האם פסק דין ללא פסיקתא מהווה פסק דין חלקי ?

האם פסק דין ללא פסיקתא מהווה פסק דין חלקי ? האם ערעור על פסק דין ללא פסיקתא הוא ערעור בזכות (על פסק דין) או ברשות (על החלטה אחרת) ? להלן 2 נקודות מפתח חשובות להבנת חשיבות הסוגיה: פסיקתא היא תמצית של החלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים (ע"א 26/88, בש"א 41/88, אברהם שמאי ואח' נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ; טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' אברהם שמאי ואח'). המפתח להבחנה בין פסק-דין להחלטה אחרת מצוי במישור הדיוני, ועיקרו הוא האם סיים בית המשפט, עם מתן ההחלטה, את בירור המחלוקת שבאה לפניו ו'סגר את התיק' (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 583)" (ב"ש 130/87(ע"א 399/87) ע' שנסי ואח' נ' י' גלעדי ואח' [2] , בעמ' 712). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם פסק דין ללא פסיקתא מהווה פסק דין חלקי: .1זוהי בקשה למחוק על הסף את הערעור שהגישו המשיבים על פסק-דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' קובו), מיום 13.9.94, אשר חייב את המשיבים בתשלום סכומים שונים למבקש; ועל החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' פורת), מיום 13.10.93, אשר קיבל את ערעורו של המבקש על החלטת כבו הרשם של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וקבע כי יש ליתן פסקי-דין חלקיים נגד המשיבים. .2אלה העובדות הצריכות לעניין: המבקש הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המשיבים. הוגשה בקשה לרשות להתגונן. חלק מן הטענות התקבלו, ורשות להתגונן ניתנה בגינן. על ההחלטה האמורה שניתנה על-ידי כבוד הרשם של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור - ונדחה. בקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. לאחר מכן, הגיש המבקש לבית המשפט בקשה למתן פסק-דין חלקי. הבקשה נדחתה על-ידי כבוד הרשם של בית המשפט המחוזי. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל. בהחלטתה של כבוד השופטת פורת מיום 13.10.93, שהוזכרה לעיל, נאמר, כי - "באותם חובות בהם משיבים 2עד 4מופיעים כחייבים עיקריים ואין להם הגנה לגוף העניין יינתן פסק דין חלקי על סכום החוב המקורי בתוספת הצמדה וריבית כחוק. נתונים שניתן להוכיח בנקל ולו בתצהיר - הכל בהתאם להנחיות שינתנו על ידי כב' הרשם, ופסק הדין הזה יכלול גם משיבים 5עד 8עד כמה שהם ערבים לאותם חיובים מקוריים של משיבים 2עד 4, הכל בתוספת הצמדה וריבית כחוק". על החלטה זו הגישו המשיבים בקשה לרשות ערעור לבית-משפט זה, בהיותה החלה בערעור על החלטת כבוד הרשם (סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד-1984). כבוד השופט ש' לוין דחה את הבקשה, וזו לשון החלטתו: "איני רואה כל טעם לפצל את הדיון ולדון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור, מקום בו יוכלו המבקשים לתקוף, במידת הצורך, בגדר הערעור על פסקי הדין החלקיים שינתנו גם את ההחלטה האמורה". לאחר מכן ביקש המבקש כי יינתן פסק-דין חלקי נגד המשיבים. פסק הדין החלקי ניתן ביום 13.9.94על-ידי כבוד השופטת קובו (אשר המשיכה בבירור התביעה לגבי אותם חלקים שבהם ניתנה רשות להגן). בסיפה לפסק הדין נאמר: "אשר על כן וברוח האמור לעיל, ניתן בזה פסק דין כנגד הנתבעות 2- 8(המשיבים - א' א' ג'), וכן הנני מחייבת אותם בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין שיקבע על ידי לאחר שתוגש לי פסיקתה מתאימה על ידי התובע (המבקש - א' א' ג') המבטאת את סכומי פסק הדין החלקי. כמו כן הנני מחייבת את הנתבעים 2- 8בהוצאות הדיון בבקשה למתן פסק דין חלקי בסכום של 000, 5ש"ח". המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין החלקי וכרכו בו גם ערעור על ההחלטה הנ"ל של כבוד השופטת פורת בערעור על החלטת כבוד הרשם (להלן - "החלטת כבוד השופטת פורת"), על-פי האור בהחלטת כבוד השופט ש' לוין שהובאה לעיל. .3לפניי בקשת המבקש - המשיב בערעור - למחוק את הערעור, על שני ראשיו, על הסף. ראשית, נטען כי פסק הדין החלקי מהווה "החלטה אחרת" שעליה ניתן לערער ברשות בלבד, "שהרי כל עוד לא ניתנה הפסיקתה, לא ניתן סעד מסויים... 'פסק הדין החלקי' קבע רק כי הבנק זכאי לקבל פסק דין חלקי בשלב זה, אך כל עוד לא נקב בית המשפט הנכבד קמא בסכומים בהם מחוייבים הנתבעים, לא באה מלאכתו על סיומה". ואכן, לאחר מתן פסק הדין החלקי הגיש המבקש לבית המשפט בקשה למתן פסיקתה. בית המשפט דרש פירוט נוסף, הוגשה הבהרה, ורק לאחר מכן נחתמה פסיקתה. נקבע בה חיוב המשיבים בסכום של 878.35,029, 2ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן חיוב בשכר-טרחה ובהוצאות, כמפורט שם. הדבר היה ביום 3.11.94, כחודשיים לאחר שניתן פסק הדין החלקי. הטענה היא אפוא, כי על הפסיקתה ניתן היה לערער בזכות בהיותה "פסק דין" המסיים את הדיון בתיק, ואילו פסק הדין החלקי שקדם לה הוא "החלטה אחרת", הטעונה רשות ערעור. שנית, נטען כי לא ניתן לערער על החלטת כבוד השופטת פורת בשלב זה, שכן הבקשה לרשות ערעור שהוגשה בעניין זה נדחתה בהחלטתו של כבוד השופט ש' לוין, הובאה לעיל. התרת הערעור בעניין זה משמעה מתן זכות למשיבים לערער על החלטה שעליה, לכל היותר, יכלו לבקש רשות לערער, שהרי החלטת כבוד השופטת פורת היא החלטה בערעור על החלטת כבוד הרשם של בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין, יש להחיל על העניין את המבחנים שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ [1], ולפיהם אין כל מקום להתיר דיון שלישי באותו עניין, שכן לא מתעוררות כל שאלות ציבוריות, בעלות חשיבות או מסובכות מן הבחינה המשפטית. .4הערעור על פסק הדין החלקי אני סבורה כי פסק הדין החלקי שניתן על-ידי כבוד השופטת קובו הוא "פסק דין" הנתון לערעור בזכות ואיננו החלטה אחרת. פועל יוצא מכך הוא, שהפסיקתה שנחתמה על-ידי כבוד השופטת קובו היא אכן פסיקתה ולא פסק-דין. "המפתח להבחנה בין פסק-דין להחלטה אחרת מצוי במישור הדיוני, ועיקרו הוא האם סיים בית המשפט, עם מתן ההחלטה, את בירור המחלוקת שבאה לפניו ו'סגר את התיק' (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 583)" (ב"ש 130/87(ע"א 399/87) ע' שנסי ואח' נ' י' גלעדי ואח' [2] , בעמ' 712). בפסק הדין החלקי סקרה כבוד השופטת קובו את השתלשלות ההליכים עד אותו שלב וערכה את עיקרי פסק הדין על-פי החלטת כבוד השופטת פורת, אשר הורתה על מתן פסק-דין חלקי. כך, בסעיף 11לפסק הדין, מן הפיסקה השנייה, נקבע המנגנון שלפיו יש לערוך את החישוב המספרי ולגבשו בפסיקתה. נאמר, כי יש ליטול את יתרת החובה הקיימת לגבי כל אחת מהנתבעות השנייה עד הרביעית כחייבת עיקרית, לנכות ממנה את "סכומי הגנתן" על-פי חוות-דעת המומחה, ולהוסיף לסכום המתקבל הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. עוד נאמר, כי בנוגע לנתבעים החמישי עד השמינית, יש ליתן נגדם פסק-דין חלקי כערבים לחוב העיקרי והמקורי של הנתבעות השנייה עד הרביעית שפורט לעיל. בהמשך הדברים נאמר: "אשר על כן וברוח האמור לעיל, ניתן בזה פסק דין נגד הנתבעות השניה עד השמינית". בית המשפט הורה לתובע-המבקש לערוך פסיקתה מתאימה, המבטאת את חישוב הסכומים והצבתם בנוסחה שגיבש פסק הדין החלקי. מבחינת בית המשפט ביטא פסק הדין החלקי את האקט המסיים את מלאכתו, בכפוף לחתימה על הפסיקתה. איני מקבלת את הטענה, כי העובדה שפסק הדין החלקי אינו נוקב בסכום בשקלים שעל המשיבים לשלם למבקש הופכת אותו בשל כך בלבד ל"החלטה אחרת". פסק הדין החלקי קבע את המנגנון לעריכת חישוב הסכום הסופי על-פי ההנחיות שנקבעו בהחלטת כבוד השופטת פורת. פסק הדין מציין במפורש, כי ניתן פסק-דין חלקי שתוכנו נטילת חלק מן הסכומים הנקובים בכתב התביעה, הפחתת "סכומי הגנתן" של הנתבעות מהם, והוספת הפרשי הצמדה וריבית על היתרה המתקבלת. כל שנותר הוא להציב את הסכומים הנכונים בתבנית שנקבעה ולערוך את החישוב האריתמטי המתבקש. במילים אחרות, מלאכת "פסיקת הדין" תמה. עריכת החישוב אינה אלא פעולת לוואי שאותה הותיר בית המשפט לעורך הפסיקתה. זו נערכה על-פי פסק הדין החלקי ונחתמה על-ידי בית המשפט. איני סבורה, כי דבריי אלה עומדים בניגוד להלכה שנקבעה בע"א 897/79 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רם עבודות עפר בע"מ ואח' [3] . באותו עניין נקבע, כי - "במקרה דנא לא נתן בית המשפט כול סעד בהחלטתו הנ"ל. הסעד היחיד, שאותו תבע הבנק בכתב תביעתו, היה סעד כספי, היינו חיוב בסכום כסף בצירוף ריבית, אך כל סכום לא נפסק לטובת הבנק במה שכונה 'פסק-דין חלקי', ובית המשפט אף לא פסק על דחיית חלק מהתביעה" (שם, בעמ' 356). במקרה שלפנינו פסק בית המשפט בפסק הדין החלקי סעד כספי למבקש. אמנם לא צוין הסכום, אך נקבעה נוסחת חישוב. כאמור, כל שנותר לעשות הוא לרשום את הסכומים ולערוך את הפעולות האריתמטיות. על-פי תקנה 198(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, "מותר לערוך פסיקתה", "על סמך החלטה שניתנה", בין שהייתה ההחלטה "פסק דין" ובין שהייתה "החלטה אחרת". עוד נקבע, כי "תאריך שימוע ההחלטה הוא התאריך לפסיקתה". נפסק, כי "אם חתם השופט בעצמו על הפסיקתה, יכולה היא לשמש לפירוש פסק הדין שהיה סתום" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 493). הפסיקתה - על-פי טיבה - נסמכת על ההחלטה או על פסק הדין שלגביהם היא ניתנה, ואין לה קיום עצמאי. במקרה שלפנינו, המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לקבלת פסיקתה, ואף הגיש לחתימת בית המשפט מסמך שנערך על-ידי באת-כוחו והנושא את הכותרת "פסיקתה". משמע, גם בעלי הדין - ובהם המבקש - ראו בפסק הדין החלקי החלטה המסיימת את התיק. זאת ועוד, קבלת הטענה כי פסק הדין החלקי הוא "החלטה אחרת", משמעה שהפסיקתה שנחתמה לאחר מכן היא פסיקתה של אותה החלטה אחרת, וכן כי כלל לא ניתן בעניין זה פסק-דין חלקי. בע"א 26/88, בש"א 41/88, אברהם שמאי ואח' נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ; טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' אברהם שמאי ואח' [4], בעמ' 839, נאמר, כי "פסקתה היא אכן 'תמצית של החלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים'... אולם משלא נאמר בהחלטה דבר על חיובם של המערערים, וכל עניינה אך ורק בבקשת המערערים לתת להם רשות להתגונן, אין מקום לומר, כי ההחלטה כוללת פסק-דין שהוא סמוי מן העין, ולפיכך יש לראות את ההחלטה כפסק-דין". באותו עניין נדחתה בקשה לרשות להתגונן, ולא ניתן פסק-דין המקבל את התביעה. בעניין שלפנינו נמצא העניין בשלב דיוני מתקדם: ניתנה רשות להתגונן לגבי חלק מן התביעה, ניתנה החלטה המחייבת מתן פסק-דין חלקי וניתן פסק-דין חלקי על-פי ההחלטה. טוען המבקש, כי בפסק הדין החלקי שניתן בענייננו לא הסתיימה מלאכתו של בית המשפט בשל כך שלא נזכרו בו הסכומים לתשלום. נראה לי, כי ניתן להקיש לעניין שלפנינו מן ההלכה שנקבעה בעניין שומת מס הכנסה בע"א 568/78 פקיד השומה נ' יצחק ביר בע"מ [5]. באותו עניין היו בעלי הדין חלוקים בפרשנות שיש ליתן למונח "שומה", או "לשום". השאלה הייתה אם עריכת השומה מחייבת גם עריכת חישוב אריתמטי של סכום המס, או שמא די בעריכת תקציר שומה ובו כל הפרטים על ההכנסה החייבת, לרבות הניכויים שהנישום זכאי להם. אמר שם כבוד השופט בייסקי: "אמור מעתה, כי כאש השתמש המחוקק בסעיף האמור במלים 'ולשום אותו בהתאם לכך', הוא לא כלל בתוך הוראה זו את השלב של פעולת החישוב האריתמטית משום שפעולה טכנית זו היא לא רק מעבר לקביעת ההכנסה החייבת, אלא גם מעבר לפעולת השומה. ואם דרושה הגדרה יותר ספציפית לגבי הדיבור 'ולשום אותו' - הייתי נוטה לומר כי זה כולל כל פעולה אשר לגביה עדיין יש צורך להפעיל שיקול דעת - אך לא כולל חישובים אריתמטיים גרידא, שהם פועל יוצא בלתי נתון לשינוי, לאחר שנקבעה ההכנסה החייבת והוכנו כל החישובים של דרגות המס השונות, עד שניתן לחשב המס המגיע בפעולות אריתמטיות בלבד". (שם, בעמ' 742). וראה גם ע"א 34/83, 323י' בורשטיין ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, רחובות [6]. אני סבורה, כי דברים אלה יפים באופן אנלוגי גם לעניין שלפנינו: אין כל פגם בפסק-דין אשר מתווה את עקרונות החישוב ומותיר את מלאכת החישוב עצמה לפסיקתה שתיערך לאחר מכן על-ידי התובע. אין בכך בלבד כדי להפוך את פסק הדין ל"החלטה אחרת" ואת הפסיקתה ל"פסק דין". אני דוחה אפוא את הבקשה למחיקת הערעור, ככל שהיא מתייחסת לפסק הדין החלקי. .5הערעור על החלטת כבוד השופטת פורת החלטת כבוד השופט ש' לוין בבקשה לרשות ערער שהגישו המשיבים על החלטת כבוד השופטת פורת ברורה. נאמר בה, כי המשיבים יוכלו לתקוף את ההחלטה "בגדר הערעור על פסקי הדין החלקיים שינתנו". זאת עשו המשיבים. אך מובן, כי איני יושבת בדוני בבקשה זו כערכאת ערעור על החלטתו של כבוד השופט ש' לוין. המבקש יוכל לשוב ולהעלות את טענתו בעניין זה לפני ההרכב שידון בערעור שהגישו המשיבים. לגופו של עניין, ההחלטה האמורה בבקשה לרשות ערעור איפשרה למשיבים להעלות במסגרת הערעור על פסק הדין החלקי גם את הטענות שיש להם נגד ההחלטה ליתן אותו פסק-דין. מבחינה מהותית, החלטתה של כבוד השופטת פורת היא הבסיס למתן פסק הדין החלקי. לפיכך, ההיגיון והיעילות מצדיקים ערעור שיכרוך את המסד והטפחות כאחד. זאת, אף שמבחינה דיונית, ההחלטה ליתן פסק-דין חלקי מהווה החלטה בערעור על החלטת כבוד הרשם, הנתונה לערעור ברשות, ולא החלטת ביניים של בית המשפט אשר נתן את פסק הדין החלקי (ראה תקנה 411לתקנות סדר הדין האזרחי). הבקשה למחיקת הערעור גם בעניין זה, נדחית. סיכומו של דבר, הבקשה למחיקת הערעור, על שני אדניה, נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסכום של 000, 3ש"ח.פסיקתאפסק דין חלקישאלות משפטיות