הכונס הרשמי ביקש לבטל את ההליכים של פשיטת הרגל. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת הכונס הרשמי לביטול הליכי פשיטת רגל: 1. ביום 26.5.99, ניתן צו כינוס לגבי נכסי המשיב, והכונס הרשמי מונה להיות כונס נכסיו. בצו הכינוס נקבעו תנאים שונים, לאחר שנדחתה הצעת הסדר של פשרה על-ידי הנושים של המשיב, לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם1980-. בית-המשפט קבע דיון בבקשת המשיב להכריזו פושט רגל, ליום 13.2.2000. 2. הכונס הרשמי ביקש לבטל את ההליכים של פשיטת הרגל, עוד לפני הדיון בבקשה שנועד, כאמור, ליום 13.2.2000. העילה לביטול ההליכים, כמפורט בדין וחשבון שהגיש הכונס הרשמי לבית-המשפט, היא הפרת התנאים שנקבעו למשיב, בכל הנוגע למגבלות החלות עליו בהליכי פשיטת רגל. מבקשת הכונס הרשמי עולה, כי הוסבר למשיב כי חל עליו איסור ליטול הלוואות או לפרוע חובות, תוך העדפת נושים מסויימים על יתר נושיו. אולם, חרף זאת, נטל המשיב בחודש מאי 1999, שתי הלוואות בשיעור כולל של יותר מ13,000- ש"ח, כדי לפרוע חוב שהיה חייב לדודתו. משנודע דבר ההלוואה והחזרת החוב לדודתו, הזמין הכונס הרשמי את החייב ביום 21.9.99 למשרדי הכונס, לבירור, ולצורך מתן התראה בגין התנהגות זו. באותו דיון בפני הכונס הרשמי, הובהרו לחייב את המשמעות והתוצאה של מעשיו, נוכח הוראות החוק, והמשיב נדרש ליטול את הכספים שמסר לדודתו ולפרוע את ההלוואה שנטל על עצמו. הכונס הרשמי הבהיר למשיב כי אם לא יעשה כן, כי אז יפעל הכונס הרשמי - לפנות לבית-המשפט ולבקש דחיית הבקשה לפשיטת רגל "עקב ניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל וההגנה שניתנה לו מכוחה". החייב הודיע לכונס הרשמי, כי אין ביכולתו להשיב את המצב לקדמותו, כיוון שפעולה זו תערער את יחסיו עם בני משפחתו. 3. קיימתי דיון בבקשה, ולאחר ששמעתי את טענות בא-כוח הכונס הרשמי, חזר המשיב שחזר על דבריו בפני הכונס הרשמי והודיע לבית-המשפט כי אין לו אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו. בנסיבות אלה, אינני רואה כל אפשרות שלא לקבל את הבקשה. 4. הליכי פשיטת רגל שתי מטרות עיקריות: האחת, ליצור שוויון בין הנושים בחלוקת נכסיו של פושט רגל; והשניה - ליישם את עקרון ההפטר, שנועד לאפשר לפושט הרגל לפתוח, בתנאים מסויימים, דף חדש בחייו - גם אם נכסיו מועטים ואינם מספיקים כדי להשביע את כל הנושים. אולם, מתן הפטר מותנה בכך שהחייב נוהג בתום לב והתנהגותו מאפשרת מתן ההפטר (וראו: פש"ר 156/97 (י-ם) ניצנית לאון נ' הכנ"ר, תקדין מחוזי 98(2), 1925). דרישת תום הלב היא מרכיב מהותי לגיבוש זכותו של אדם להיכנס להליכי פשיטת רגל ותנאי מהותי ליציאתו מהליכים אלה וקבלת הפטר, וכפי שנאמר בפש"ר 179/91 (י-ם) שאול ששון נ' הכנ"ר, תקדין מחוזי 97(2), 998: "תום הלב נדרש הן באשר לשלב יצירת החובות והן באשר למהלך פשיטת הרגל, ובהיותו יסוד מהותי, כאמור, יש להקפיד על יישומו הנאות". השיקולים שראוי שבית המשפט ישקול אותם לפני מתן החלטה בבקשת חייב למתן צו כינוס נכסים והכרזתו פושט רגל - נגזרים מן התנאים והסייגים שבפקודת פשיטת הרגל על מתן הפטר מחובות לפושט הרגל. בעקבות שיקולים אלה, בוחן בית-המשפט אם סיכויי החייב למתן צו הפטר קלושים, הרי שאין מקום לתת צו כינוס, וממילא אין מקום להכריז את החייב פושט רגל. בכל מקרה, יש לשקול את האלמנט של תום לבו של החייב, ואם יתברר כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, יש מקום לבטל את צו הכינוס ואם לא הוכרז פושט רגל - אין מקום להכריזו ואין מקום להמשיך בהליך לפי פקודת פשיטת הרגל. אם הוכרז החייב פושט רגל - גם אז ניתן לבטל את הכרזתו מחמת חוסר תום לב. 5. סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל דן בביטול הכרזה של פשיטת רגל וקובע, בין היתר, כדלקמן: "בית-המשפט רשאי לבטל את ההכרזה של פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל". פקודת פשיטת הרגל תוקנה בשנת 1996 (תיקון מס' 3), וכך נקבע לענין מטרת התיקון, בדברי ההסבר להצעת החוק: "מטרת ההצעה הנוכחית היא לחדש את ההכרה באינטרס הלגיטימי של החייב לפתוח דף חדש בחייו, וזאת בדרך של מתן אפשרות לחייבים לפתוח בעצמם בהליכי פשיטת רגל, אף אם ברשותם נכסים מועטים בלבד או שאין להם נכסים כלל... לפיכך התיקונים המוצעים לפקודה הם כלליים, ומגמתם לאזן בין הרצון לסייע בידי חייבים שנקלעו לחדלות פירעון, ובעיקר אלה שבידם נכסים מעטים בלבד או חסרי נכסים, לבין האינטרסים הלגיטימיים של הנושים לפירעון חובותיהם, ובעיקר למניעת ניצולם לרעה של הליכי פשיטת רגל". סעיף 18ה הוסף לפקודה עקב התיקון האמור, ובין היתר נקבע בו בסעיף קטן (א)(2), כי בית-המשפט רשאי, בתום הדיון בבקשה לפשיטת רגל ולאחר שהוגשה לו חוות-דעת הכונס הרשמי, לדחות את הבקשה "אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל..." (וראו: ע"א 34/89 מחמוד אגברייה נ' כונס הנכסים הרשמי, תקדין עליון 90(3), עמ' 700). 6. ועוד זאת: סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל הוא שקובע את סמכותו של בית-המשפט לבטל הכרזה על פשיטת רגל, אך אין סעיף 55 קובע הסדר לעניין ביטול צו לכינוס נכסים. ביטול צו כאמור, יכול לבוא בגדר הסמכות הנתונה לבית-המשפט לביטול כללי של צווים בסעיף 181 לפקודה. שיקול הדעת בביטול צווי כינוס זהה לשיקול הדעת הנתון לבית-המשפט בסעיף 55 לגבי ביטול צו פשיטת הרגל (וראו: ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), עמ' 749). 7. הנה כי כן, ניתן לבטל את צו הכינוס שנתן בית משפט זה ביום 26.5.99 והנתונים שהובאו על-ידי הכנ"ר לבית-המשפט מצדיקים ביטול צו הכינוס כאמור. 8. לאחר ששמעתי את טענות הכונס הרשמי וטענות המשיב (החייב), אני מבטל את צו הכינוס שניתן ביום 26.5.99 וכן מבטל את הדיון שנקבע ליום 13.2.2000 בבקשה לפשיטת רגל. 9. צו פורמלי יינתן לפי הצורך. ניתנה היום י"א בטבת תש"ס (20 בדצמבר 1999), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים. עזרא קמא, שופט לימור / h004679992.1 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוחכינוס נכסיםפשיטת רגל