קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסילת תוכנית בניין עיר:   1. עתירה זו ענינה בקשה לפסילת תכנית בניין עיר.   העתירה מופנית כלפי תכנית בנין עיר כס/32/1/א שאושרה על ידי המשיבה הראשונה, היינו על ידי הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז. מתבקש בה כי בית המשפט יקבע שאין לתכנית זו תוקף,או לחילופין כי אין ליתן לה תוקף סטטוטורי. נתבקש גם כי בית המשפט יצהיר כי התכנית הנ"ל אושרה כלשון העתירה "בנסיבות המצדיקות את פסילתה או המחייבות את פסילתה וכי אין תוקף חוקי לתכנית ללא קשר לשלב הסטוטורי בו היא מצויה ואין רשות או זכות לשום אדם או גוף לבקש היתר בניה מתוכה".    2. הרקע לעתירה טמון בהחלטת הועדה המחוזית מיום 16/11/86 ליתן תוקף לתכנית בנין עיר כס/32/1 והמתייחסת לגוש 6434 בכפר סבא. אדמות השטח אשר אליו התייחסה התכנית היו בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. התכנית קבעה איחוד וחלוקה מחדש על יסוד הסכמת הבעלים היינו, מינהל מקרקעי ישראל. התכנית קבעה שטחים לבניה למגורים ואף ייחדה שטחים מסוימים כשטחים ציבוריים פתוחים או שטחים לבנייני ציבור.   המחלוקת שבפני סבה על השטחים הציבוריים והשטחים לבנייני ציבור (חלקות 195 ו-197 בגוש הנדון). לגבי השטחים הציבוריים או לבנייני ציבור נקבע בתכנית כי הם מיועדים להפקעה. מסתבר כי אומנם נרשמה הערה בדבר ייעוד להפקעה בלשכת רשום המקרקעין אולם ההפקעה לא בוצעה. במילים אחרות השטחים הנ"ל רשומים עד היום בלשכת רשום המקרקעין על שם קק"ל, קרי מינהל מקרקעי ישראל.   התכנית החדשה כס/32/1/א אשר אליה מתייחסת העתירה הציעה לשנות את השטחים הציבוריים הנ"ל לשטח המיועד לבניינים (קוטג'ים) מאותו סוג אשר אותו בנו העותרים באותו אזור.   3. הטענה המהותית אשר אל משמעותה המשפטית אתייחס בהמשך הדברים והמועלית על ידי העותרים היא כי הם רכשו את החלקות אשר עליהם הוקמו בתיהם (הקוטג'ים שלהם) מתוך הנחה שהשטחים הגובלים יהיו אכן שטח ציבורי פתוח או שטח לבניני ציבור כאמור לעיל. לדבריהם, לו ידעו כי יוקמו שני קוטג'ים לידם בשטחים הנ"ל, לא היו רוכשים את חלקותיהם. לטעמם, אין לשנות את נוף סביבתם שכן בכך ייגרע ערכן של חלקותיהם, מה גם שהבניינים המתוכננים על השטח הציבורי כאמור לעיל, נמצאים בגובה רב יותר מחלקותיהם, וכך תגרם להם פגיעה בפרטיותם. עוד טענו כי השטחים עליהם יבנו הקוטג'ים החדשים אינם בבעלות מינהל מקרקעי ישראל אלא בבעלות הועדה המקומית (עקה ההפקעה) וכי התנגדויותיהם לשינוי התכנית לא נדונו.      4. לא ראיתי מקום להענות בחיוב לעתירתם של העותרים. התכנית כס/32/1/א אמנם לא זכתה להסכמת הועדה המקומית, אולם הועדה המחוזית סיימה את ההליכים הנדרשים כמתחייב על פי החוק על תקנותיו עוד בחודש יולי 2002. במסגרת פעולותיה של הועדה המחוזית יש להזכיר כי התכנית הופקדה ביום 1.8.00 וכי נעשו הפרסומים ברבים כפי שמתחייב על פי הדין (ב-21.2.01 פרסום ברשומות, 5.1.01   פרסום בעיתונות ופרסום על לוחות המודעות 7.1.01 פרסום על על לוחות המודעות 1.7.01אישור התכנית).   העותרים מעלים את ההשגה כי לא ידעו על אישור התוכנית ומכאן טענתם כי על אף העובדה שהם לא הגישו התנגדות במסגרת הזמן הקבוע בדין, אלא רק הגישו עתירתם ב-14/2/02, אין לחלוק על כך ויש לאפשר להם הגשת התנגדות לפסילת התכנית עתה. העותרים טוענים גם כי עוד לפני הגשת העתירה כתבו מכתבים לועדה בה הביעו התנגדותם לאישור התכנית. אין ממש בטענה אשר ממנה משתמע כי אדם זכאי להודעה אישית לביתו כאשר תכנית שיכולה להיות מענייננו נמצאת בטיפול. הכללים בדבר פרסום ברבים נקבעו בתיק וההנחה היא שמי שמעוניין בכך יכול לשאוב את הידיעות הדרושות לו מן הפרסומים הנעשים על פי דין. אין גם יסוד לטענה כי אדם יכול לשלוח הודעה בדבר התנגדות לאחר שהתכנית כבר אושרה וזמן ההתנגדות חלף עבר. בנסיבותיו של מקרה זה אין אלא לראות באיחור הרב של הגשת העתירה במועד בה הוגשה משום שיהוי השולל מן העותרים מעמד לצורך העניין שבפני.   לאור מסקנה זו אין צורך שאכנס לפירוט נוסף העולה מן הטענות אשר לפיו ידעו שניים מן העותרים בעוד מועד על הגשתה של תכנית לשינוי הייעוד בשטח הציבורי ובשטח לבניין ציבורי, ורק אחד מהם היינו העותר 3 הפך להיות מודע להליכים שהסתיימו סמוך לסיומם, אולם לאחריהם. יתרה מזאת, כפי שמסתבר היה גם מגע בין העותרים למשיבים לפני שהתכנית אושרה.     5. העותרים הגישו בקשה להארכת מועד, אולם עשו זאת יחד עם העתירה. אין לגלות טעם שיצדיק החלטה להאריך את המועד בשלב הנוכחי. הפסיקה הרלבנטית [ראה לענין עת"מ 1002/02 יחזקאל שמש נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה ואח' (טרם פורסם)] אינה רואה הצדקה להארכת המועד כאשר ברור בעליל כי הנושאים המהותיים שבמחלוקת נתבררו דיים.   הרי מדברי העותרים עולה כי השאלה של שינוי יעוד המקרקעין וגישתם השלילית של העותרים היו בגדר נושאים שעמדו לעיני הועדה המחוזית, ובחינת הנתונים לפרטיהם, כפי שעוד ייעשה בהמשך הדברים, מצביעה על כך שלא תהיה תועלת בהארכת המועד כמבוקש.   6. השטח לבנייני ציבור כייעודו הקודם של אחת משתי החלקות אשר עליהן סבה העתירה היה מוחכר להסתדרות הכללית וניצב עליו מבנה ששמש מועדון של ההסתדרות. בשנים האחרונות היה המועדון נטוש וההסתדרות היא שמכרה את זכות החכירה למשיבים, וזאת כמובן בכפיפות לשינוי ייעוד כדין.   עקרו של דבר, כפי שכבר צויין רשאית היתה הועדה המחוזית להגיע לכלל מסקנה כי אי ביצוע ההפקעה תוך 10 השנים שנקבעו בתכנית העיקרית משנת 1986 (כאמור ספרי המקרקעין ממשיכים להצביע על הבעלות של קק"ל = מינהל מקרקעי ישראל.). משמע כי הבעלות בחלקות אינה של עירית כפר סבא, כפי שטוענים העותרים אלא ממשיכה להיות של המינהל . הועדה גם היתה רשאית להגיע לכלל מסקנה כי אין לבעל חלקה זכות מוקנית להקפאת פעולות התכנון והבניה באופן האוסר כל תכנון לשינוי תכנית. בהקשר זה אשוב ואזכיר כי המטרות הציבוריות שבהם מדובר היו בגדר עילה לייעוד להפקעה, אולם מאחר וזו לא בוצעה, נשארה הבעלות בחלקות ללא שינוי.   ועדת המשנה של הועדה המקומית המליצה באוגוסט 1999 שהנושא יועבר למועצת העירייה, אולם בשנת 1999 לא היה שימוש ציבורי בחלקות וההפקעה לא בוצעה ולכן ההתעוררות לנושא של ועדת המשנה היתה מאוחרת מדי בנסיבות העובדתיות של הענין. לא ניתן להגיע לכלל מסקנה שההסתדרות היתה מנועה מכריתת ההסכם עם המשיבים, ככל שהדבר נוגע לזכות החכירה.   7. העותרים טענו כי הבעלות בחלקות שנרכשו על ידי המשיבים היא של הועדה המקומית ולא של המינהל. זאת נטען על ידם בעתירה המתוקנת. כבר התייחסתי לנושא זה לעיל כאשר הבהרתי כי במרשם המקרקעין רשומות החלקות כשטחים שבבעלות הקרן הקיימת לישראל וכי אם היתה כוונה להפקעה היא לא מומשה. (ראה גם סע' 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 לפיו הרישום במרשם המקרקעין הוא ראיה חותכת לתוכנו). אגב - לו גם בוצעה ההפקעה היא היתה לטובת העירייה ולא לטובת הועדה המקומית.   לסיכום - לצורכי קביעת הבעלות אין די בכוונה של הגורמים התיכנוניים לבצע הפקעה, אם היא לא מומשה ולא הסתיימה ברישום כדין. אחרי שהתוכנית אושרה כדין לא יכלו העותרים להעלות השגה נגד פעולתה של הועדה המחוזית.   זאת ועוד, לו גם פנו בעוד מועד לא היו יכולים על ידי עצם התנגדותם לשלול שימוש בסמכות של שינוי תוכנית המסורה בידי הועדה המחוזית. הבעלות במקרקעין היתה בידי מינהל מקרקעי ישראל, ההפקעה המתוכננת לא מומשה ולא היתה איפוא הפעלת סמכות תיכנונית שלא כדין.   8. אשר על כן החלטתי לדחות את העתירה וזאת מאחר ולא נתגלו פגמים בתהליכי הכנת התכנית ובפעולותיהם של הגורמים המעורבים ביזומה, קידומה ואישורה.   הוצאות בסך 5,000 ₪ + מע"מ ישולמו לכל אחד מן המשיבים.תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)בניין