קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני האוסר על העסקת עובדים: .1בפנינו בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבות 1-3, לעבוד בכל מקום עבודה אחר, מלבד זה של המבקשים, ובפרט להמנע מלעבוד אצל משיבות 6- .5וכן צו מניעה שימנע מהמשיבות 1-3, להשתמש בסודותיהם המסחריים של המבקשים, לרבות בלקוחותיהם. כמו כן, נתבקש צו מניעה זמני כנגד המשיבות 4-6, שיאסור עליהם להעסיק את משיבות 1-3, וכן יאסור עליהם לפנות לעובדי המבקשים, במטרה לגרום לעזיבתם את מקום עבודתם, לטובתם, וכן צו האוסר עליהם להשתמש בסודות מסחריים ועסקיים של המבקשים. רקע עובדתי. .2בין המבקשים 1-2, והמשיבות 4-6, היה הסכם שותפות ובהתאם לו, נוהל עסק במרכז ד' באשדוד שהעניק את השירותים המקובלים לכלות ביום כלולותיהן. בקומת הקרקע, נוהל העסק של המשיבות 4-6, שנקרא, "חתונה לבנה", עסק זה, סיפק לכלות, בגדי כלה ושאר פריטים נצרכים לחתונה. ואילו המבקשים 1-2, ניהלו בקומה השניה של אותו מבנה, עסק של מתן שירותי ספרות, מכון ליופי, קוסמטיקה, פדיקור, מניקור ואיפור. בין שני העסקים, היה הסכם שותפות, ולפיו כל אחד מהעסקים נותן את השירותים בהם הוא מומחה, כך שהכלה ביום כלולותיה, היתה מטופלת כדבעי בלא להטלטל ממקום למקום. כמו כן, הוסכם בהסכם השותפות, כי עם פרוק השותפות מנועים הצדדים לפתוח עסק מתחרה לעסק האחר בשכונה ד' באשדוד. .3לדאבון הלב, בין המבקשים 1-2, למשיבות 4-6, אירע סכסוך ודרכיהם נפרדו בראשית שנת 98, המשיבות 4-6, עזבו את המבנה המשותף בשכונה ד', ופתחו עסק בסיטי של אשדוד ובו הן המשיכו לספק בגדי כלה ושאר פרטים נצרכים וכן עסק של תסרוקות, פדיקור, מניקור, שלטענתן נילווה לפעילות עיסקן. בין המבקשים 1-2, למשיבות 4-6, התנהלו הליכים משפטיים בבית משפט השלום באשדוד ובהם נידונה זכותם של המבקשים 1-2, לפתוח עסק שיספק לכלות בגדי כלה, ושאר פרטים נצרכים. .4 המשיבות 1-3, היו עובדות של המבקשים 1-2, כאשר המשיבה 1היתה ספרית, המשיבה 2היתה מאפרת, והמשיבה 3, היתה פדיקוריסטית, מניקוריסטית. המשיבות בראשית חודש פברואר 98, עזבו את עבודתם אצל המבקשים והחלו לאחר זמן קצר ביותר לעבוד אצל המשיבות 4- .6בין המשיבה 1, למבקשים 1-2, נחתם ביום 13/4/95, חוזה עבודה לתקופה לא קצובה. בין המשיבות 2-3, למבקשים 1-2, אין חוזה בכתב. .5 לטענת המבקשים, ביחס למשיבה 1, הרי בהתאם לחוזה העבודה, בסעיף .5א, היא מנועה מלעבוד כספרית, "ברדיוס של 1ק"מ מהסלון, בסלון כלות כלשהו בתקופה של שנה". כמו כן, הוסכם בהתאם לסעיף 5לחוזה כי העובדת חייבת להודיע על התפטרותה בכתב, "לפחות 90יום לפני התאריך המיועד להפסקת העבודה". טענת המבקשים איפוא, הינה כי המשיבה 1, הפרה התחייבותה זו, וכי המשיבות 4-6, גרמו לה להפר התחיבויותיה אלה. לפיכך, הם מבקשים לאסור על המשיבה 1, לעבוד בכל מקום אחר במשך 90יום ואצל המשיבה, המנהלת את עסקה ברדיוס של פחות מ - 1ק"מ, במשך שנה תמימה. .6 ביחס למשיבות 1-3, טוענים המבקשים, כי הן הפרו את חובת הנאמנות ותום הלב בכך שנטשו את עבודתן, ועברו לעבוד בעסק המתחרה לאחר שרכשו מיומנות במקצועות בהם עסקו בעסקם של המבקשים 1- .2יתר על כן, למשיבות 1-3, ידועים סודות מסחריים של המבקשים כולל שמות לקוחות והן עלולות למסור זאת למשיבות 4-6, ואף מטעם זה בלבד יש לאסור עליהן לעבוד בעסק המתחרה - אצל המשיבות 4- .6כמו כן, טענו המבקשים כי המשיבות 4-6, גרמו למשיבות 1-3, להפר את חוזה העבודה עימם ובכך ביצעו למעשה עוולה של גרם הפרת חוזה. .7 המשיבות 4-6, טענו, לעומת זאת, כי לא גרמו להפרת הסכם כלשהו בין המשיבות 1-3, לבין המבקשים. לטענתן, המשיבות 1-3, פנו אליהן ביוזמתן וביקשו לעבוד עימן לאחר שהדרכים בין שני העסקים, נפרדו כאמור. המשיבות טענו, כי ההסכם עם המשיבה 1, אינו חוקי בהיותו חוזה אחיד חד צדדי ומקפח. עוד טענה המשיבה 1, כי נתנה הודעה מוקדמת כבר בחודש דצמבר והיא יצאה למעשה ידי חובתה. החלטה .8 ראש לכל, נתייחס לחוזה שנחתם בין המבקשים למשיבה .1בהתאם לחוזה זה, התחיבה המשיבה שלא לעבוד כספרית ברדיוס של כק"מ מעסקם של המבקשים. לא הובאה ראיה כלשהי לכך שהמקום בו עובדת המשיבה 1אצל המשיבות 4-6, מצוי ברדיוס של 1ק"מ. כיוון שכך, בהעדר תשתית עובדתית, יש לדחות את בקשת המבקשים ליתן צו מניעה זמני כנגד עבודת המשיבה 1,אצל המשיבות -4 6,מהטעם שזה מצוי במרחק של 1ק"מ. .9 באשר לתקופת ההודעה המוקדמת, הרי הצדדים בהסכם נקבו בתקופה של שלושה חודשים. הלכה היא, כי צד לחוזה העבודה, רשאי לשלם חלף מתן הודעה מוקדמת כאשר התשלום יהיה בגובה השכר בתקופת ההודעה המוקדמת. לא ניתן כמובן לאכוף עבודה בתקופת ההודעה המוקדמת וזאת נוכח ההוראה המפורשת של סעיף 3(2) לחוק החוזים תרופות. אכיפת עבודה משמעה, עבדות במסווה אחר ולכך לא ניתן כמובן לתת יד. פועל יוצא מהאמור, הינו שאם אכן לא ניתנה ההודעה יהיו המבקשים זכאים לתשלום חלף מתן הודעה. הסעד הנכון איפוא, אם אכן לא ניתנה הודעה ויש חובה לתת הודעה כנטען על ידי המבקשים, יהיה סעד של פיצוי כספי, ולא צו מניעה זמני. .10 נוכח האמור בסעיף 9-8, אין לנו צורך לבחון האם המשיבה 1, נתנה הודעה בחודש דצמבר או האם מדובר בהסכם שיש לבטלו בשל תקנת הציבור כפי שטענה ב"כ המשיבות. .11במקרה דנן, אין כאמור הסכם עבודה כתוב עם המשיבות 2-3, ולא הוסכם במפורש על תנאי המגביל את עבודתן בעסקים מתחרים לאחר תום תקופת עבודתן אצל המבקשים. בנסיבות אלה, הנטל המוטל על המבקשים לצורך קבלת הצווים הינו,כמובן, כבד יותר. יחד עם זאת כפי שכבר נקבע בפסק דין טוני טועמה נגד טכנו גומי ליסיצקי בע"מ דב"ע נג/17-3 פד"ע כה 227שאושר בבג"צ יבין פלסט ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"י מז (4) 702, ניתן להגביל את חופש העיסוק מטעמים של שמירת סודות המעביד מכח חובת תום הלב והנאמנות,גם במקרה שבו לא נקבע סעיף מפורש בהסכם העבודה האוסר על העובד לעבוד בחברות מתחרות לאחר סיום הקשר עם המעביד הקודם. השאלה איפוא האם במקרה זה, גם בהעדרו של תנאי מפורש המגביל את עבודתן של המשיבות 1-3, יש מקום למתן צווי מניעה כמבוקש בבקשה. .12הידע והמיומנות שרכשו המשיבות 1-3, בתקופת עבודתן אצל המבקשים, הינו בגדר ידע כללי ומיומנות מקצועית שנרכשו במשך העבודה וביחס אליהן מחייב אינטרס הציבור כי באלה יוכל העובד להשתמש גם אצל מעביד אחר או כעצמאי. כאמור בפסק דין טועמה הנ"ל עמ' 233, וכן ראה בענין מיומנות שרוכש ספר תב"ע (ב"ש) נג/559-3 ניני נ' אדולף תקדין עבודה כרך 93(2) .1993במקרה דנן, לא הוכח לנו כי יש למשיבות סודות מקצועיים ומסחריים של המבקשים. השמות של הכלות שנעשה ביחס אליהן תסרוקות נסיון, מצויות ברשותן של המשיבות 4-6, ויתכן שהינן חלק מהסודות שלהן. אין לראות בכך איפוא, "סודות", מאחר ואלה ידועים למשיבות 4-6, והן התקבלו בדרך כלל באמצעותן. לא קיים איפוא חשש שהמשיבות 1-3, יגלו למשיבות 4- 6דבר שאינו ידוע להן. .13השאלה הינה האם יש לקרוא לתוך הסכם העבודה הלא כתוב בין המשיבות 1-3, למבקשים 1-2, תנאי נוסף ולפיו הן מנועות, במקרה דנן, לעבוד אצל המשיבות 4- .6תנאי זה, יכול אולי, להלמד מתוך חובת תום הלב המרחפת על מערכת יחסי העבודה ומחייבת את הצדדים לנהוג בתום לב בנאמנות ובהגינות. נראה שהתשובה לכך במקרה דנן, שלילית. לא ניתן לקרוא להסכם העבודה מכללא, תנאי מגביל כתנאי זה, של הגבלת חופש העיסוק. יש לזכור שהגבלת חופש העיסוק טומנת בחובה פגיעה בזכות יסוד, שעוגנה בחוק יסוד חופש העיסוק והוכרה כבר מקדמת דנא, בפסיקת בתי המשפט מאז פסק דין 49/1בז'רנו נגד שר המשטרה פד"י ב (1) עמ' .80 כפי שמסכם זאת כב' השופט ע. רבינוביץ בדב"ע נז/252-3 אילמרזה אגייב איזוטופ בקרת איכות לביצוע בע"מ עבודה ועו"ד כרך ל (1) 382"כדי לתת הכשר לפגיעה כזו בזכות יסוד צריך קודם כל להשתכנע שאכן היתה הסכמה מפורשת להגבלה זו, ולא די בספק הסכמה משתמעת כאמור במקרה הנוכחי, אין שמץ של ראיה שהיתה הסכמה כזו לא מפורשת וגם לא משתמעת". דברים אלה, יפים לעניננו אף ביתר שאת. בדנן, מאחר וכאמור אין פגיעה בסודות מסחריים של המבקשים, אין מקום לקרוא מכללא תנאי המגביל את חופש העיסוק, כחלק מהסכם העבודה. .14כזכור אנו עוסקים בבקשה לצו מניעה זמני, ויש לבחון את הדברים באספקלריה של ההלכות בענין סעדים זמניים. ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בענין סעדים זמנים, אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה כבר בפסק הדין, דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164וכך היא סוכמה: "עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו". .15נטל ההוכחה מוטל כמובן על המבקשים להראות כי הם זכאים לסעד המבוקש. בשים לב לראיות שבפני ולמסגרת הדיונית,בשלב זה לפחות, ומבלי לקבוע עמדה באשר לתובענה העיקרית, לא הרימו המבקשים את הנטל המוטל עליהם לצורך קבלת הסעד של צו זמני. .16בפסק הדין תובנה - עמיחי סגל הביא בית הדין הארצי לעבודה את דברי י. זוסמן (סדרי הדין האזרחי בסעיף 492) דברים היפים גם לעניננו: "הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי "השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מייד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר הדיון עלול התובע לקפח את זכותו" שם בעמ' .279 המקרה שבפנינו, כפי שעוד נראה גם להלן, אינו מצדיק התערבות בית הדין בשלב כה מוקדם (לפני ברור התביעה) במתן סעד זמני. .17הפסיקה קבעה, כי מספר תנאים מצטברים צריכים להתמלא על מנת שינתן סעד זמני, אלה כפי שנראה להלן, לא התמלאו במקרה דנן לפיכך, אין מקום ליתן סעד זמני כמבוקש. .18לא הוכח, ולו לכאורה, כי נזקיהם של המבקשים אינם ניתנים לפיצויי בכסף אם יזכו בתביעתם. נטל השכנוע, גם בעניין זה, מוטל על כתפי המבקשים, והם לא הרימו אותו. נהפוך הוא, במקרה זה נראה כי אם יזכו המבקשים בתביעתם, ניתן יהיה, על נקלה, לפצותם בכסף בהתחשב במספר הכלות שהפסידו ובמוניטין שנפגע ובשים לב לכך שהמשיבות 1-3, לא נתנו הודעה מוקדמת כנדרש. ענייננו, על פניו, מאפשר איפוא פיצויי כספי, אם אכן יוכיחו המבקשים את תביעתם. אין לומר איפוא כי מדובר בסעד כה הכרחי שיצדיק את התערבות בית הדין בשלב מוקדם, לפני ברור התביעה. מהפסיקה עולה כי מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני. בעניין זה ראה תובנה עמיחי סגל בע"מ 280, דב"ע לח/16-0 פד"ע ט' 338, .344 .19המבקשים לא הוכיחו, כי אי מתן הצוו הזמני יגרום לנזק, שאינו ניתן לפיצוי כספי הולם, ושהינו גבוה מהנזק שעלול להיגרם למשיבות, אם ינתן כנגדן הסעד הזמני. לעומת זאת, אין ספק, כי למשיבות 1-3, יגרם נזק אם ינתן הצו מאחר ובכך תופסק למעשה עבודתן וספק אם הן תוכלנה לשוב לעבוד אצל משיבות 4-6, לא זו בלבד אלא, שנוכח מערכת היחסים שנוצרה, הן גם לא יוכלו לשוב לעבוד אצל המבקשים. במתן צו מניעה כמבוקש יהיה פגיעה בזכות יסוד של חופש העיסוק, בכך יש כדי להכריע את כפות המאזניים לזכות המשיבות לפחות בשלב זה. וראה פסק הדין של כב' השופט ע. רבינוביץ דב"ע נז/252-3 הנ"ל בסעיף .20 .20ניתן איפוא לסכם ולומר, כי בשלב זה לפחות, לא הוכיחו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בעניין הפעלת מאזן הנוחות בבית הדין לעבודה, נפנה לפס"ד, דב"ע מז/149-3, שקם בע"מ - גילה רוזין פד"ע יט' עמ' 141, שם בסעיף 13 וכן לתב"ע נג/564-3 אפרתי אבנר - מפעלי ים המלח, תקדין כרך 93[2] תשנ"ג/תשנ"ד .1993 .21באשר לסעד של צוו מניעה שיאסור על המשיבות 4-6, לפנות לעובדים אחרים, הרי לא הוקמה כל תשתית עובדתית לטענה מה גם שב"כ המבקשים לא חזר עליה בסיכומיו, ולפיכך, אין מקום להיזקק לטענה זו שודאי נזנחה. באשר לסעד של צוו זמני שיאסור על המשיבות 4-6, לעשות שימוש בסודותיהם של המבקשים, הרי כפי שראינו אין בידי העובדות, המשיבות 1-3, סודות מקצועיים ומסחריים. מערכת היחסים בין המשיבות 4-6, למבקשים שלא בקשר לעובדים, אינה בסמכות בית דין זה, ולכן אין מקום ליתן סעדים אלה. .22סוף דבר, הבקשה לסעד זמני נדחית. שאלת ההוצאות תידון בבוא העת בתיק העיקרי.צוויםצו מניעה