האם בקשה לפטור מאגרה עוצרת את מירוץ ההתיישנות ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפטור מאגרה - הפסקת מירוץ ההתיישנות: .1הקשר בין בקשה למתן פטור מתשלום אגרה לבין מרוץ תקופת ההתיישנות עומד ביסוד הליך זה. המבקשת עותרת להרשות לה לערער על החלטת בית משפט קמא, אשר קבע כי אין לדחות את תביעת המשיבה נגדה מחמת התיישנות. עמדת המבקשת הינה כי התביעה אכן התיישנה ולכן יש לדחותה על הסף. .2העובדות והרקע הדיוני הנדרשים לענייננו הינם כדלקמן: בתאריך 24.8.94הגישה המשיבה תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו לטענתה ע"י המבקשת בתאריך .16.8.89 עם הגשת התביעה המשיבה ביקשה מתן פטור מאגרה. בתאריך8.12.94, נמחקה הבקשה לפטור מאגרה מחוסר מעש, לאחר שהמבקשת לא המציאה תעודה מלשכת הסיוע המשפטי לביסוס טענתה, על אף החלטת כב' הרשמת של בית משפט קמא. התביעה נמחקה מחמת חוסר מעש בתאריך .10.8.95 בתאריך 22.12.96המשיבה עתרה לקבל ארכה לשם הגשת בקשה לביטול ההחלטה בנוגע למחיקת התובענה. כב' הרשמת החליטה להעתר לבקשה זו ולפטור את המשיבה מתשלום האגרה בגין התובענה. המבקשת עתרה לבית משפט להורות על דחיית התובענה מחמת התיישנות. לאחר דיון החליט בית משפט קמא כי בקשה זו אינה מעוגנת בדין. על החלטה אחרונה זו של בית משפט קמא נסוב ההליך דנן. .3טענתה של המבקשת הינה כי התביעה התיישנה מאחר וחלפו מעל ל- 7שנים בין תחילת תקופת ההתיישנות, שהינה היום בו נודעה עילת התובענה (סעיף 6לחוק ההתיישנות) ובין סיומה של תקופת ההתיישנות, שהינו היום בו הוגשה התובענה (סעיף 5לחוק הנ"ל). עפ"י חישובה של המבקשת, התובענה לא הוגשה כל עוד לא שולמה אגרה או כל עוד לא ניתן פטור מתשלום כאמור. מסקנתה זו מבוססת על תקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות) תשמ"ח - 1987הקובעת: "חובת תשלום אגרה תיקון: תשמ"ט, תשנ"ב (א) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול כאמור בתקנה 12א, או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה". אם אכן נכונה הנחת המבקשת כי התביעה לא מסווגת כ"הוגשה" כל עוד לא שולמה אגרה, או ניתן פטור מתשלום כאמור, במצב זה תקופת ההתיישנות לא נקטעה בכל שלב, עד למועד בו החליטה כב' הרשמת לתת פטור למשיבה בתביעה הנדונה. אין מחלוקת כי החלטה זו ניתנה מעל ל- 7שנים, מהיום בו נולדה עילת התובענה. .4לאחר שעיינתי בתשובת ב"כ המשיבה בבקשה זו החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור עפ"י הרשות שניתנה. לדעתי הפרשנות בה דוגלת המבקשת תביא לתוצאה שאיננה נכונה מבחינת הדין, איננה רצויה מבחינת מדיניות שיפוטית ואיננה צודקת לאלה אשר ידם אינה משגת לשלם את האגרה ורשאים לקבל פטור עפ"י דין. אתייחס עתה לכל אחד מההיבטים האלה. א. מבחינת הדין - באשר לסעיף 2(א) לתקנות האגרות אשר הובאה לעיל יש להמשיך ולעיין בתקנה 2(ב) הקובעת: "(ב) הליך שלא נתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנת משנה (א) לא יקובל לרישום, בגזברות או במזכירות בית משפט, אלא אם כן הוגשה בקשה לפטור מאגרה". בתביעה זו הוגשה התובענה יחד עם הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, ולכן בדין קיבלה המזכירות את התביעה לרישום. מכאן התביעה הוגשה כאמור בתקנה 8לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת "תובענה... תיפתח במסירת כתב תביעה לבית המשפט". בדומה נפסק ע"י בית המשפט העליון בעניין עמליה (המ' 74/95פ"ד כח(2) 108) כי תובענה נחשבת כמוגשת במועד מסירת כתב התביעה לבית המשפט, ולא במועד המצאת ההזמנה לנתבע. יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי המועד הקובע במקרה שלנו, הוא המועד בו הוגש לבית המשפט כתב התביעה יחד עם הבקשה לפטור מאגרה. מחיקת הבקשה לפטור בלבד בשלב מאוחר, איננה משנה את העובדה כי התביעה הוגשה תוך תקופת ההתיישנות. ב. מדיניות משפטית - דיני ההתיישנות מהותם איזון אינטרסים לגיטימים בין הצדדים. אך הלכה מקדמת דנא היא כי אל לו לבית משפט לפרש את חוק ההתיישנות פירוש מילולי ודווקני (ראה ע"א 169/95רשות הפיתוח ואח' נ' ירקוני, פ"ד יט(2) 595). אין לשכוח כי קבלת טענת ההתיישנות, משמעותה דחיית התביעה על הסף והעדר הכרעה לגופו של עניין. כדברי השופט (בדימוס) יהודאי בספרו "דיני ההתיישנות בישראל" "כוונת המחוקק היא, שיש להמנע ככל האפשר מנעול, אך מחמת התיישנות בלבד, את שערי בית המשפט בפני התובע את זכותו כדין" (כרך א' עמ' 46). משמעות הדבר אינה לרוקן את דרישת ההתיישנות מתוכן. יש לשמור על איזון האינטרסים הלגיטימיים בין שני הצדדים (ראה ע"א 220/84אגיוף נ' קיבוץ גבת, פ"ד מ(1) 528). אך פורמליזם יתר בפרשנות דיני ההתיישנות כאשר מהותם של דינים אלה לכשעצמם היא פורמליסטית, עלול להפר את האיזון הנדרש. אכן קיימים שיקולים לגיטימים להגבלת הזמן שבמהלכו על תובע להגיש את תביעתו. (ראה בהקשר זה החלטתי בעניין מגן דוד אדום בישראל (המרצה 793/93ת.א. 63/93(ב"ש) תקדין מחוזי כרך 94(1) תשנ"ד - תשנ"ה 1994, עמ' 131). אך המוקד חייב להיות התנהגות התובע, או ליתר דיוק התנהגות שהינה בשליטתו ולא בגורם אחר. לפיכך על התובע להגיש את התביעה תוך זמן מוגדר. בנוסף להגשת התביעה, עליו לשלם את האגרה או להגיש בקשה לפטור. אין הוא אחראי ואין הוא קובע את עיתוי מתן ההחלטה ע"י הרשם הדן בבקשתו. רעיון זה מתיישב עם הפסיקה שהובאה לעיל בעניין עמליה, לפיה, מועד ההגשה נקבע עפ"י מועד מסירת כתב התביעה לביהמ"ש ולא במועד המצאת ההזמנה לנתבע. בעניינו, התובע הגיש את התביעה יחד עם הבקשה למתן פטור תוך תקופת ההתיישנות, ואין בהשתלשלות הדברים לאחר מכן לשנות עובדה מכרעת זו. ג. שיקולי צדק - חיוב הדין בתשלום אגרה בטרם תוגש תביעה אזרחית הוא לגיטימי. אולם אם התובע דל אמצעים ואינו בעל יכולת לשלם את האגרה, רשאי הוא לקבל פטור. תוספת זו אף היא לגיטימית בכדי למנוע מצב בו שערי בית המשפט נעולים בפני העני בשל עוניו. במובן זה הפטור מאגרה אשר ניתן לאלה אשר ידם אינה משגת אינו ניתן בחסד, אלא בזכות. אין זו אפליה בין העשיר ובין העני, אלא יצירת שוויון ביניהם, המאפשר לכל תובע להכנס בין כותלי בית המשפט. מעניינת בהקשר זה גישת המשפט העברי. מחד גיסא, מצוות דאוריתא היא לא לפסוק בדין לטובת העני בשל מצבו הכלכלי. "ודל לא תחדר בריבו" וכן "לא תטה משפט אביונך בריבו" (ספר שמות פרק כג', פסוקים ג' ו- ו') הספורנו - פרשן מקראי מחכמי איטליה במאה ה- 17- מפרש על אתר, "שלא יהיה רך לזה וקשה לזה בעת המשפט שבעלי דינים מספרים טענותיהם". מאידך גיסא, ראה האמור בספר תהילים פרק פ"ב פסוקים ג'- ד'- "שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו. פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו". וכן ראה פרושו על אתר של הרב שמשון רפאל הירש מגדולי רבני גרמניה במאה ה-19, "כל אלה צפויים תמיד לנישול ודיכוי מצד התקיפים שבחברה ועל השופט מוטל לשמש להם מגן" (וראה בעניין זה, ע"א 409/78גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813). מן הצד האחד אין לעוות את הדין בכדי לסייע למי שאין לו, ומן הצד האחר, יש לשמור על הדין ולמנוע מצב בו הרש אינו יכול לממש את זכויותיו בדין בשל אביונו. היישום במקרה זה הינו כדלקמן: האדם אשר אינו בר יכולת כלכלית לשלם את האגרה רשאי לקבל פטור עפ"י דין. אדם כזה אינו צריך להיות במעמד שונה מאחר אשר ידו משגת לשלם את האגרה. המשיבה במקרה זה הגישה את תביעתה ובקשתה לפטור מאגרה תוך המועד שנקבע בחוק. ככלל אם תקופת ההתיישנות הינה למשל 7שנים, על משלם האגרה או על המגיש בקשת פטור, לפעול עפ"י דין בתוך תקופה זו. כל תוצאה אחרת תיצור שתי תקופות שונות שכן המגיש פטור יאלץ לשקול ולקחת בחשבון את התקופה הנדרשת למתן החלטה בבקשתו, ובהתאם תקופת ההתיישנות תתקצר עבורו. עקרונות אלה חייבים להדריך את בית משפט גם במצב בו נמחקה הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, אבל לא נמחקה התביעה גופא. המועד הקובע יהא התאריך בו הוגשה התביעה יחד עם תשלום האגרה, או לחילופין התאריך בו הוגשה התביעה יחד עם הבקשה למתן פטור מאגרה. אפילו ובקשה זו תדחה לאחר חלוף 7שנים, אין למנוע מבעל דין הזכות להגיש בקשה כזו. .5סוף דבר, דעתי כדעת בית משפט קמא כי התביעה לא התיישנה ולכן אין מקום לדחותה על הסף. הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין תשא המבקשת בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 000, 1ש"ח להיום. פטור מאגרהאגרההתיישנות