ביטוח הסעת נוסעים בשכר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח הסעת נוסעים בשכר: .1לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ב- ת.א. 8520/92 בו דחה בית המשפט את תביעת המערער לקבלת תגמולי ביטוח מאת המשיבה. .2ביום 14/10/91 בעת שהמערער הסיע נוסעים ברכבו ארעה תאונת דרכים. רכב המערער היה מבוטח אצל המשיבה בביטוח חובה. נטען על ידי המשיבה כי המערער הסיע - בעת האירוע - נוסעים בשכר. בפסק הדין שניתן ביום 12/9/94קבע ביה"מ כי על המשיבה הנטל להוכיח כי בעת התאונה הסיע המערער נוסעים תמורת שכר - דבר המהווה הפרת תנאי הפוליסה ביהמ"ש קמא קבע כי בעת אירוע התאונה אכן עסק המערער בהסעת נוסעים בשכר וע"כ מופטרת המשיבה מאחריות בגין התאונה. .3בערעור אשר הוגש על פסק דין זה הסכימו הצדדים כי הדיון יוחזר לביה"מ השלום להשלמה בנושא החבות הביטוחית. הצדדים הודיעו לביהמ"ש כי אין ביניהם מחלוקת באשר לעובדות שנקבעו, אלא על המסקנה המשפטית אשר נגזרת מן החבות להוכיח את הפטור. ביה"מ קמא קבע כי בפוליסת ביטוח "כל הסיכונים" מוטל נטל ההוכחה לפטור מחבות על המבטח, משום החריג לכסוי הביטוחי, בעוד שכאשר מדובר בפוליסה המעניקה כיסוי נגד סיכונים ספציפיים, כמו במקרה שלפנינו, הרי המבוטח - הוא החייב להראות שנתקיימו התנאים לחבות המבטח, דהיינו: על המבוטח להוכיח את מקור הנזק או סיבתו. ולכן, נטל השכנוע רובץ על המערער להוכיח שארעה תאונה הנכללת לכאורה בהתחייבות השיפוי שבפוליסה. .4בפני ביהמ"ש העיד מטעם התביעה רק המערער לבדו. היינו, מדובר בעדות יחידה של צד מעונין. ביהמ"ש קבע כי הוא עומד בפני קושי אמיתי למתן אמון בעדותו של המערער, וזאת מפאת הסתירות שעלו בגירסאות המערער: א. המערער ציין בכתב התביעה כי עובר לתאונה הוא עבד כנהג משאית, ואילו בחקירתו הנגדית, בעמוד 15לפרוטוקול הוא אומר כי אף פעם לא שימש כנהג וזה לא היה המקצוע שלו. ב. המערער לא הצליח להסביר את הסיבה לאחזקת רכב מסחרי, אם באמת הוא לא עוסק בהסעת נוסעים. ג. המערער לא השכיל להביא לעדות אף לא אחד מנוסעי הרכב בעת התאונה. ד. התכחשות המערער לחתימתו על נ/1, אשר זהה לזו המופיעה בנ/.2 .5בית משפט קמא קבע איפה כי המערער לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו ולפיכך דין התביעה להידחות. .6המחלוקת העיקרית אשר עלתה בבית משפט קמא כמו הועלתה גם בפנינו היא: על מי רובץ נטל השכנוע. זוהי השאלה היחידה העומדת בפנינו, ומענה על שאלה זו יכריע את הכף לכאן או לכאן. קרדינליות שאלה זו נובעת מן העובדה שלא הוכח לבית משפט קמא האם הסיע המערער הנוסעים בשכר בשעת התאונה אם לאו. מטעם התביעה העיד המערער לבדו, עדותו זו לא זכתה לאף תמיכה חיצונית, אלא להיפך מכך בעדותו בפני בית משפט קמא התגלו בקיעים אותם פרש בית משפט קמא בפסק דינו. .7יצויין כי אין אנו מסכימים לכל ההשגות אותן העלה בית משפט קמא בענין עדותו של המערער. אין אנו מסכימים לתמיהת בית המשפט בדבר אחזקתו של המערער ברכב מסחרי. לאחזקה זו יכולים להיות נימוקים אשר אינם דווקא עשיית עסק מהסעת נוסעים בשכר. כמו למשל, משפחה ברוכת ילדים וכיוצא באלה. .8לאחר בחינת הראיות השונות אשר הוצגו בפני בית משפט קמא, נמצאים אנו למדים כי לא הוכח לכאן או לכאן האם המערער הסיע נוסעים בשכר בעת התאונה ומכאן כפי, שכבר נאמר, ניתנת חשיבות ראשונית לשאלת נטל ההוכחה. .9סעיף 1לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, נושא הכותרת "מהותו של חוזה ביטוח", קובע כדלקמן: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". כלומר, על מנת לקבל תגמולי ביטוח על המבוטח (המערער) להוכיח כי התקיים "מקרה הביטוח". שכן, יש כאן נסיון להוציא דבר מה מן המשיבה. ולפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" - על המערער מוטל נטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, קרי הוכחת עצם קרות "מקרה הביטוח". ההלכה הפסוקה היא: (א) "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי על יסוד העיקרון כי על בעל דין לשכנע את ביהמ"ש בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה". (ראה: ע"א 642/81 טפר נ' מרלה, פדי ט"ז 1005א'). (ב) "העיקרון הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה חשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי הותנה פעלו של דין מהותי בקיומה של עובדה כלשהי, הרי המבקש את עזרת בית המשפט בהסתמך על אותו דין, חייב לשכנע כי עובדה זו אמנם קיימת... תובע, המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - היינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, ככתוב: המוציא מחברו עליו הראיה". (ראה: א. הרנון, דיני ראיות (חלק ראשון) עמ' 200). (ג) "קרות 'מקרה הביטוח' הוא איפוא עילת התביעה של המבוטח. מכאן שעל המבוטח (בהעדר הוראה בפוליסה לסתור) רובץ נטל השכנוע בדבר קרות 'מקרה הביטוח'. נטל זה נשאר עליו עד הסוף. אך אם הראה לכאורה, כי קרה 'מקרה הביטוח', תעבור חובת הראיה על מבטחת, אם 'בסוף היום', לאחר שהובאו כל הראיות, לא השתכנע בית המשפט, לפחות על פי מאזן ההסתברות, כי נכונה גירסת המבוטח, כי אז תידחה התביעה". (ראה: ע"א 391/89 אורית ויסנר נ' אריה חברה לביטוח, פד"י מז(1) 837, 843). .10המלומד דוד ששון מביא בספרו "דיני ביטוח", הבחנה בין שני סוגי ביטוח: סוג אחד הוא ביטוח כנגד "כל הסיכונים". וסוג אחר הוא ביטוח כנגד "סיכונים ספציפיים". לגבי הראשון מוטל נטל ההוכחה לפטור מחבות על המבטח, והוא החייב לבסס את טענת הוודאות כדי להשתחרר מחבות. דהיינו, משהוכיח המבוטח שנגרם נזק הרי עובר עול ההוכחה למבטח להצביע על כך שהוא פטור מחבות. ואילו בפוליסה המעניקה כיסוי כנגד "סיכונים ספציפיים", הרי המבוטח קרי - המערער הוא החייב להראות שנתקיימו התנאים לחבות המבטח, דהיינו - עליו להוכיח את מקור הנזק או סיבתו. (ראה: דוד ששון, דיני ביטוח, עמ' 110). לעשיית שימוש בהבחנה זו בפסיקה ראה, למשל, ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח, פד"י מז(1) 837, .852וכן ראה - ע"א 497/85 אשר אשל נ' פיליפ גאבל, פד"י מב(1) 89, .92 .11באיזה זוג ביטוח מדובר בפוליסה הנידונה, האם בביטוח כנגד "כל הסיכונים" או בביטוח כנגד "סיכונים ספציפיים" ? חלק ב' בפוליסת הביטוח (נ/3) מגדיר את השימושים המותרים ברכב וזה לשונו: "הכיסוי הביטוחי יחול אך ורק על שימוש שנעשה ברכב למטרת אחד או יותר מהסעיפים המופיעים ברשימה זו להלן שמספרם צויין על גבי תעודה זו במשבצת "השימוש המותר". וכאן מונה הפוליסה רשימה של שמונה עשרה שימושים מותרים, אשר רק בהתקיים אלו מהם אשר נבחרו בפוליסה הספציפית - חל הכיסוי הביטוחי. בפוליסה של המערער שבפנינו חלים השימושים המנויים בסעיפים 36, 35, 31, 24, 22, .21 נמצאים אנו למדים, שדנים אנו בפוליסה כנגד סיכונים ספציפיים, אשר ככזו היא מטילה, לאור ההבחנה אותה ערכנו לעיל, את הנטל להוכחת סיבת הנזק על המערער. היינו לא די בהוכחת עצם התרחשות ארוע התאונה אלא יש להוכיח גם את הנסיבות אשר יצביעו על תחולת הכיסוי ביטוחי במקרה הספציפי. .12מהו "מקרה הביטוח" אשר על המערער להוכיח את קיומו ? אחד השימושים המותרים נימנה, כאמור, בסעיף 24, וזה לשונו: "לשימוש להסעת נוסעים שלא בשכר או בתשלום ולהובלת מטענים לשם עסק בעל הפוליסה או מקצועו, ללא תשלום או תמורה". המשיבה טענה כי המערער הסיע נוסעים בשכר ועל כן אין כיסוי לפוליסה על מקרה התאונה הנידונה. .13על מי מוטל הנטל להוכיח אם הסעת הנוסעים היתה בשכר אם לאו ? לאור לשונו הברורה של סעיף סעיף 24הרי ברור כי הסעת הנוסעים ללא שכר הינו אחד המרכיבים של "מקרה הביטוח" אשר ככזה על המערער הנטל להוכיחו על מנת לזכות בתגמולי ביטוח. .14כאמור, מחומר הראיות אשר הובא בפי בית משפט קמא לא ברור האם המערער הסיע נוסעים בשכר אם לאו. אי ודאות זו משמשת לרעתו של המערער, ומביאה למסקנה כי המערער לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו: "נטל השכנוע פירוש כי בעל הדין, שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה בשנויה במחלוקת, אשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם יכשל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו". (ראה: ד"נ 4/96 נוימן נ' כהן, פד"י כד(2) 292- 290) "כאשר הובאו ראיות אך בתום גביית העדויות ושקילתן נשאר ספק בליבו של השופט, יפסוק בית המשפט נגד אותו בעל דין אשר עליו רובץ נטל ההוכחה; עליו לסבול מן הספק". (ראה: א. הרנון, דיני הראיות (חלק ראשון), עמ' 180). אמנם, מידת ההוכחה המחייבת את התובע האזרחי היא ברמת פחותה של הגירסה "המסתברת יותר" גם אם אין היא "קרובה לוודאי". היינו, על התובע להוכיח כי גירסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגירסה שכנגד. (ראה: י.קדמי, על הראיות (חלק שני) 876-853), אך, גם בכך לא עמד המערער. .15משכך פני הדברים, המערער לא הרים הנטל המוטל עליו, ובדין נדחתה תביעתו. .16הערעור נידחה ופסק הדין עומד בעינו. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 500, 7ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת של חמישה אחוז לשנה מהיום ועד לפירעון. הערבות הבנקאית אשר הופקדה בתיק תועבר לב"כ המשיבה.הסעת נוסעים