ביקורת שיפוטית על החלטות שר הפנים בנושא כניסה לישראל

לפי סעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ניתן לשר הפנים, או למי ששר הפנים העביר לו את סמכויותיו לפי סעיף 16 לחוק, שיקול דעת רחב - אם ליתן אשרה ורשיון ישיבה בישראל למי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה. לפי סעיף 9 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 - אין חובת ההנמקה לפי החוק האמור חלה על "החלטות שר הפנים או מי שהועברו אליו סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, למעט החלטה על ביטול רשיון ישיבה של מי ששהה בישראל כדין" (ראו בג"צ 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505, 520; וכן בג"צ 482/71 לאוניה קלרק ואח' נ' שר הפנים, פ"ד כז(1),113 117-116; ובג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4), 661, 677-678).   אולם, גם שיקול דעת רחב של רשות מינהלית נתון לביקורת שיפוטית, לפי הכללים והמבחנים של המשפט המינהלי - אם ההחלטה נגועה בפסלות מיוחדת, כגון שההחלטה נעשתה מתוך מניעים של שחיתות, מרמה, חוסר תום לב קיצוני ושרירות בלתי סבירה (ראה עת"מ 416/02 לינא סנדוקה ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם). אכן, מותר לה למדינת ישראל לקבוע הגבלות לכניסתם של מי שאינם אזרחיה לתחום המדינה. ענין זה עובר כחוט השני בפסיקת בתי המשפט שפירשו את תכליתו של החוק ומטרותיו. קביעת מדיניות שלא לאשר אשרות לישיבת קבע אלא במקרים ומשיקולים מיוחדים - איננה מדיניות פגומה (בג"צ 656/87 מנצח נ' שר הפנים, תקדין עליון 88(1), 70). מדיניות זו מכוונת לשמור על צביונה ותרבותה של המדינה, לשמור על הסדר והמוסר הציבורי ולהגן על האינטרסים הכלכליים שלה, ומעל כל אלה לשמור על בטחונה ולהגן על אזרחיה מפני מי שאינם אזרחיה ותושביה, שאינם חפצים בשלום המדינה. לפיכך, נקבע כי מי שאינו אזרח או עולה, אינו רשאי להיכנס למדינת ישראל אלא אם ניתן לו רשיון למעבר, לישיבת ארעי או לישיבת קבע (בג"צ 1031/93 בענין אליאן פסרו הנ"ל, בעמוד 117).   התערבות בית המשפט בשיקול דעתו הרחב של שר הפנים או של מי ששר הפנים העביר אליו את סמכויותיו, תהיה אך בנסיבות מיוחדות:   ”הלכה מכבר כי שר הפנים קנה שיקול דעת רחב ביותר לענין הגבלת או איסור כניסתם של מי שאינם אזרחי ישראל לארץ, וכי בית המשפט לא יתערב בהחלטתו אלא בנסיבות מיוחדות... (בג"צ 1810/96 אנקלטו מסקנאי ואח' נ' שר הפנים, תקדין עליון 96(2), 441; וכן בג"צ 1689/94 ג'ולי הררי נ' שר הפנים, תקדין עליון 94(4) 597,598).משרד הפניםשר הפניםכניסה לישראל