קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אשרת שהייה אזרחי הודו:   ביום 27.2.03 ניתן פסק-דין, בהסכמת ב"כ העותרים, הדוחה את העתירה. על פי בקשת ב"כ העותרים (מיום 4.3.03), להלן אפרט את הנימוקים לדחיית העתירה. בעתירה ביקשו גאני דונדפטי ורוני פאס (אזרחי הודו, להלן: העותרים) לבטל את החלטת המשיבים המבטלת את אשרות השהייה והעבודה בישראל של העותרים. העותרים עבדו בישראל במשק בית. עותר 1 עובד אצל עובדי השגרירות האמריקאית בישראל, ועותר 2 (גיסו של עותר 1) עובד בביתה של עובדת השגרירות הגרמנית. העותרים שוהים בישראל מכח אשרת שהייה המונפקת על ידי משרד החוץ לתקופה של שנה, והיא מוארכת מידי שנה בשנה. העותרים נמצאים בארץ בסטטוס של "עובד פרטי", כמוגדר בסעיף 1(ח) לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטים, 1961. מדובר בעובדים שאינם נהנים מחסינות דיפלומטית. 3. ביום 3.2.03 נעצרו העותרים על ידי משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירות של הברחת מסתננים לישראל, גביית תשלומים במרמה מהשוהים הבלתי חוקיים, והצגת מצג שווא כי ידאגו להנפקת אישורי שהייה בישראל. בנוסף הוגשו נגדם תלונות על מעשי אלימות כנגד שוהים בישראל. 4. על בסיס חומר הראיות שהצטבר נגד העותרים, פנתה המשטרה למשרד החוץ שהחליט, ביום 3.2.03, על ביטול האשרה המיוחדת שניתנה לעותרים. 5. נגד העותרים הוצא צו הרחקה וצו החזקה במשמורת עד לביצוע ההרחקה. העותרים הובאו בפני בית הדין למשמורת, ולאחר שנשמעו טיעונים הוחלט על השארתם במשמורת עד לביצוע ההרחקה. 6. בפסק דין שניתן בהסכמה (מיום 27.2.03) קיבלתי את העתירה החלופית של העותרים שביקשו לאפשר להם להתארגן ולעזוב את הארץ בצורה מסודרת, לאחר שימכרו את רכושם. בפסק הדין קבעתי כי יש לאפשר לעותרים להיערך כראוי לפני עזיבתם את הארץ. לפיכך הוריתי על שחרורם לתקופה של 30 יום בתנאי ערבות, וכי צו ההרחקה מהארץ יבוצע תוך 30 יום מיום שחרורם בתנאים שקבעתי (פסק דין מיום 27.2.03). 7. העותרים טוענים כי חומר הראיות שבתיק החקירה אינו מבוסס כראוי ומקורו בעלילה של אזרח הודי בשם פיטר (פטריק) השוהה בישראל שלא כדין. לטענתם הוא המקור להאשמות ולחשדות נגד העותרים. 8. עיינתי בחומר החקירה ובעדויות שגבתה המשטרה והגעתי למסקנה כי יש בחומר הראיות כדי להוות תשתית עובדתית מספיקה לצורך החלטת הרשות המינהלית לבטל את אשרות השהייה והעבודה של העותרים. 9. ביום 16.10.02 התלונן רולנד פרנסיס (להלן: המתלונן או פרנסיס) נגד עותר 1 על כך שהאחרון הציע לו להביא ארצה את אחיו תמורת תשלום של 4,500 דולר. לדבריו, הוא שילם סכום של 2,500 דולר לעותר 1 שאמר לו שיש לו סוכן בבומבי היכול להסדיר את האשרה והבטיח לו כי מדובר בדרך חוקית. פרנסיס סיפר כי אחיו הגיע לגבול ירדן ואז נאלץ לחזור. לדבריו, כשביקש מעותר 1 להשיב לו את כספו חזרה, השיב לו עותר 1 כי הכסף הועבר כבר לסוכנות בבומבי. פרנסיס סיפר כי לאחר פניות חוזרות ונישנות איים עליו עותר 1 באלימות, אם ימשיך להתקשר אליו. פרנסיס זיהה את עותר 1 באמצעות כתובת ומספרי פלאפון וסיפר על פעולות דומות שהעותר מבצע. 10. ביום 30.10.02 התלונן אזרח מדרום אפריקה בשם ג'ון מצופי שסיפר כי נדרש לשלם סכום של 950 דולר עבור אשרת שהייה ועבודה בישראל, על ידי אישה שכינויה "לאה". בעקבות פרטים שמסר המתלונן למשטרה, הגיעו החוקרים למכונה בשם "לאה" שמסרה עדות מפורטת במשטרה. בעדות שמסרה המכונה "לאה" ששמה הרמיניה בליקוג (ביום 21.11.02), היא קשרה את העותרים להנפקת כרטיס זיהוי מזויף שמסופק לאנשים השוהים שלא כחוק בישראל, תמורת סכום של כ- 950 דולר. "לאה" סיפרה כי הגיעה אל עותר 1 באמצעות אישה המכונה "שרי" אשר מסרה את "כרטיס הזיהוי" הנ"ל, והיא זו שמסרה לה את מספר הטלפון של עותר 1, ואמרה לה כי הוא זה ש"מתעסק" עם אותם כרטיסים. "לאה" מסרה לחוקר את מספר הפלאפון של העותר מס' 1, וסיפרה כי התקשרה אליו ואף שמחה עימו על העמלה. לדבריה עותר 1 אמר לה שהוא ישלם לה עבור כל לקוח 100 ₪ עמלה וכי הם התווכחו ולא הגיעו להסכמה (הודעה מיום 21.11.02). 11. ביום 29.11.02 הגיש תלונה נגד העותרים אדם בשם Vegues Pelis (להלן: וגוס). לדבריו, שני העותרים תקפו אותו באלימות והיכו אותו לאחר שדרש מעותר 2 להשיב לו 900 דולר. וגוס זיהה את שני העותרים על פי כתובת מגוריהם ואף מסר את מספר הטלפון של עותר 2, וסיפר כי השניים עוסקים בהכנסת עובדים זרים לישראל ללא אשרה כחוק וכי הם גובים מהם תמורה של 4,500 דולר (הודעה מיום 29.12.02). 12. ביום 19.1.03, במסגרת חקירה של עובד בלתי חוקי בשם ריצ'רד גודווין, מסר הלה תיאור כיצד נכנס לישראל מהגבול המצרי. הוא מסר כי הגיע באמצעות סוכנים העונים לשמות "ג'וני ורוני" הגובים 4,500 דולר תמורת ה"שירות" (הודעה מיום 19.1.03). הנ"ל לא נפגש עם העותרים, אך ידע לספר כי הם מתגוררים בהרצליה. 13. ביום 23.1.03 מסר אדם בשם לארסן סאקלי, במהלך חקירתו בחשד להסתננות שלא כדין לישראל, כי הגיע לישראל מהודו לירדן ומשם לישראל, וכי שילם לסוכן בשם ג'וני 4,000 דולר. המתלונן זיהה את עותר 1 ומסר את כתובתו המדויקת, פרטים על משפחתו, ואף סיפר כי היה בביתו מספר פעמים (הודעה מיום 23.1.03). 14. עדות דומה מסר גם אדם בשם פרול דסווזה, שגם הוא סיפר כיצד הגיע מהודו לירדן ומשם לישראל, וכי שילם כ- 4,500 דולר, וכי מדובר בשני הודים "ג'וני ורוני" שבאמצעותם הגיע לישראל בדרך לא חוקית (הודעה מיום 23.1.03). 15. עותר 1 הכחיש את החשדות המיוחסות לו וטען כי אדם בשם פיטר או פטריק מנסה להעליל עליו. לדבריו, מדובר בסכסוך על רקע כספי לאחר שהוא לקח ממנו כסף כדי שישלם לסוכנות בבומבי, במטרה להסדיר את הבאת אחותו מהודו. לדבריו, פטריק רצה ממנו את הכסף חזרה אך הוא לא יכול היה להחזיר לו את הכסף שכבר הועבר לסוכנות בהודו. עותר 1 הכחיש את ההיכרות עם כל אחד מהמעורבים שהתלונן נגדו, כולל עם אישה המכונה "שרי" שעל פי חומר הראיות קשורה לזיופים (הודעת עותר 1 מיום 3.2.03 וכן עדות המכונה "לאה" מיום 21.11.02). 16. עותר 2 אישר כי הוא ועותר 1 מכירים בחורה בשם "שרי" (בניגוד להכחשת עותר 1) וכי הם היו אצלה בבית. הוא גם אישר כי היא היתה בביתו של עותר 1, ולדבריו עותר 1 היה עימה ב"קשר הדוק". עותר 1 אף אישר כי אדם בשם ווינסנט ברגוזה שילם להם סכום של 4,500 דולר, והוא אף אישר: "כן זה הסכום שגובים עבור תייר לישראל. אבל הכסף הלך לג'וני לא לי". לדבריו, הוא המליץ לאנשיו להגיע לישראל דרך סוכנות בשם בוננזה ובגלל זה הם מתנקמים בו. (עמ' 2 להודעה מיום 3.2.03). 17. מחומר הראיות עולה לכאורה, כי מדובר בעדויות ממקורות שונים, שחלקם כלל לא היה יזום על ידי המתלוננים, וניתנו במהלך חקירתם, לאחר שנתפסו בשהייה בלתי חוקית בישראל. העדויות קושרות את העותרים להבאת שוהים בלתי חוקים בישראל תוך גביית סכומים ניכרים במצגי שווא. אין לקבל את טיעוני ב"כ העותרים כי כל הנחקרים מקורם אחד, דבר שאינו עולה מהראיות שהיו בפני המשטרה. כך, למשל, טוען ב"כ העותרים כי אחד העדים - לארסן סקאלי - הינו אחיין של בבו סקאלאלי, שהינו הבעלים של סוכנות בוננזה בבומבי (דודו של עד זה), וכי הוא מבקש לנקום בעותר 1 בגלל קירבתו לאותו פיטר. טענה זו על פניה אינה סבירה, שכן אם אכן יש לאותם עדים קשר כה הדוק עם הסוכנות בבומבי, מדוע היה על פיטר להעביר באמצעות העותר 1 כספים לסוכנות בבומבי, כפי שטען עותר 1 בגירסה שמסר במשטרה. 18. בתי המשפט חזרו ופסקו כי מעורבות של אדם בפלילים בתוך ישראל, הינה ללא ספק, עניין המצדיק איסור כניסה או הרחקת אדם זר מהארץ. לצורך החלטה בעניין זה, אין הרשות זקוקה להרשעה בבית משפט, ודי בכך שיש בפניה ראיות מינהליות מבוססות המשמשות בסיס להחלטה. בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות בכלל, והרשויות הממונות על אכיפת החוק בפרט. בחינת בית המשפט מתמקדת בשאלה אם החלטת הרשות חורגת בצורה קיצונית, או נגועה בחוסר תום לב, או בחוסר סבירות חמורה, באופן המצדיק התערבות בית המשפט. לא זה המקרה שבפני. במקרה זה היתה בפני הרשות תשתית מספקת של עדויות שנמסרו בזמנים שונים ועל ידי מספר לא מבוטל של מתלוננים שקשרו את העותרים לביצוע המעשים הפליליים. נראה כי המשטרה לא הזדרזה בעניין זה: אדרבה, מדובר בתלונות ובמידע שהגיע לידיה במהלך תקופה לא קצרה שהלך והצטבר עד כדי תשתית מבוססת שיש בה ראיות מינהליות מספקות לצורך קבלת החלטה מינהלית. מדובר במעשים חמורים במיוחד, ואך ברור הוא כי למדינה הזכות למנוע את המשך שהותם של אנשים המעורבים לכאורה בביצוע מעשים חמורים מעין אלה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קיימת עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשות לבטל את האשרות המיוחדות שהוענקו לעותרים. עם זאת, כפי שנקבע מפסק הדין (מיום 27.2.03), היה צידוק לתת לעותרים אפשרות להתארגנות מסודרת לפני יציאה מהארץ, ולפיכך הוריתי על שחרורם בתנאי ערבות ומתן ארכה של 30 יום, כדי לאפשר להם להיערך כראוי לפני שצו ההרחקה יבוצע. לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה, ולהורות כי צו ההרחקה יבוצע תוך 30 יום מיום שחרורם של העותרים בתנאים שנקבעו. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 2,500 ₪ בערכם היום. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת שהייה