התובע טען, כי הסכום המגיע בנסיבות המקרה הוא 32,700.- ש"ח, והוא מסתמך על מחירון השמאי לוי יצחק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבת רכב - מחירון יצחק לוי: 1. לאחר שנציג הנתבעת השלים הגשת מסמכים שהיה עליו להמציא, הגיעה שעתו של פסק הדין. 2. ביום 14/01/98 נגנב רכבו של התובע, סוברו 1988. בתחילה עוררה הנתבעת ספקות במהימנות טענת התובע כי המדובר בגניבה כפשוטה, ואולם, לאחר שהתובע עבר בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת, שוב לא התכחשה הנתבעת לעצם החבות לשלם לתובע תגמולי ביטוח, והמחלוקת הצמטמצמה לסכום התגמולים הראוי בנסיבות מקרה זה. חברת הביטוח הסכימה לשלם סכום של 24,700.- ש"ח, ובסופו של דבר גם שילמה סכום זה ביום 31/03/98, לאחר 75 יום ממועד הגניבה. התובע טוען, כי הסכום המגיע בנסיבות המקרה הוא 32,700.- ש"ח, והוא מסתמך על מחירון השמאי לוי יצחק, המהווה אורים ותומים בעניינם של מחירי רכב. 3. לסוגיות דומות הזדמן לי להידרש בת"ק 2553/98 ובת"ק 2735/98, ובכל אחד מהם קיבלתי החלטה שונה, כל מקרה עפ"י נסיבותיו. אני מקבל את טענת נציג הנתבעת כי מקרה זה אינו דומה לת"ק 2735/98, שכן כאן אין כל ראייה לכך שמחירוני השמאי לוי יצחק הם שישמשו אמת מידה או קריטריון בקביעת גובה הנזק. גם התובע כשנשאל בהקשר זה השיב "אין לי ראייה לכך שדמי הביטוח נגבו עפ"י המחירון בחוברת של לוי יצחק. אני רק מניח שזהו הנתון שעליו ניתן לבסס" (ע' 1, ש' 24-23). נמצא, "שלעניין זה יש לפעול עפ"י הוראת סעיף 5 לפוליסה, שכותרתו "חישוב הפיצוי" ובו נאמר: "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח", והשאלה היא מהו השווי. הנתבעת מסתמכת על המחיר שבו רכש התובע את הרכב - 24,000.- ש"ח ביום 18/09/97, מחיר שהיה זול בעקבות תאונה שעבר הרכב הרבה לפני מכירתו לתובע, ב16/12/90- - ובהתאם לכך הסכימה לשלם לתובע 24,700.- ש"ח. התובע טוען, כי אין חברת הביטוח צריכה ליהנות מן העובדה שהוא הצליח בחושיו המסחריים המחודדים להשיג רכב במחיר מציאה. כמו כן, הוא אינו מתכחש לתאונה הקודמת שאירעה, אך לטענתו, לא היה בה כדי לגרוע ממחיר הרכב, ובוודאי לא בשיעור הגבוה שחברת הביטוח טוענת לו. במחלוקת זו מסכים אני עם טענתו הראשונה של התובע, שלא ניתן להאחז כבקרנות המזבח בסכום בו קנה את הרכב, ולראות בו חזות הכל לגבי שווי הרכב, שכן הכל יודעים שאינו דומה בהכרח הסכום שבו יצליח ראובן לרכוש לעצמו רכב, לסכום שישלם שמעון עבור אותו רכב עצמו. אי לכך, שב התובע אל מחירון לוי יצחק, אוחז בו ולא מרפה, ותובע את מלוא המחיר הנקוב בו. בנקודה זו איני מקבל את טענת התובע, שכן הוצגה חוות דעת שמאית שנערכה עבור מבטחת הרכב לאחר אותה תאונה שעבר, שבה נקבע כי ירידת הערך בעקבות אותה תאונה היא 3% משוויו אז, שעמד על 34,900.- ש"ח. בנסיבות המקרה אני סבור כי את שווי רכבו של התובע במועד הגניבה יש לחשב תוך העזרות בנתון זה. בהעדר נתונים מוכחים, איני מקבל את טענת נציג הנתבעת כי יש להביא בחשבון אפשרות של תאונות נוספות באותן 7 שנים שמאז שלהי 1990 ועד ראשית 1998. בהמשך לאמור ובהתייחס לפרטים שנדרש המבוטח למסור לחברת הביטוח, במה שיש בטופס הפרטים ובמה שאין בו, נדחית טענת הנתבעת בדבר הסתרת פרטים מהותיים, כביכול, ע"י התובע. 4. בהתחשב בכל האמור לעיל, דהיינו במחיר הרכב במחירון של לוי יצחק ככלי עזר, בשעור ירידת הערך של 3% תוך התאמתו לכך שאז היה מדובר ברכב חדש יחסית ומאז חלפו 7 שנים נוספות, הגורמות למבט שונה על אותם 3% ועל משמעותם, נראה לי, כי מן הראוי להוסיף על הסכום ששילמה חברת הביטוח סכום נוסף של 4,000.- ש"ח ליום פסק הדין. 5. סכום נוסף שבו יש לחייב את הנתבעת הינו בגין האחור בתשלום תגמולי הביטוח. כאמור, תגמולי הביטוח שולמו לאחר 75 יום ממועד הגניבה. לעניין זה לא דק התובע פורתא בטענותיו, שכן לפי סעיף 13(ה) לפוליסה בנסיבות של גניבה שבעקבותיה לא נמצא הרכב במשך 21 יום, ישולמו תגמולי הביטוח בתוך 7 יצים "מהיום שבו היו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו." במיוחד לנוכח תוצאות בדירת הפוליגרף והעובדה שגם מלכתחילה ספק אם היתה הצדקה להעמיד את התובע לבדיקה כזו, חרף קיומם של כמה נתונים מיוחדים, היה אחור שאינו מוצדק בתשלום התגמולים, ובגינו אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום נוסף של 1,000.- ש"ח ליום פסק הדין. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט בסכום כולל של 150.- ש"ח להיום. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב