קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם הזמנת מוצרי אלומיניום: 1. בפני תביעה שהחלה בסד"מ שניתנה בה רשות להתגונן, שעילתה התקשרות להזמנת מוצרי אלומיניום. אין מחלוקת שהתובעת עוסקת ביבוא, שיווק והרכבה של מוצרי אלומיניום ושהנתבעים בנו בית ברמת אביב וחתמו על הזמנת לקוח מספר 4402 מיום 02/06/1998 (להלן:"ההזמנה"), כשהסכום המצוין בהזמנה הנו 175,500 מרקים גרמניים כולל מע"מ. לטענת התובעת מדובר בהזמנה בהסכם מחייב שבעקבותיו היא נערכה לביצוע ההזמנה, הזמינה מוצרים, שריינה זמן ייצור במפעל בחו"ל ואף ויתרה על הזמנות אחרות ונוספות שלא ניתן היה לבצען במקביל לביצוע הזמנת הנתבעים. לטענת התובעת הנתבעים התחמקו מהתשלום שביקשו את דחייתו ולאחר כחודש וחצי ימים מיום ההזמנה הודיעו הנתבעים חד צדדית לתובעת על ביטול ההזמנה ושהם ביצעו הזמנת אלומיניום במקום אחר. התובעת תובעת מהנתבעים את הפיצוי המוסכם הקבוע בהזמנה בסך 25% בהסתמך על סעיף 3ב' להזמנה, שלשונו: "3ב'. במקרה של ביטול ע"י המזמין לאחר שבוע ימים ממועד ההזמנה (בהסכמת אפקס), ישלם המזמין לאפקס סך מוסכם וקבוע מראש של 25% מהתמורה הכוללת של ההזמנה, עבור הוצאות אפקס". לטענת הנתבעים מדובר בהזמנה על תנאי, כשהתנאי היה שההזמנה לא תיכנס לתוקף ולא תבוצע בצורה כלשהי עד ובכפוף לתשלום שהיה על הנתבעים לשלם לתובעת לאחר חתימת ההזמנה, כדי שיוכלו לבדוק את תנאי ההזמנה וסכום התמורה. לטענת הנתבעים לאחר בדיקה שעשו הגיעו למסקנה שתנאי ההזמנה אינם מתאימים להם ומימשו את זכותם לפי התנאי שהיה מוסכם בינם לתובעת והודיעו לתובעת שההזמנה בטלה ואם פעלה התובעת על סמך ההזמנה, אין לה אלא להלין על עצמה. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני מקבל את גרסת הנתבעים וקובע שההזמנה הייתה הסכם על תנאי שהיה אמור להיכנס לתוקף רק לאחר ביצוע התשלומים הראשונים שישולמו, כשהתנאי לא קוים ולכן ההזמנה לא הפכה להסכם תקף ומחייב. אני נותן אמון לגרסתה של גב' שירלי זילכה שהתשלום היה תנאי להסכם ושסוכם שרק בעת נטילת הכסף ההזמנה יוצאת לפועל וכל עוד אין כסף אין הזמנה (עמ' 16 לפרוטוקול) וכן שהיא רצתה גם לקבל את אישור בעלה ורק לאחר התשלום הם "ייצאו לדרך" [עמ' 18 לפרוטוקול וראה לעניין זה סעיף 27(ב) לחוק החוזים]. אני מקבל את גרסת מר זילכה יצחק, שסוכם שביום ההזמנה יביאו "חצי במזומן וחצי דחוי" ושאם אין כסף אין הזמנה (עמ' 20 לפרוטוקול) וכן שהוא דיבר טלפונית עם מר שילת ואמר לו שהם עוד בודקים והיה ברור שמה שקובע זה התשלום ושאין כל הגיון גם בביצוע ההזמנה ללא תשלום כלשהו מראש. בגרסת הנתבעים תומכות הנקודות הבאות: (1) העובדה שבהזמנה נאמר "תנאי תשלום 2 תשלומים בהזמנה" ולא שולמו כל תשלומים בהזמנה וגם לא מאוחר יותר. יש לציין שלמרות הרישום הנ"ל מוסכם בין הצדדים שסוכם על 50% תשלום במזומן ו- 50% תוך חודש (ראה עדות מר שילת בעמ' 9 לפרוטוקול וראה עדות גב' זילכה ומר זילכה), דבר המעיד גם שחלק מהתנאים סוכמו בע"פ, כמו התנאי המהותי של התשלום. (2) חוסר ההגיון הכלכלי כטענת התובעת שהם מבצעים הזמנה במחירים גבוהים של עלות ללא קבלת מקדמה על החשבון וכן כניסה להוצאות נכבדות בהזמנה בהיקף כה גדול וזאת למרות העיכוב שחל לגרסת התובעת בתשלום והעובדה שלטענת התובעת הנתבעים התחמקו מהתשלומים, כולל השיחות שהיו עם מר זילכה יצחק בעניין זה ולמרות זאת מזמינה התובעת לטענתה הזמנה בסכומים ניכרים. (3) העובדה שהבית שבנו התובעים היה במצב לא מוכן והיה ברור שייקחו עוד חודשים מספר עד לכך שיהיה גמור וניתן היה להרכיב את מוצרי האלומיניום לאחר מדידות סופיות (כפי שאכן קרה בפועל והדבר לקח כשנה). (4) העובדה שאין בידי התובעת כל ראיה ו/או מסמך לגבי ההזמנה שבוצעה ואי קיומה של הזמנה כאמור תומך בגרסת הנתבעים ומצביע על כך שאכן לא היה הסכם בר תוקף שבעקבותיו נעשתה הזמנה. עצם העובדה שלא נעשה דבר ע"י התובעת, לא הוצאה כל הוצאה ולא נעשתה כל הזמנה, תומכת בגרסת הנתבעים שהיה מוסכם ביניהם שההזמנה הינה על תנאי ולא תיכנס לתוקף אלא לאחר התשלום (ראה בהרחבה בהמשך בהתייחס לנזק). התנאי יכול להיות גם מוסק מתוכנו ונסיבותיו של ההסכם (ראה הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי, בעריכת זמיר, ראבילו, שלו בעמ' 148) ובמקרה זה מעדויות הנתבעים ומהתמיכות הנ"ל. אם "מתעקשים" על ההסכם הכתוב ותנאיו, כגרסת התובעת, הרי חלק מהתנאים הנם ביצוע התשלומים הרשומים בהזמנה ומשאלו לא בוצעו עם ההזמנה ככתוב, אין למעשה הזמנה. אין מניעה להוכחת קיומו של התנאי שלא התגבש הסכם מחייב בראיות בעל פה, מה גם שבמקרה דנן עולה מהכתוב עצמו שלפי ההזמנה היה צורך לבצע תשלום שלא נעשה (ראה לגבי החריג לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני במקרה של הוכחת התניית תוקף המסמך בתנאי, י. קדמי: "על הראיות" בעמ' 1123 תוך הפניה להערת שוליים 81). ב. מעבר לצורך, ייאמר שבמקרה זה התובעת לא הביאה כל ראיה או בדל של ראיה לגבי הוצאות שהוציאה ו/או נזקים שנגרמו לה והדבר מחזק כאמור את גרסת הנתבעים שההזמנה הייתה מותנית בתשלום ולא יצאה כלל אל הפועל. יש לציין שגם עפ"י סעיף 3ב' להזמנה נאמר שהפיצוי המוסכם בגובה 25% הנו עבור הוצאות אפקס. במקרה דנן לא הוכחו כאמור כל הוצאות של התובעת. מדובר בפיצוי מוסכם גבוה יותר של 25% מעבודה בהיקף של 175,000- מר"ג העומד על כ- 110,000 ש"ח וזאת מבלי שנעשה למעשה דבר. התובעת, שהתבססה על עדות מר שילת, לא המציאה כל מסמך לגבי ההזמנה של החומרים והמוצרים בחו"ל או לגבי הפסד הנחות מהחברה היצרנית, טענות שהיה ניתן לגבות בנקל במסמכים. כך, מר שילת העיד בביהמ"ש שיש לו פקסים שנשלחו לחו"ל במחשב ואת ההתכתבות עם ארבעת הספקים שההזמנה בוצעה ולשאלה: "לא חשבת שצריך לצרף?" השיב: "אני טענתי שהזמנתי ואם מישהו לא מאמין הוא יכול לבדוק אותי" (עמ' 9 לפרוטוקול, תוך טענה שמדובר בהזמנה ספציפית). דהיינו, התובעת טוענת שיש לה פקסים והתכתבויות לגבי ההזמנות בחו"ל בהישג יד נגיש ביותר, לא צירפה אותם ואף לא ביקשה לצרף במהלך ו/או אחר הדיון וכנ"ל לגבי אי קבלת ההנחה השנתית. המסקנה הינה שהתובעת לא הראתה שקיימת כל הזמנה או מסמכים לגבי ההזמנה הספציפית ואני קובע שלא הייתה כל הזמנה כאמור והדבר מצביע (מעבר לאי הוכחת כל נזק לכך שלתובעת לא נגרם כל נזק) על כך שלא היה כל הסכם הזמנה שנכנס לתוקף והראיה שהתובעת לא החלה להוציא לפועל את הסכם ההזמנה ו"לתרגמו" להזמנת חומרים ומוצרים בפועל. התובעת לא הביאה גם כל ראיה לגבי ההנחה השנתית שקוזזה להם וכן לגבי הפסד עבודות אחרות וויתור על הזמנות (ראה תשובת מר שילת בעמ' 14 לפרוטוקול שהוא לא יכול להצביע ספציפית על משהו שויתר). מר שילת מודה שהיה לו את כל הזמן שבעולם להיערך ולבדוק את כל הניירות ולאמת את כל טענותיו שמצהיר במסמכים והוא לא עשה זאת, למרות שטוען שזה קיים ולא ביקש גם להמציא זאת (עמ' 14 לפרוטוקול) והדבר מצביע על כך שהמסמכים הנ"ל אינם קיימים. דהיינו, גם אם היה מדובר בהסכם, לתובעת לא נגרם כל נזק ולא היו לה כל הוצאות והיה מקום לעשות שימוש בסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א1970-, בהפחתת הפיצוי המוסכם באופן משמעותי ביותר, שכן אין כל יחס סביר ולו גם דחוק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה [ראה ע"א 3866/98 דהן נ' ביטון, פ"ד נד(4) 566 וע"א 879/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ואח' נ' רודמן ואח', פ"ד נ(1) 774], אך כאמור אין צורך לדון בכך לאור מסקנתי שההזמנה הייתה על תנאי שההסכם היה על תנאי והתנאי לא קוים. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את התביעה. בהתחשב בעובדה שאכן היו פגישות בין הצדדים לפני חתימת ההזמנה וטרחה מסוימת לתובעת, אינני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבעים. חוזהאלומיניוםמוצר