קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבת רכב - תאונות קודמות: 1. התובעים טוענים כי רכבם שהיה מבוטח בביטוח מקיף נגנב, והתובעים קיבלו מחברת הביטוח שלהם, שהיא הנתבעת, את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, אך לא קיבלו סכום של 13,140 ש"ח מן הנתבעת לפי טענתה ששווי הרכב הוא נמוך יותר מן השווי במחירון לוי יצחק בגין בעלות חברה קודמת ותאונות קודמות. הנתבעת טוענת שבהצעת הביטוח לא ענו התובעים על השאלה אם הרכב עבר תאונות קודמות, ועל כן יש לדחות את התביעה לפי סעיף 6 (א) ו- (ג) לחוק חוזה הביטוח. כמו כן היא טוענת שאמנם ביטחה את הרכב לפי שווי מחירון לוי יצחק מלא ללא כל הפחתות, אבל היא חייבת לשלם לפי שווי הרכב בשוק והתובעים זכאים לכל היותר להפרש הפרמיה ששילמו ביתר. 2. תחילה יש לדון בטענה לפי סעיף 6 (א) ו- (ג) לחוק חוזה הביטוח. התובע העיד שהוא לא מלא את הצעת הביטוח אלא הסוכן, שהוא שלוחה של חברת הביטוח, והוא לא שאל כלל על תאונות קודמות. אילו היה שואל, היה התובע משיב שלא היו תאונות קודמות, כי לא היו כאלה ברשותו וכאשר בדק את הרכב טרם הקניה לא נתגלו תאונות קודמות. לא הובאה בפני עדות הסוכן שיכחיש את עדות התובע, ואני מקבל את עדות התובע כמהימנה. העובדות הן איפוא שהתובע לא השיב כי לא נשאל ולא רימה את הנתבעת. על כן, סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח אינו חל עליו ואני דוחה טענה זו של הנתבעת. 3. מכאן לשאלה העיקרית בפני, והיא: כאשר הפרמיה נקבעת לפי שווי המחירון ללא הפחתות כלשהן, האם יש לשלם גם את תגמולי הביטוח בקרות האירוע לפי שווי המחירון ללא הפחתות, כטענת התובעים, או שאז יש לבדוק את שוויו האמיתי של הרכב ולשלם להם את תגמולי הביטוח לפי שוויו האמיתי של הרכב. הנתבעת הסתמכה על סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח שבו נקבע כי שיעור דמי הביטוח יהיה כשיעור הנזק שנגרם. כמו כן היא מסתמכת על סעיפים 5 ו- 6 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו 1986 שהם תנאי ביטוח הרכב הפרטי, שלשונו כדלקמן: 5. חישוב הפיצוי תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה יחושבו וישולמו לפי שווי האבדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח. 6. רכב באבדן נגרם לרכב אבדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים; התובעים טוענים להתאמה בין שווי הרכב לצורכי גביית הפרמיה לבין שווי הרכב לצורך תשלום תגמולי הביטוח. התובעים מסתמכים בפני גם על החלטתה של עו"ד רחל רטוביץ, סגן בכיר לממונה על שוק ההון, הביטוח והחסכון מיום 22.11.98. נתתי לנתבעת הזדמנות להתיחס לחוות דעתה של עו"ד רטוביץ, אך התיחסות הנתבעת היתה רק לגבי תוקפה המחייב של ההחלטה כלפי חברות הביטוח. חבל שהנתבעת לא התייחסה ענינית לסקירה המקיפה של הפסיקה ושל הגורמים המשפיעים על ההחלטה בענין זה, אשר הופיעה בחוות דעתה של עו"ד רטוביץ. איני מתיחס כלל לתוקף המחייב של החלטת עו"ד רטוביץ. החלטת עו"ד רטוביץ אינה מחייבת את בית המשפט כל עוד לא זכתה להכרה כחוק או תקנה. היא יכולה לחייב את חברות הביטוח אבל לא את בית המשפט. מוטב היה להתיחס לגופם של הדברים. עו"ד רטוביץ לא כתבה שזה הדין שצריך לחול בעתיד, אלא שזה הדין הקיים היום. על כך לא ניתנה תשובה על ידי הנתבעת. 4. ברור לגמרי, שהעדר התאמה בין ערך הרכב לצורכי פרמיה לבין ערך הרכב לצורכי תשלום תגמולי ביטוח הוא צורם, ולא צריך להשלים עימו אלא אם הדבר מחוייב לפי הדין (ראה למשל: ע"א 196/88 כלל חברה לבטוח נ' הפועלים ליסינג פ"ד מו (19 756). טענת הנתבעת שלכל היותר זכאים התובעים להחזר פרמיה היא טענה לא הוגנת, ומוטב לה שלא נשמעה כלל. ביטוח מבוסס על פיזור הנזק בין כל המבוטחים. לא יתכן שכאשר יהיה צורך לשלם את תגמולי הביטוח יעשו תיקון של הפוליסה. אם מתקנים את הפוליסה לפי הערך האמיתי בשוק, יש לתקן את כל הפוליסות לאורך זמן, ולהחזיר לכל אחד מהמבוטחים שלא ארע להם מקרה הביטוח חלק יחסי מהפרמיה בשל הפחתת ערכו האמיתי של הרכב. אם כך תעשה הנתבעת, ותחזיר לכל מבוטחיה את ההפרש בפרמיה, תוכל לטעון שגם התובעים זכאים להחזר הפרמיה. כל עוד לא עשתה כן, מילה בסלע. 5. יאמר עוד כי אין הכבדה יתירה על חברות הביטוח בגביית פרמיות לפי הערך האמיתי, תוך התחשבות בבעלים קודמים, בקילומטרז' גבוה ובתאונות. די בהצצה חטופה ברשיון הרכב כדי לגלות את מספר הבעלים. ניתן בקלות לגלות את כל הנתונים והחישוב לפי המחירון של לוי יצחק הוא אריטמתי. הנתבעת לא עשתה כן וקיבלה פרמיה גבוהה יותר, על בסיס שווי רכב גבוה יותר, ללא הפחתות כלשהן. רק בשעה שעליה לשלם היא מגלה שבעצם גבתה פרמיה גבוהה יותר מדי. אין לקבל טענה זו. 6. על פי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דמי ביטוח שרשאי מבטח לגבות ממבוטחים בביטוחי רכב) תשמ"ו - 1986 , נקבע בשעתו כי יש לגבות דמי ביטוח לגבי כל דגם של רכב לפי סוגו וגילו ללא כל קריטריון נוסף. העקרון, שלפיו צד הזכות והחובה צריכים להתאים זה לזה, גם אם לא נקבעה בהם זיקה ישירה נקבע זה כבר בד"נ 28/79 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' משה ורבקה וארון פ"ד לה (1) 561 בעמ' 571. 7. אני מאמץ את האמור בתוכן החלטתה של עו"ד נטוביץ, כי הדין, ההגיון ותום הלב מחייבים תשלום תגמולי ביטוח לפי הערך המלא של הרכב במחירון ללא הפחתות כלשהן, אם לפי הערך המלא נגבתה הפרמיה, כפי שקרה במקרה שלפני. אם אני מוסיף מלים בענין זה, ומכניס תבן לעפריים, הרי אין זה אלא להדגיש את הצורה המשפטית שבה אני רואה את הדברים. החוק מחייב תשלום תגמולי הביטוח לפי השווי של הרכב. הוא לא קובע כיצד נקבע השווי של הרכב, והצדדים רשאים להסכים ביניהם כיצד יקבע שווי הרכב. על פי הדין, צריך סכום הביטוח להיות בערך הרכב. אם סכום הביטוח יהיה פחות מערך הרכב, הרי זהו תת ביטוח. אם סכום הבטוח יהיה יותר מערך הרכב הרי לא תתקיים זיקת הביטוח כראוי ויהיה תמריץ למבוטח לפגוע בנכס כדי להרוויח יותר משוויו. על כן מסכימים ביניהם הצדדים בעת כריתת חוזה הביטוח, בהסכם המוכתב למעשה על ידי חברות הביטוח, כי שווי הרכב בין הצדדים יקבע לפי מחירון לוי יצחק ללא הפחתות. זה ההסכם הנהוג והמקובל בחוזים מאותו סוג, כפי שמציינת גם עו"ד רטוביץ, שעניניה בביטוח והיא יודעת יותר טוב מכל אדם אחר, ואם לא נאמר אחרת בהסכם ביטוח ספציפי, בטלה דעתו מפני דעת כל אדם. כל אחד מהצדדים רשאי לשנות את החוזה הזה ולהתעקש שערך רכבו יקבע אחרת על פי סעיפים 18-20 לחוק חוזה הביטוח. באין הסכם אחר, יחול ההסכם המקובל, ולפיו שווי הרכב יקבע לפי המחירון. לפי זה מחושבת הפרמיה, וכאשר מגיעים לתשלום תגמולי הביטוח יחול האמור בסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) ולפיו פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי נהוג הקיים בין הצדדים ובהעדר נוהג כזה לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים. על כן, יש בין הצדדים הסכם לדרך קביעת שווי הרכב, ויש לתת לו תוקף. על פי ההסכם, המחירון יקבע את שווי הרכב ללא הפחתות. לפי זה חייבת חברת הביטוח לשלם לתובעים את ההפרש שלא שילמה להם. 8. לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 13,140 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.12.97 ועד לתשלום המלא בפועל וכן הוצאות המשפט, בהתחשב בטיעונים שנשמעו בסך 800 ש"ח. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב