קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למחיקת התביעה בשל העדר סמכות מקומית: לפני בקשה למחיקת התביעה העיקרית על הסף בשל העדר סמכות מקומית. 1. הרקע העובדתי מקור בקשה ותביעה זו הינו בתביעה קודמת שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המשיבה. ביום 22.12.97 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד המשיבה ו- 6 נתבעים נוספים, בגין איחור במסירת דירות, אשר נבנו עבורם בישוב צור יגאל שבשומרון (ת"א 1656/97). בהסכמת הצדדים, נדחה המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיבה עד ליום 1.4.98. כתב ההגנה הוגש במועד זה, אולם יום אחד קודם לכן ביקשה המשיבה הארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד. בהחלטתי מיום 10.5.99 נקבע: "לפני מתן החלטה הגיע כתב התביעה שכנגד ונרשם כתביעה שכנגד בתוך התיק. צודקים המשיבים (המבקשים בבקשה זו - ד.ו.) כי אין הדבר תואם את התקנות וההסכמה בין הצדדים. יחד עם זאת, אם תוגש התביעה כתובענה שכנגד יאוחד הדיון. לפיכך, יודיעו המשיבים (המבקשים בבקשה זו - ד.ו.) תוך 10 ימים אם הם עדיין עומדים על התנגדותם". המבקשים הגישו את התנגדותם להארכת המועד המבוקשת ובסעיף 2 לנימוקי התנגדותם ציינו: "אין מחלוקת כי למבקשת הזכות על פי התקנות להגיש תובענה נפרדת. עם זאת הח"מ סבור כי לאחר שהמבקשת תשקול שנית הגשת כתב תביעה שכנגד, תגיע למסקנה כי אין כל בסיס לתביעה נגד 47 הדיירים ותחסוך בהוצאותיה". לאור התנגדות המבקשים דחיתי ביום 14.5.98 את הבקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד. המשיבה הגישה את תביעתה כתובענה נפרדת בת"א 1506/98 (התיק הנוכחי) בבית המשפט המחוזי בירושלים. בתביעתה זו נעדרו הנתבעים 2-7 שבת"א 1656/97 ובכללם הנתבעת 7 (שיכון ופיתוח לישראל בע"מ) שלה סניפים בירושלים. יחד עם תביעה זו הגישה המשיבה בקשה לאיחוד דיון בין שתי התביעות. כנגד תביעת המשיבה הגישו המבקשים בקשה זו. 2. טענות הצדדים לטענת המבקשים, שייך היישוב צור יגאל למועצה האזורית דרום השרון, השייכת למחוז המרכז שבסמכות שיפוט מקומית של בית משפט מחוזי בתל אביב. לשם כך הביאו המבקשים אישור ממרכזת גבולות השיפוט במרכז למיפוי ישראל המאשר זאת. על כן טוענים המבקשים, כי בית המשפט המחוזי בירושלים נעדר כל סמכות לדון בתובענה, מאחר שאף אחת מחלופות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה מקנה לו סמכות. המשיבה מסכימה, כי המקום הטבעי להגשת התובענה הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם, ראשית היא טוענת, כי התנהגות המבקשים משתיקה אותם מלטעון כנגד סמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים. הגשת ת"א 1656/97 (אשר שאלותיו העובדתיות והמשפטיות דומות לאלו שבת"א 1506/98) בבית המשפט המחוזי בירושלים מלמדת על נוחיות המבקשים, שהיא מושא תכלית התקנות לענין הסמכות המקומית. שנית, טוענת המשיבה, כי כאשר נתבקשו המבקשים להגיב להחלטתי, בה נאמר: "יחד עם זאת, אם תוגש התביעה כתובענה שכנגד יאוחד הדיון" השיבו כי: "אין מחלוקת כי למבקשת הזכות על פי התקנות להגיש תובענה נפרדת". תשובתם זו של המבקשים הינה, לדעת המשיבה, הסכמה במפורש להתדיין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. שלישית, טוענת המשיבה, כי המבקשים מנועים מלכפור בסמכותו המקומית של בית משפט זה, לאור החובה לנהוג בתום לב. אי העלאת טענת חוסר סמכות מקומית בכתב התנגדותם להארכה הנ"ל נעשתה בתחבולה, שאלמלא כן לא הייתי דוחה את בקשתם להארכה להגשת תביעה שכנגד. 3. לגופו של עניין אין חולק כי על פי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי אין לבית משפט זה סמכות מקומית. לענין טענות המשיבה אדון בהן אחרונה ראשונה. טענת המשיבה כי אין העלאת טענת חוסר סמכות מקומית בפני בענין בקשת הארכה הנ"ל הינה תחבולה, הינה טענה בעלמא. עד הגשת כתב ההגנה רשאי נתבע להימנע מלהעלות טענת העדר סמכות מקומית ואין בכך משום חוסר תום לב. טענתה השניה של המשיבה, כי המבקשים הסכימו במפורש לסמכות המקומית בכתב התנגדותם לבקשת הארכה הנ"ל, אינה מקובלת עלי. מדברי המבקשים כי: "אין מחלוקת כי למבקשת הזכות על פי התקנות להגיש תובענה נפרדת" אין להסיק את טענת המשיבה, כי המבקשים מודים כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים. המבקשים הסתפקו בכתב התנגדותם בציון זכותה של המשיבה להגיש תובענה נפרדת וזאת מבלי להיכנס לשאלת סמכותו המקומית של בית משפט מחוזי זה או אחר. גם טענתה הראשונה של המשיבה אינה מקובלת עלי. משהתכוונו המבקשים לתבוע בת"א 1656/97 גם את הנתבעת 7 (שיכון ופיתוח לישראל בע"מ) שלה סניפים בירושלים, הרי עמדה בפניהם הזכות להגיש את כתב התביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. משעשו זאת, קיבלו על עצמם את סמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתביעות שכנגד שיוגשו. משלא הוגשה תביעה שכנגד, הרי שיש לבחון את שאלת הסמכות המקומית בכל תובענה שהוגשה על ידי מי מהנתבעים כנגד המבקשים. משלא התקיימה אף אחת מחלופות תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ובהעדר הסכם שיפוט מפורש בין הצדדים, הרי שבית המשפט המחוזי בירושלים נעדר כל סמכות לדון בת"א 1506/98 ואין להסיק דבר מהגשת ת"א 1656/97 לבית המשפט המחוזי בירושלים. אשר על כן, מצאתי לנכון להעביר את התביעה בת"א 1506/97 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, עפ"י סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב].סמכות מקומיתמחיקת תביעה / הליך