קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב קבלה ויתור ושחרור - תאונת דרכים: השופט ד. בר-אופיר: 1. המשיב מס' 1 נפגע בתאונת דרכים והגיש נגד המשיבה תובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתחומיה של אותה תובענה תבע המשיב גם את עורך דינו (המשיב מס' 2) בעילה של רשלנות מקצועית. המערערת צרפה לכתב הגנתה כתב קבלה, ויתור ושחרור (נ/2), לפיו קבל ג'וברין סך 000, 10 ש"ח לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו, בשל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה האמורה. באי כוח הצדדים הסכימו ביניהם, בהסכם דיוני, כי בית המשפט, שבפניו נידונה התובענה ייתן פסק דין חלקי בשתי השאלות הבאות: (א) תוקפו של שטר הקבלה והוויתור (נ/2); (ב) אחריותו של המשיב 2ברשלנות מקצועית כלפי המשיב מס' 1. 2. לעניין תוקפו של שטר הקבלה והוויתור קבל בית המשפט (השופטת רות טלגם) את טענת המשיב מס' 1לפיה חלה כאן הדוקטרינה של "לא נעשה דבר" (non est factum)ומשום כך אין לשטר הקבלה תוקף משפטי. תוצאת הדברים המסתברת מכך היא שהדיון יימשך כסדרו לשם בירור תביעתו של ג'וברין נגד חברת אררט. לפי הראיות שהיו בפניה קבעה הערכאה הראשונה כי ג'וברין הונע לחשוב כי הוא חותם על מסמך שתוכנו ומשמעותו שונים באופן בסיסי מהמסמך שעליו חתם למעשה. בית המשפט הוסיף ואמר כי כדי שתחול הדוקטרינה האמורה, לא די בכך שהחותם ישגה בפירוש התוצאות המשפטיות של חתימתו או יחתום בחוסר אכפתיות על המסמך מבלי שטרח לקוראו לפני החתימה או שיחתום מתוך הסתמכות עיוורת על דעת יועצו. בהסתמך על הלכתו של הנשיא מ' שמגר (ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור פד"י ל"ד (4) 83מול ה') אמרה הערכאה הראשונה כי דוקטרינה זו של "לא נעשה דבר" חלה כאשר החותם לא היה מסוגל לקרוא מה שנכתב בחוזה; ואם לא הוסבר לו ולא הוקרא מאומה, הרי לא יכול היה להבין את מהות המסמך שעליו חתם, ולא ניתן ממילא לראות בחתימתו ביטוי וכוונה להסכמה לבצע את האמור במסמך שחתם עליו. לפיו קביעתה של הערכאה הראשונה בענייננו, דומה העניין שבנדון בע"א 413/79 לממצאים שנקבעו בפרשה נשוא ערעור זה, לפיהם לא יכול ג'וברין, בעת חתימתו, לקרוא ולהבין כי הוא חותם על כתב ויתור כולל שהופנה אל המערערת, ומשום כך פגום גם כתב הוויתור נ/ 2מיסודו ואין לו תוקף מחייב. 3. בנוסף לטענה של "לא נעשה דבר" מצא בית המשפט יסוד עובדתי ומשפטי לבטל את כתב הוויתור, בסעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי). הוראת הסעיף קובעת כי רשאי בית משפט לבטל חוזה מטעמים של צדק, אם ראה כי צד לחוזה התקשר בו עקב טעות, וניתן להניח כי לולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך. אם החליט בית המשפט לבטל את החוזה, רשאי הוא לחייב את הצד שטעה בתשלום פיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. עניין זה של קביעת הפיצוי איננו חל כאן. הערכאה הראשונה סמכה את פסיקתה לעניין זה הלכתו הפסוקה של בית המשפט העליון שניתנה מפיה של השופטת מרים בן פורת בבג"צ כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה (פד"י מ"א (1) 469). שם נקבע כי רק במקרים נדירים יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו לעניין סעיף 14(ב) (עמ' 483מול ג'-ד'), כלומר: יורה לבטל חוזה לבקשת צד שהתקשר באותו חוזה עקב טעות חד צדדית מצידו. 4. דעתי שונה מדעתה של הערכאה הראשונה לעניין תוקפו של כתב הוויתור, ואני סבור כי מסמך זה תקף הוא, ועומד בעינו. הלכתו הפסוקה של בית המשפט העליון מורה לנו כי הטעניה של "לא נעשה דבר" איננה יכולה לעמוד גם כאשר החותם חתם בלי דעת, וזאת כאשר החותם חתם לפי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהייתה טעות או הטעייה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עיוורת על דעת יועצו ומתן אמון בה, ומתוך נכונות לחתום על כח מסמך לפי שיקולו של היועץ - יהיה מהסמך אשר יהיה. דברים אלה נאמרו על ידי הנשיא מ' שמגר באותה הלכה אשר שמשה בסיס להחלטתה של הערכאה הראשונה (ע"א 413/79שם עמ' 83מול ו'). ויתרה מזו: ההלכה האמורה של " לא נעשה דבר" צומצמה עד מאוד, והמגמה החדישה היא כי אין לתת מקום לטענה זו אם היה החותם מוכן לתת את חתימתו מתוך נכונות מוחלטת לקבל את שיקול דעתו של מי שמבקש ממנו לחתום. כך זכה האינטרס של צד שלישי, שנתן תמורה בתום לב, להגנה שהייתה נשללת ממנו אילו התקבלה טענת הבטלות (ר' פרידמן וכהן "חוזים" כרך ב' עמ' 684). 5. חשוב שנאמר גם זאת כי בעניין ע"א 413/79 הנ"ל היה החותם נתון להשפעה בלתי הוגנת. ולפי קביעתו של בית המשפט העליון: עורך דין פלוני, שאמור היה לייצג את החותם שהונע לחתום על מסמך מסויים, לא פעל כשלוח של מרשו, אלא ראה עצמו משום מה כשליחו ועושה דברו של הצד השני. ומהראיות שהיו בעניין ההוא, ניתן היה להסיק כי עורך הדין עסק בעצם בביצוע פעולה טכנית-משפטית לפי הנחיות שניתנו לו על ידי נציגיו של הצד השני, והוא ניסח את החוזה (שאת ביטולו דרש החותם) על פי הפרטים שניתנו לו על ידם. כפי שנקבע בעניין ההוא, ראה החותם את עורך הדין כאיש אימונו שייצג אותו בעבר; ומנגד: הצד השני, שחתם עמו על החוזה נשוא אותו דיון, היה מודע למגבלותיו הבריאותיות של החותם ולאופי היחסים שבינו לבין עורך הדין;וכן היה הצד השני מודע למידת השפעתו של החותם (שהצד השני היה מודע לה ואף היה לו אינטרס כלכלי לקדם אותה) בוטל החוזה וניטל ממנו תוקפו המשפטי. 6. בענייננו מצב העניינים שונה לחלוטין: המערערת לא הייתה שותפת למהלך כלשהו של השפעה על ג'וברין (שחתם על כתב הוויתור) ועל מלאכת השכנוע שקדמה לחתימה ונעשתה כולה על ידי עורך דינו של המערער. לא היה קשר ישיר בינה לבין ג'וברין, והכל נעשה באמצעות עורך דינו. תום ליבה של המערערת עולה מתוך חומר הראיות, שכן היא פעלה בדרך עסקים מקובלת בתחום הביטוח ושלמה את אשר הוסכם עליו בכתב הוויתור. עיקרו של דבר הוא שכאן התקיים ניתוק גמור בין המערערת לבין ג'וברין. היא לא חלשה על ניהול המשא ומתן איתו, ונציגיה לא הנחו את עורך דינו כפי שנעשה הדבר באורח בוטה בע"א 413/79 שדברנו בו. על כורחך אתה אומר שאין מקום להחיל כאן את הדוקטורינה של "לא נעשה דבר", ומסמך הוויתור עומד בעינו, והוא מחייב את חותמו ומשחרר את המערערת מכל חיוב נוסף. 7. ולעניין טענת הביטול בשל טעות: דעת מלומדים היא כי, לפי שיטתנו המשפטית, השימוש בסעיף זה הוא נדיר ומצומצם ביותר, וכמעט שלא ניתן למצוא בהלכה הפסוקה דוגמאות לביטול חוזה לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי). כאשר המתקשר השני איננו אחראי לטעות, נשמרת בשיטתנו העדיפות של התורה האובייקטיבית בדיני החוזים, ונשמר גם הצורך להבטיח את הביטחון החוזי. הדעה השלטת היום בבחינת תחולתו ויישמו של הסעיף האמור, היא מהי מידת אחריותו של הצד שני לפגם ברצון המצדיק את ביטול העסקה (פרידמן וכהן "חוזים" שם עמ' 662). לפי התשתית העובדתית שנקבעה בפרשה בה אנו עוסקים, אין המערערת קשורה באופן כלשהו לפגם ברצונו של החותם, ואין היא אחראית לו כל עיקר. הווה אומר: אין יסוד עובדתי ומשפטי לביטול כתב הוויתור לפי סעיף 14(ב) הנ"ל, ועלינו לדחות את העתירה המתייחסת לביטולו של מסמך זה. למערערת יש אינטרס הסתמכות ברור על המסמך האמור (נ/2), לאחר שפעלה על פיו ושלמה את הסכום שהוסכם עליו, ומכאן ואילך נתונה לה הזכות לעמוד מאחורי כתב הויתור ולמנוע מכוחו תשלום נוסף והתדיינות נוספת. דברים אלה אמורים ביתר תוקף, מכיוון שלא היתה שותפה באופן כלשהו לגיבושו של הפגם שהתגלה ברצונו של ג'וברין, ואין לה אחריות כלשהי לפגם זה. 8. בית משפט קמא החיל כאן את הלכת כנפי האמורה, ולדעתי לא היה מקום להחיל הלכה זו בנסיבותיו של העניין שנדון בפנינו. מקרה כנפי היה, לדברי השופטת מרים בן פורת, נדיר בנסיבותיו, וחברו בו יחדיו כל תנאיו של סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) (שם, עמ' 483מול א'-ב'). למוסד לביטוח לאומי (שעימו התמודד כנ]י בבית הדין הגבוה לצדק) היה חלק בטעות שטעה כנפי. מדובר שם בטעות ארוכת שנים של הביטוח הלאומי, שהתנהגותו במשך 28 שנים הטעתה את העותר לחשוב שעקב היוון שנעשה אין זכותו לפיצויים מתקפחת בשל החמרה במצבו. היתה זו טעות בתום לב של העותר, שסבירותה נעוצה בהתנהגות המוסד (שם עמ' 483מול ד'-ה'). ובעניינו: אין בסיס עובדתי לומר ולקבוע כי אררט תרמה באופן כלשהו לטעותו של המערער בדבר המשמעות המשפטית המסמך, עליו חתם בעצה אחת עם עורך דינו. אררט קבלה את המסמך החתום, פעלה על פיו, ושלמה את הסכום שנקבע בו מתוך הבנה והסכמה לכך שעם תשלומו יסתתמו כל טענותיו של המערער כלפיה. כלומר: לא היה דבר בהתנהגות של אררט שהניעה את המערער לחתום עלכתב הוויתור, גם אם החתימה נעשתה מתוך טעות; אלא שהמערערת לא תרמה להיווצרותה, ולתוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. 9. לפי הדברים שנאמרו עד כאן, אני מציע לחברי הנכבדים לקבוע כי לחברת הביטוח לא היתה יד כלשהו בטעות שטעה המערער בעת שחתם על כתב הוויתור, ולכן לא היה מקום לקבוע כי המסמך בטל ואין לו תוקף. 10. שונים פני הדברים באשר לקביעה השניה בפסק הדין - היא זו המתייחסת ליחסים שבין עורך הדין (המשיב מס' 2) לבין ג'וברין. אין בסיס להתערבותנו בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה לפיהן כשל המשיב 2 ברשלנות מקצועית כלפי מרשו. קביעות אלה מבוססות על העדויות שהובאו בפני בית המשפט ועל העדפת עדותו של ג'וברין על פני עדותו של עורך דין אל עוברה (עמ' 10 לפסק הדין החלקי). 11. לסיכום הדברים: אני מציע לקבל את הערעור ככל שהוא מתייחס לתוקפו של המסמך נ/2, ולדחות את הערעור בעניין הקביעה המתייחסת לרשלנותו המקצועית של המשיב מס' .2פירוש הדבר הוא שהדיון יוסיף להתנהל אך ורק בין המשיבים 1 ו- 2. בעוד שהתובענה שבין אררט לבין ג'וברין תדחה על הסף. דוד בר-אופיר, שופט השופט א. אבן ארי, אב"ד: אני מסכים. א. אבן ארי, שופט אב"ד השופטת ה. אחיטוב: אני מסכימה. ה. אחיטוב, שופטת סיכום הדברים: אנו מקבלים את הערעור ככל שהוא מתייחס לתוקפו של כתב הוויתור נ/ 2. תוצאת הדברים היא שהתובענה שהגיש המשיב אבו-עקבה ג'וברין נגד המערערת נידחת בזה על הסף. פסק הדין יעמוד בעינו ככל שהוא מתייחס ליחסים שבין המשבים 1 ו- 2 ולאחריותו של המשיב 2 כלפי המשיב 1. המשיב מס' 1 ישלם למערערת את הוצאות הערעור ובנוסף להלן שכ"ט עו"ד בסך 000, 6 ש"ח בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת של % 5 לשנה מהיום ועד לפרעון. מסמכיםתאונת דרכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות