בקשה לקבל תמצית עדות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבל תמצית עדות: .1ערר של העוררים (הנאשמים בבימ"ש קמא, להלן העוררים) לפי ס' 174(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982(להלן חסד"פ), על שתי החלטות [כב' השופט י. דר - להלן: שופט קמא] בבימ"ש השלום בחיפה [להלן בימ"ש קמא] שנתנו ביום 30.11.95וביום 13.12.95במסגרת קובלנה פלילית 5790/94, [להלן: הקובלנה] שהוגשה ע"י המשיבים (הקובלים - המאשימים בבימ"ש קמא, להלן המשיבים). המדובר בהחלטותיו של שופט קמא, בשתי בקשות שהגישו העוררים בבימ"ש קמא, במהלך הדיון בקובלנה: האחת: בענין הבקשה לחייב המשיבים להמציא למבקשים תמצית עדות של עדי המשיבים לפני החקירה ראשית או למצער להודיע על מסגרת החקירה של העדים מטעם המשיבים. השניה: לחייב המשיבים להמציא לעוררים מסמכים הנוגעים לכאורה לענין ואשר לטענת העוררים מהווים "חמר חקירה" כמשמעותו בס' 174לחסד"פ. המשיבים התנגדו לשתי הבקשות. שופט קמא דחה את שתי הבקשות. באשר לבקשה להתיר עיון במסמכים קבע שופט קמא, כי אין הקובל חייב לגלות כל החמר שהוא בהסתמכו על ס' 79לחסד"פ שעניינו המצאת ראיות שבידי קובל והאוסר על קובל הגשת ראיה שבכתב "...אלא אם המציא לנאשם העתק ממנה". זאת בנגוד לס' 174לחסד"פ, החל, לפי דעת שופט קמא, בהליך פלילי רגיל, המתיר לנאשם "לעיין בכל זמן סביר בחמר החקירה". שופט קמא קובע כי "על פי פשוטו של הכתוב, מצומצמת, איפוא, זכות העיון של הנאשם בקובלנה רק למסמכים שעליהם מבקש הקובל להסתמך". שכן, יש בידו התרופה להתנגד להגשת מסמך שלא ניתן לנאשם (בקובלנה) לעין בו בטרם ההליך המשפטי. באותה החלטה דחה שופט קמא גם הטענה כי צמצום חובת הגלוי המוטלת על הקובל לעומת זו המוטלת על המדינה, כמאשימה, עומדת בסתירה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. באשר לבקשה לחייב המשיבים להמציא תמצית עדויות העדים מטעמם, הניח שופט קמא, שלא חולקים על עצם זכותם של הנאשמים לקבל מידע כזה וע"כ לא דן בעצם הזכות לקבל מידע זה. מאידך, לגופם של דברים, הבחין שופט קמא בין "עד שבשליטה" לבין "עד שאינו בשליטה". בעוד שלגבי הראשון נתן ויש חובה למסור תמצית עדותו מראש, הרי שלגבי השני, "יודע בא כח הקובלים רק את מסגרת השאלות שתוצגנה לעד, והוא יכל רק להניח מה תהיינה התשובות", שופט קמא קובע כי בדברים שנכתבו ע"י המשיבים בס' 13ו- 14בתגובה לבקשה, היה "משום מלוי אחר דרישת המידע" (לגבי עד שאיננו בשליטה). .2ההחלטה שלא לחייב המשיבים למסור תמציות עדות החובה על הקובל למסור תמצית עדות לנאשם משחייבהו ביהמ"ש לכך, הנה יציר כפיה של הפסיקה (ר' ב"ש (ת"א) 1232/95 לניר נ' יואב טרם פורסם (צורף ע"י הצדדים לסכומיהם) בע' 4לפסה"ד). ביהמ"ש מוסמך ליתן סעד כזה אם מכח סמכותו הטבועה ואם מכח ס' 3לחסד"פ. בס' 13לתגובת הקובלים לבקשה בבימ"ש קמא טוענים המשיבים באשר לעדים ש"אינם בשליטתם" כי "לא יהיה מופרז לומר כי הנאשמים יודעים טוב יותר מהקובלים מה עדים אלה יעידו בחקירתם בבית המשפט. לנאשמים גישה טובה וחופשית לדברים הנוגעים לשפכיהם אשר נמצאים בידיעת ו/או בחזקת אגף ים וחופים... המסמכים שהקובלים הצליחו להשיג מגופים אלו הועמדו לרשות הנאשמים מזמן" (ההדגשה במקור). באשר לעדים האחרים ("העדים שבשליטה") אומרים המשיבים בס' 14: "...תוכן עדויותיהם ידוע היטב לנאשמים ולא יכולה להיות כל הפתעה בענין. מכל מקום עיקר עדותו של ד"ר טל תוקדש להגשת מסמכים שבחתימת ידו (ושנמסרו לנאשמים פעמיים), ענינים הקשורים למעמד העמותה ופעילותה, ובמדת הצורך לתחום מומחיותו שהינו מדיניות סביבתית ומדיע הסביבה. ד"ר נופי שהינה אכן עדה מרכזית, תתבקש להעיד על ביקוריה בנחל הקישון, הצלומים שצלמה בדיקות שבצעה פגישות שהשתתפה בהן תחום מומחיותה ככל שזה נוגע לקובלנה. הכל כפי שמשתקף באופן ברור ביותר מהמסמכים שנמסרו לנאשמים. יתר על כן, ד"ר נופי עצמה כבר הציגה את ממצאיה בפני נציגי הנאשמים בישיבה מיום 30.6.94, שנערכה במשרד לאיכות הסביבה במחוז הצפון בהשתתפות נציגי הנאשמים. פרוטוקול הישיבה נמסר אף הוא לידי הנאשמים (ההדגשה במקור). בינתיים התברר כי העד טל כבר העיד וע"כ העסוק בעניינו מתייתר. אשר לעדות העדה נופי, בהסתמך על האמור בס' 14הנ"ל ועל החלטת השופט שלא קבע קביעה עובדתית אחרת, נראה לי כי די בכך ואין צורך למסור תמצית עדות מפורטת יותר. אולם באשר לעדים שאינם בשליטה, מן הראוי למסור לעוררים באפן כללי את מסגרת החקירה והתחומים בהם מתעתדים המשיבים לחקור את העדים. זאת לפחות 7ימים לפני עדותו של כל אחד מאלה. .3ההחלטה שלא להתיר עיון במסמכים א. ענין עין בחמר חקירה קבוע בס' 74לחסד"פ הקובע: " 74(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנאשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו חומר חקירה ולא הועמד לעיונו. (ג)..." ס' 70לחוק הדן בקובלנה קובע: " .70הוראות חוק זה הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשנויים לפי הענין. בכל מקום ושמדובר בכתב אישום, גם קובלנה במשמע, ובכל מקום שמדובר בתובע גם קובל במשמע, אם אין כוונה אחרת משתמעת". ב. לעומת אישום רגיל בו המאשימה היא המדינה, או מטעמה, המאשימים בקובלנה הנם גופים או אנשים פרטיים. לגבי אישום רגיל חלה חזקת תקינות כאמור בפסק דינו של כב' השופט קדמי: "כאמור לשטתי, הנחת היסוד היא שהתביעה ממלאה את המוטל עליה במיומנות ובהגינות; וכל עוד לא מתחייבת מסקנה אחרת, אין הצדקה למעורבות של בית המשפט בענין זה". (בש"פ 1372/96 דרעי נ' מ"י טרם פורסם, ס' .5ה. לפסה"ד). לעומת זאת כאשר מדובר בקובל (פרטי), לא ניתן לצאת מהנחה זו, מטבע הדברים עלול קובל לפעול ממניעים שאינם טהורים ולנגד עיניו שיקולים שאינם בכל מקרה שקולי הוצאת האמת והצדק לאור. אשר לענין גלוי המסמכים בו עסקינן, ס' 79לחוק, קובע: "לא יגיש קובל לבית המשפט ראיה שבכתב שהיתה בידיו, אלא אם המציא לנאשם העתק ממנה". לכאורה יש כאן lex specialisלגבי קובלנה ולכאורה הוא גובר על הוראה כללית שאינה מיוחדת לקובלנה פרטית, הקובעת נורמה אחרת. אלא שנראה לי כי ס' 79הנ"ל המיוחד לקובלנה ואשר מורה הוראה מיוחדת לקובלנה בא לענין קובלנה כתחליף לס' 77לחסד"פ שעניינו מניעת הגשת ראיות ומניעת השמעת עדים, מקום שלנאשם או לסנגורו, לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראייה או בהודעת העד ולהעתיקם. לעומת זאת, ס' 74הנ"ל איננו מתנגש עם ס' 79האמור, וס' 79איננו בא בנדוננו או כחילופו. בהתחשב בהבדל שהוזכר לעיל בין קובלנה לאישום רגיל, נראה כי יש להחמיר בחובת העיון בחמר החקירה דווקא כאשר מדובר בקובלנה, מקל וחומר: אם מחייב החוק עיון בחומר באישום רגיל, הרי שבודאי שיש לאפשר עיון כזה במקרה של קובלנה. ג. נוסף על האמור לעיל, קמה לדעתי חובה לנהוג באפן האמור גם מכח חובת תום הלב כפי שיש להחילה, בהליך של אישום פלילי( ר' מאמרו של ד"ר ביין: לשאלת תחולת עקרון תום הלב בדיון הפלילי, פלילים תשנ"ד כרך ד' עמ' 101, 112, 112, 118). ממנה עולה כי יש לאפשר לנאשם להתכונן באפן הטוב ביותר למשפט ולהכין בצורה הטובה ביותר האפשרית את הגנתו וכל זאת להשגת המטרה של גלוי האמת ושל משפט צדק. ד. ביחד עם זאת, יצויין כי בענין דנא אין זה ברור כלל ועקר אפריורי אם החמר בו מבקשים העוררים לעיין הנו אכן חמר חקירה אם לאו. בלתי ראוי יהיה לאפשר לעוררים לבחון כל מסמך, של הקובלים, בו יחפצו אולם מאידך כאמור יש לאפשר להם עיון באותם מסמכים שהם בגדר חמר חקירה. נשאלת השאלה היאך ידעו הנאשמים שבנדוננו האם ועד כמה מסתירים הקובלים מהנאשמים חומר חקירה. ה. לכן נראה שהפתרון הראוי, בהסתמך על ס' 3לחסד"פ או מכוח הסמכות הטבועה לביהמ"ש, הוא להורות כדקלמן: שופט קמא יקבל לעיונו מסמכים שנטענים להיות חומר חקירה ויחליט אם הם אכן בגדר חומר חקירה. מסמכים שיקבע שופט קמא, שעונים להגדרה זו, יאפשר לעוררים עיון בהם ואילו מסמכים שאינם בגדר חומר חקירה, לא יאפשר לעוררים העיון בהם (ויארו חסויים בפני העוררים). ביחד עם זאת, שלפי ס' 79לחסד"פ לא יוכלו הקובלים להגיש מסמכים כאלה כראיות באשום נגד הנאשמים). על מנת להבטיח כי כל המסמכים הנדרשים יובאו לפני בימ"ש קמא יצרפו המשיבים למסמכים האמורים תצהיר בו יצהירו ויפרטו כי כל המסמכים שבידם, שהם בגדר חומר חקירה או שהם קשורים לענין הנדון במשפט, אין צריך לומר שאין להגיש לעיון שופט קמא מסמכים שהמשיבים מוכנים להראותם לעוררים. חזקה שאם בימ"ש קמא יגלה בתוך החומר שיוגש לו לעיון ראיות בלתי קבילות או בלתי רלוונטיות. או אם לא יוגשו לו מסמכים שעיין בהם הוא יתעלם מהם בבואו ליתן את פסה"ד. כמובן שעדיין רשאים הנאשמים מחשש שעיון שופט קמא בראיות פסולות יפגע בהם, להסתפק בתצהיר הקובלים ולהשען על סע' 79שיהיה מחסום בפני הקובלים מלהגיש ראיות שלא הובאו לנאשמים. .4סוף דבר אני מקבל את הערעור במובן שאני מחייב את המשיבים למסור לעוררים מסגרת החקירה של העדים שאינם "בשליטת" המשיבים כאמור לעיל. כמו כן אני מחייב את המשיבים למסור המסמכים האמורים לעיון בימ"ש קמא, בצירוף תצהיר כמוסבר לעיל וזאת אם לא יחזרו בהם העוררים מן הבקשה לעיין בחמר עד להגשת המסמכים. עדותדיון