיר הדירה, ובעקבות משא ומתן, שהתנהל ביניהם, נחתמה ביום 22.2.78עוד תוספת לזכרון הדברים (מוצג ת/3). על-פי תוספת זו הועמד מחיר הדירה על סך 135.000ל"י, והמערערים התחייבו לשלם את יתרת המחיר בסך 000, 110ל"י עד 31.3.78, שאם לא כן "יהיה רשאי המוכר לבטל את זכרון הדברים והקונים מתחייבים לפנות את הדירה בו ביום". .6כבר בשלבים המוקדמים של העיסקה ידע המשיב, כי אין למערערים אמצעים מספיקים משלהם לרכוש את דירתו, וכי הם יזקקו להלוואה כנגד רישום משכנתא על הדירה, כדי לממן בדרך זו את רכישת הדירה. ואכן הגישו המערערים ביום 16.10.77בקשה למשרד השיכון "לקבלת סיוע בדיור" (מוצג ת/12), ובקשתם אושרה ביום 19.12.77(מוצג ת/17). .7ביום 5.2.78נתנו המערערים לבנק משכנתאות לשיכון בע"מ "הוראה בלתי חוזרת" לשלם למשיב סך 000, 118ל"י מתוך סכום ההלוואה שאושרה להם. בהוראה זו נאמר, כי "הנה בלתי חוזרת ואינה ניתנת לביטול או לשנוי כלשהו" (מוצג נ/7). בו ביום כתב הבנק למשיב, לפי בקשת המערערים, כי קיבל את ההוראה האמורה, וכי רשם לפניו "את הנ"ל ועם קבלת התחייבות ויפוי-כח נוטריוני מכם לרישום משכנתא והצגת מכתב זה נפעל בהתאם" (מוצג נ/3). מכתב זה, שמסר הבנק לידיהם של המערערים, הועבר על-ידם למשיב. .8הוראת המערערים לבנק, ומכתבו של הבנק למשיב, לא סיפקו את המשיב, כדי שיעביר את הדירה על שמם של המערערים בטרם קיבל את יתרת המחיר. לפיכך לא נענה המשיב לדרישתם של המערערים, להופיע ביום 26.2.78בלשכת רישום המקרקעין ולבצע את ההעברה, וכן לדרישתם החוזרת לעשות כן ביום .19.3.78 .9ביום 5.4.78הודיע בא-כוח המשיב למערערים בכתב, כי מאחר שלא עמדו בהתחייבותם לשלם למשיב את הסכום של 000, 110ל"י עד 31.3.78, והפרו בכך את ההסכם הפרה יסודית, מבטל המשיב את ההסכם, ודורש מהם לפנות את הדירה [מוצג ת/6]. עוד נאמר במכתב, כי מגיעים למשיב בגין הפרת ההסכם פיצויים מוסכמים ותשלומים אחרים בסכום כולל של 000, 13ל"י, אותם הוא מנכה מהתשלום הראשון בסך 000, 25ל"י ששולם לו, בסיומו של מכתב זה הודיע בא-כוח המשיב, כי: "למרות כל האמור לעיל, באם תמציאו את הסך של -.000, 110ל"י + .000, 13ל"י סך הכל -.000, 123ל"י, תוך שבעה ימים מיום קבלת מכתב זה, יסכים מרשי לפנים משורת הדין שלא לבטל את ההסכם, הצעה זו הינה לצורך פשרה בלבד ואינה גורעת מזכותו של מרשי לפנות לבית המשפט המתאים בתביעה, אם לא תמציאו בסך הנ"ל". .10לבקשת המערערים, שהופנתה לבנק משכנתאות לשיכון בע"מ בטרם הגיע מכתבו של המשיב לידיהם (11.4.78), העביר הבנק ביום 12.4.78שיק על סך 000, 118ל"י למר י' הולנדר משיכון עובדים בע"מ, ותורה לו למסור שיק זה למשיב "לאחר רישום משכנתא בספרי האחוזה חיפה" (מוצג ת/11). על-פי המוסכם בין מר הולנדר ובא-כוח המערערים אמור היה מר הולנדר להביא את השיק ללשכת רישום המקרקעין, לאחר שיקבל קריאה טלפונית לעשות כן. ביום 15.4.78הודיע המערער למשיב, כי השיק יובא למחרת היום ללשכת רישום המקרקעין, וכי הוא (המשיב) מוזמן להופיע ולקבלו במעמד חתימתו על המסמכים הדרושים. המשיב לא היה נכון להסדר זה, שהוצע תוך תקופת הארכה שנתן למערערים, והגיש את תביעתו לבית-משפט השלום. בתביעתו עתר המשיב לחייב את המערערים, לסלק ידם מהדירה ולשלם לו דמי שכירות וכן תשלומים אחרים הנובעים מהפרת ההסכם וביטולו. .11תביעת המשיב נדחתה בבית-משפט השלום. לדעת השופט המלומד (כבוד השופט ר' בן-חורין) לא היה יסוד לדרישת המשיב, כי יתרת המחיר תשולם לו לפני שיחתום על מסמכי ההעברה, שכן ידע, כי אין למערערים מקור מימון אחר זולת ההלוואה הכרוכה ברישום משכנתא בת ההעברה. מכאן, שעל אף האמור במסמך ת/ 2כי "אסור לעורך-הדין.... להעביר את הדירה בטאבו בטרם שולם מחיר הדירה במלואו למוכר", ויתר המשיב על תנאי זה. ויתרה מזו, כיוון שהמשיב ידע, סמוך לתאריך 5.2.78, כי השיק מוכן עבורו בבנק, וכי יוכל לקבלו במעמד החתימה על מסמכי ההעברה, "הרי משסרב לחתום על המסמכים הדרושים בלשכת רישום המקרקעין, היה זה הוא אשר הפר את ההסכם והוא לא היה רשאי לבטלו". .12בערעורו של המשיב לבית המשפט המחוזי נהפכה הקערה על-פיה. בהיותו ער לטענת בא-כוח המשיב, כי פסק הדין ניתן בבית-משפט השלום כ 22חודש לאחר תום שמיעת הראיות וכשלוש שנים מאז שמיעת עדות המשיב, החליט בית המשפט קמא, כי "בשל הזמן הרב שחלף בין שמיעת העדים לכתיבת פסק-הדין, אין יותר לשופט שישב לדין יתרון בבדיקת הראיות על בית משפט זה, ולכן, אם יתברר, שהמסקנות אינן סבירות וכי יש חשש לעיוות דין, רק אז יהיה מקום לבטול פסק-הדין". .13לאחר שבדק את חומר הראיות, אימץ בית המשפט המחוזי את קביעותיו של בית-משפט השלום, כי אכן ידע המשיב עוד מתחילת העיסקה, כי לא יהיה בידי המערערים לשלם לו את יתרת המחיר אלא מכספי ההלוואה שיקבלו כנגד רישום משכנתא, וכן כי מכתב הבנק למשיב (מוצג נ/3) בדבר ההוראה הבלתי חוזרת שנתנו המערערים הגיעה לידי המשיב (חרף הכחשתו). אולם מסקנת בית המשפט הייתה, כי המשיב לא ויתר על ההוראה שבמסמך ת/2, כי ההעברה לא תבוצע "בטרם שולם מחיר הדירה במלואו למוכר". הוראה זו, שלא נזכרה במסמכים הקודמים עליהם חתמו הצדדים, שיפרה את מצבו של המשיב ופגעה בבירור במערערים שהסכימו לה, על אף שידעו שהם זקוקים למשכנתא. "יקשה לחשוב, שלא היתה הידברות בין הצדדים על תוכנה לפני שהוכנסה לת/ ...2אין מקום לנמק שהכנסת ההוראה הנה פרי טעות או אי הקפדה בניסוח. יש כאן תיקון ביודעין של נוסח קודם נוח יותר למשיבים (המערערים)". אין גם ראיה, כי נאמר למשיב, שיקבל את הכסף רק לאחר רישום ההעברה לזכות המערערים, וכל שנאמר לו, כי אין למערערים כסף והמחיר ימומן מההלוואה. מכאן, שהמשיב לא הסכים להקדים את ההעברה לתשלום היתרה. "לפיכך לא היו כל ראיות בפני השופט המלומד על כך, שהמערער (המשיב) ידע, שיהיה עליו להעביר תחילה את הדירה על שם המשיבים (המערערים) וכי רק לאחר-מכן יקבל את מחיר הדירה ולא היה אף מקום לקבוע, כי הסכים לנהוג כך וכי לא התכוון למה שכתוב בסעיף 1של ת/2". .14את פסק-דינו סמך בית המשפט המחוזי על האמור בע"א 614/78[1], בעמ' 779, כי אין לקבל את טענת הקונים, שהמוכרים היו חייבים לאפשר רישום "משכנתא על הדירה לטובת הבנק, כדי שהקונים יקבלו את ההלוואה. אין בחוזה כל התחייבות כזו מצד המוכרים ואין להוסיף בו תנאי כזה מכללא". כשגם בענייננו לא היה מקום לייחס לצדדים הסכמה מכללא על כך, שהדירה תועבר תחילה על שם המערערים ורק לאחר מכן ישולם למשיב הסכום המגיע לו, והמשיב לא היה חייב, לכן, להעביר את דירתו למערערים, כל עוד לא קיבל את מלוא המחיר. ומשלא שילמו המערערים את יתרת המחיר עד 31.3.78, הם הפרו את ההסכם עם משיב, והוא היה זכאי לבטל את ההסכם. לפיכך החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון לבית-משפט השלום, כדי שיינתן צו לסלוק-ידם של המערערים מן הדירה וייקבעו הזכויות הכספיות ההדדיות של הצדדים עם ביטול ההסכם. .15סבורני, כי עירעור זה, שהוגש לפנינו על-פי הרשות שניתנה למערערים, בדין יסודו, ככל שהוא נוגע להחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו לסילוק-ידם של המערערים מן הדירה ולחיובם בתשלום פיצויים למשיב. .16אין בעיניי כל ספק, כי לאחר ה"מהפך הכלכלי" לא היה עוד המשיב מעוניין בקיומו של ההסכם, שכן אחרת אין להבין, מה ראה המשיב, ביום שחתם על התוספת לזכרון הדברים מוצג ת/ 3(22.2.78), להודיע למבקר המדינה, כי בקשתם של המערערים להלוואה היתה נגועה בפרט כוזב, והוא, כי אין הם גרים בדירת אמו של המערער, כמצויין בבקשה, אלא בדירתו. בכך לא אמר המשיב די, אלא שגם טרח והגיע ביום 9.3.78אל משרד הבינוי והשיכון, כדי שתלונתו תטופל (מוצג נ/5). המאמץ שעשה המשיב להביא לביטול ההלוואה, שאושרה למערערים, בידעו, כי בלעדיה לא יהא בידם לעמוד בהתחייבותם לשלם לו את יתרת המחיר, אינו אלא אחד הביטויים לרצונו של המשיב כי העיסקה לא תמומש. ביטוי נוסף לכך הוא סירובו לעמוד בהסכם לאחר 31.3.78, על אף שהודע לו, כי יש בידו לקבל ביום 16.4.78את השיק שמשך הבנק במעמד חתימתו על המסמכים להעברת הדירה. .17אולם השאלה, אם תלונתו האמורה של המשיב נגועה בחוסר תום-לב בקיום החוזה, אינה עומדת לדיון במקרה זה. שכן לא צלח בידי המשיב לבטל את אישור ההלוואה ומעשיו לא שינו את מצבם של המערערים. וכבר נאמר כי "יש וחוסר תום הלב אין בו אלא כדי התנהגות שלא לפי ,מידת החסידות' ללא נפקות משפטית, ואין בית-המשפט כופה עליה" (ע"א 148/77[2], בעמ' 636, וראה גם עמ' 638). .18יש, על כן, לבדוק, אם הפר המשיב את ההסכם בכך, שלא הסכים להעביר את הדירה על שם המערערים טרם שקיבל את מלוא התמורה. מצטרף אני למסקנתו של בית המשפט המחוזי, כי ידיעתו של המשיב כשלעצמה, כי הכסף ישולם לו מתוך כספי ההלוואה שיקבלו המערערים, לא יצרה חבות להעברת הבעלות על הדירה לפני התשלום. אולם ידיעת המשיב, כי אין למערערים כל מקור מימון אחר לתשלום זולת ההלוואה שיקבלו, וכי זו כרוכה ברישום משכנתא, אינה יכולה להתפרש אלא כהסכמה לכך, כי ההעברה תבוצע בו-זמנית עם התשלום, כחיובים מקבילים, שיש לקיימם בד בבד, ואין מקום לפרש את כוונת הצדדים על-פי האמור בסעיף 1למסמך ת/ 2כחורגת מהוראת סעיף 23לחוק המכר, תשכ"ח-1968, בדבר שילוב החיובים. .19אלא שהמערערים כלל לא הציעו למשיב תשלום משולב בהעברת הרישום עד למועד הקבוע בהסכם. וכל שהציעו לו היה, כי יסתפק בהוראה הבלתי חוזרת שנתנו לבנק ובהודעת הבנק על מתן הוראה זו. לכך לא היה המשיב חייב להסכים, במיוחד עקב החשש, שתלונתו כלפי המערערים תגרור אחריה את ביטול האישור להלוואה (עדות המשיב בעמ' 7). מכאן, שמוכן אני להניח, לצורך הדיון (ואיני מוצא צורך להכריע בדבר מהטעמים שיפורשו), כי עמדה למשיב ביום 5.4.78הזכות לבטל את ההסכם עקב הפרה יסודית של ההסכם, הנעוצה באי-תשלום הכסף במועדו. אולם סבורני, כי המשיב לא השתמש בזכות הביטול שלו במכתבו אל המערערים. .20סעיף 2לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, נותן בידי הצד הנפגע את זכות הברירה, לתבוע את אכיפתו של החוזה או לבטלו וכן "זכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן". משבחר הנפגע בתרופת הביטול, הרי שהחוזה מתבטל מעצם כוחה של הודעת הביטול, ללא צורך בהליך משפטי (ראה א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970", פירוש לחוק החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ג) 48). ומובן הוא, על כן, כי אין הנפגע זכאי בעת ובעונה אחת לבטל את החוזה ולעמוד על הזכות לאכפו. בבחינת אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך, כפי שעשה המשיב דנן. מצד אחד הודיע למערערים במכתבו ת/6, כי הוא מבטל את ההסכם ומנכה מהסכום שבידו את הפיצויים ויתר התשלומים המגיעים לו בגין ההפרה, ובהמשך המכתב הוא אומר להם, כי הצעת הפשרה שהציע, כי ישלמו לו את הסכום של 000, 123ל"י תוך 7ימים, לא באה לגרוע מזכותו "לפנות לבית המשפט המתאים בתביעה", אם לא ימציאו את הסכום הנ"ל, דהיינו כי יתבע את אכיפת ההסכם. .21הודעה אשר כזאת לאו הודעת ביטול היא, כש"הדין הוא שבעלחוזה המבטל את החוזה בשל הפרתו על-ידי הצד האחר, חייב להודיע או להביע החלטתו זו באופן שאינו משתמע לשתי פנים...." (ע"א 374/59[3], בעמ' 1127, וכן ז' צלטנר, דיני חוזים (אבוקה, תש"ל) 140; ידין, בספרו הנ"ל, בעמ' 82). .22משהגעתי למסקנה, כי לא ניתן לראות בהודעת המשיב משום ביטול החוזה, הרי שהוא נשאר קיים, ולפיכך לא קמה בידי המשיב עילה לסלק ידם של המערערים מן הדירה, בה הם מחזיקים מכוח החוזה. .23זאת ועוד, אפילו היה המשיב זכאי לבטל את החוזה עקב הפרה יסודית על-פי סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), דהיינו ללא מתן ארכה, הרי שבמכתבו ביטל הוא את החוזה בכפוף לארכת חסד של שבעה ימים שנתן למערערים לקיים את החוזה. ואכן, הודיעו המערערים למשיב, תוך תקופת חסד זו, כי בד בבד עם חתימתו על מסמכי ההעברה יקבל מידיו של מר הולנדר את השיק שהוציא הבנק. המשיב הגיב על הודעה זו באמירה, כי לא יופיע בלשכת רישום המקרקעין "ושילך למשפט", בלי שנתן לכך כל הסבר, זאת על אף שהיה זה הוא שהציע למערערים לפני ששלח להם את "הודעת הביטול", כי יעביר את הדירה על שמם בטרם שישלמו את יתרת המחיר ויקבל אחרי כן את המגיע לו מכספי המשכנתא, ובלבד שתינתן לו ערבות בנקאית, אלא שהמערער סירב להיענות להצעה זו, כיוון שהערבות הבנקאית היתה כרוכה בהוצאות, .24אכן זכותו של המשיב הייתה לקבל מזומנים כפרעון החיוב, שחל על המערערים בעת העברת הדירה (ע"א 44/81[4], בעמ' 737, 739). אולם לא זו בלבד שהמשיב לא דחה הצעה לקבל שיק מהטעם שלא הוצע לו כסף מזומן, שגם אז היה נחשב הדבר לוויתור מצדו על דרישת מזומנים (ראה ע"א 699/79[5], בעמ' 348), אלא שהשיק, שהוא אמור היה לקבל, הוצא על-ידי בנק לפקודתו (של המשיב) וכמוהו כמזומנים ממש. .25משהציעו המערערים למשיב, כי השיק הבנקאי ימסר לידיו עם חתימתו על מסמכי ההעברה והצעתם נדחתה, יצאו הם ידי חובתם, וסירובו של המשיב לקבל את השיק, בלי שנתן כל סיבה לסירובו, אינו יכול להיחשב אלא כהתחמקות מקבלת התשלום וכשימוש בזכותו שלא בדרך המקובלת ובתום-לב (ע"א 158/80 [6], בעמ' 812). .26משבאתי למסקנה, כי החוזה שנעשה בין הצדדים לא בוטל כדין על-ידי המשיב, ממילא אין המערערים חייבים בתשלום הפיצויים בסך 000, 5ל"י, שנקבעו במסמכים ת/ 2ות/ 3עבור נזק שייגרם למשיב "עקב בטול ההסכם", כשם שאין הם חייבים ב"קנס", שנקבע עקב אי-פינויה של הדירה. אשר ליתר חיוביהם הכספיים של המערערים על-פי ההסכמים שחתמו, הרי שמאחר שיתרת המחיר לא הוצעה על-ידם עד 31.3.78, עליהם לשלם למשיב כמוסכם "קנס פיגורים" ודמי שכירות שנקבעו עד למועד זה. אולם על-פי קביעתו של בית המשפט המחוזי הסכום של 500, 2ל'י לחודש, שנבע כ"קנס פיגורים", הינו תשלום עונשין, ויש מקום לדון בהפחתתו, לפי הוראת סעיף 15של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) הנ"ל. לפיכך אין מנוס מהחזרת התיק לבית-משפט השלום, אשר יקבע, לאור האמור לעיל ולאחר שמיעת ראיות הצדדים, את הסכומים שהמשיב זכאי לקבלם מהמערערים, בניכוי 500, 2ל"י, אשר אין חולק כי שולמו על ידם כ"קנס פיגורים" עבור חודש פברואר .1978 .27בסיכומם של דברים הייתי מקבל את הערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שהוא נוגע לצו בדבר סילוק-ידם של המערערים מן הדירה ולחיובם בפיצויים, ומחזיר את התיק לבית-משפט השלום לקביעת חיוב המערערים בתשלום "קנס הפיגורים" ודמי השכירות עד 31.3.78, כאמור לעיל. כן הייתי מחייב את המשיב בהוצאות המערערים בסך 000, 150שקל ומבטל את חיוב המערערים בהוצאות בבית המשפט המחוזי. הנשיא מ' שמגר: אני מסכים. השופט א' ברק: כחברי, השופט גולדברג, אף אני סבור, כי על-פי פירושו של החוזה, עניין לנו בחיובים מקילים (כמשמעותם בסעיף 23לחוק המכר), לפיהם, בד בבד עם העברת רישום הדירה מהמוכר לקונה, ייעשה התשלום מהקונה למוכר. כן מקובל עליי, כי במכתבו מיום 5.4.78פתח המוכר פתח לקונה לקיים את חיוביו, וכי הקונה היה נכון לקיים את חיוביו במועדם, אך המוכר לא היה מוכן לקיים את חיובו שלו. מבקש אני להשאיר בצריך עיון שתי שאלות: הראשונה, אם בעובדה שלרשות המוכר הועמד שיק בנקאי במשרדי הבנק בתל-אביב, בתוספת הוראתם הבלתי חוזרת של הקונים והודעתו של הבנק למוכר, כי עם ביצוע הרישום ישולם השיק, אין לראות משום נכונות של הקונה לקיים את החיוב המוטל עליו (סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973); השנייה, אם אין לראות בהודעת הביטול - בהנחה שניתן היה לתיתה - משום הודעה שרירה וקיימת, אשר בצדה ניתנה אפשרות לקונים לקיים את החוזה, תוך הסתלקות מהביטול. הוחלט על כן כאמור בפסק-דינו של השופט גולדברג. חוזהאכיפת חוזהביטול חוזה