ביטול חתימה על שטר סילוק

מה הדין בסוגיית ביטול חתימה על שטר סילוק ? הלכתו הפסוקה של בית המשפט העליון מורה לנו כי הטעניה של "לא נעשה דבר" איננה יכולה לעמוד גם כאשר החותם חתם בלי דעת, וזאת כאשר החותם חתם לפי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהייתה טעות או הטעייה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עיוורת על דעת יועצו ומתן אמון בה, ומתוך נכונות לחתום על כח מסמך לפי שיקולו של היועץ - יהיה מהסמך אשר יהיה. דברים אלה נאמרו על ידי הנשיא מ' שמגר באותה הלכה אשר שמשה בסיס להחלטתה של הערכאה הראשונה (ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור). ויתרה מזו: ההלכה האמורה של " לא נעשה דבר" צומצמה עד מאוד, והמגמה החדישה היא כי אין לתת מקום לטענה זו אם היה החותם מוכן לתת את חתימתו מתוך נכונות מוחלטת לקבל את שיקול דעתו של מי שמבקש ממנו לחתום. כך זכה האינטרס של צד שלישי, שנתן תמורה בתום לב, להגנה שהייתה נשללת ממנו אילו התקבלה טענת הבטלות (ר' פרידמן וכהן "חוזים" כרך ב' עמ' 684). בעניין ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור היה החותם נתון להשפעה בלתי הוגנת. ולפי קביעתו של בית המשפט העליון: עורך דין פלוני, שאמור היה לייצג את החותם שהונע לחתום על מסמך מסויים, לא פעל כשלוח של מרשו, אלא ראה עצמו משום מה כשליחו ועושה דברו של הצד השני. ומהראיות שהיו בעניין ההוא, ניתן היה להסיק כי עורך הדין עסק בעצם בביצוע פעולה טכנית-משפטית לפי הנחיות שניתנו לו על ידי נציגיו של הצד השני, והוא ניסח את החוזה (שאת ביטולו דרש החותם) על פי הפרטים שניתנו לו על ידם. כפי שנקבע בעניין ההוא, ראה החותם את עורך הדין כאיש אימונו שייצג אותו בעבר; ומנגד: הצד השני, שחתם עמו על החוזה נשוא אותו דיון, היה מודע למגבלותיו הבריאותיות של החותם ולאופי היחסים שבינו לבין עורך הדין;וכן היה הצד השני מודע למידת השפעתו של החותם (שהצד השני היה מודע לה ואף היה לו אינטרס כלכלי לקדם אותה) בוטל החוזה וניטל ממנו תוקפו המשפטי. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותשטר