קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסרת שלט - ביזיון בית המשפט: .1בפנינו 2ערעורים על החלטות בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט דר) שניתן בתיק המרצה 11078/94 מתאריך ה- 2.7.95ובתיק המרצה 14692/94 מתאריך .28.12.95 המדובר הוא בבקשה על פי פקודת בזיון בית משפט לאכיפת ביצועו של פסק דין שניתן ב- 17.3.89בתיק 13802/88בבימ"ש השלום בחיפה נגד מר דב ברודר (להלן: המערער) שציוה על הסרת שלט של מסעדה שבנהולו (להלן: העסק) והפסקת פעילותה מעבר לשעת חצות. בהחלטתו מיום 27.7.94שנתנה בתיק המרצה 9787/94 קבע בימ"ש קמא קנסות יומיים שיוטלו על המערער בגין כל יום של עכוב בהסרת השלט ובשל כל לילה שהעסק לא נסגר בחצות. בפסקה 15להחלטתו קבע בימ"ש קמא שאם לא יוסר השלט ממקומו עד ליום 15.7.94ישלם המערער קנס יומי של 5000שקלים לכל יום של אחור בהסרת השלט והחזרת המצב לקדמותו. כן קבע שבגין כל לילה שבו לא יסגר העסק בחצות ישלם המערער קנס בשעור של 000, 10שקלים לשעה הראשונה אחר חצות וכי הקנס יעלה בהדרגה בשעור של % 5לשעה (להלן: הצוים הנ"ל). אין למעשה מחלוקת כי הצוים לא קוימו, השלט לא הוסר והעסק המשיך לפעול לאחר חצות. בגין אי הסרת השלט חויב המערער בתשלום הקנס בסך 5000שקל החל מה- 15.8.94ועד לתאריך מתן החלטה זו. באשר לקנס בשל אי סגירת העסק קבע בימ"ש, לאור הראיות שהיו בפניו, כי סגירת העסק נעשתה בימים רגילים שעתיים לאחר חצות ובסופי שבוע בשעה 05.00- 04.00לפנות בוקר, ואמד את שעור הקנס היומי ליום רגיל בסך 500, 20שקלים ובשל לילה של סוף השבוע לסך 500, 21שקלים. כן חויב המערער בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5000שקלים. .2על החלטה זו נסב הערעור שב-ע.פ. 375/95 כשטענתו היחידה של המערער היא שלא היה באפשרותו בעת ברור הבקשה, ואין באפשרותו כיום, למלא אחר הצוים מאחר וחדל לנהל את העסק הנ"ל ואין לו עוד שליטה במה שנעשה בעסק הגורם להפרות צוי בית המשפט. לטענתו בעלי העסק הם בתו, הגב' רונית ברודר (להלן: רונית) ושותף שלה, מר יוסף טוכנר (להלן: טוכנר) המפעילים את העסק כחברה בשם ספגטים בע"מ (להלן: השותפים), שגם נגדם הוגשה בקשה בתיק המרצה 14692/94 לפי פקודת בזיון בית המשפט לאכוף גם עליהם את מלוי הצוים הנ"ל מהטעם שהם מודעים לקיומם וסייעו למערער בהפרתם. בימ"ש קבע עובדתית על סמך חומר הראיות שהיה בפניו כי המערער היה והינו בעל השליטה בעסק, ועליו חלה החובה לקיים את הצוים. צרופם של השותפים הנוספים אין בו כדי לפטרו מחבותו לקיום הצוים הנ"ל ומשלא קיימם התחיב בתשלום הקנסות שנקבעו. מאידך, קובע בימ"ש קמא בפסקה 16להחלטתו כי "... קימת אפשרות שלאחר שמיעתם (של השותפים הנ"ל בהמרצה התלויה ועומדת נגדם) אגיע למסקנה שספגטים הם בעלי השליטה וברודר (המערער) אינו עוד בעל השליטה ...". אין חולקים כי השותפות הנ"ל וספגטום בע"מ לא צורפו כצד לדין בהמרצה שהוגשה נגד המערער כך שלא נתן להם יומם בבימ"ש ואין הם קשורים בפסק הדין שניתן נגד המערער. .3עמדה זו שציין בית משפט בפסק דינו בהמרצה הראשונה העלתה את האפשרות שהרשות השופטת תדבר בשתי לשונות לענין טענת המערער. אם בהליך נגד השותפים יתברר כי הם אכן מפעילים את העסק ללא קשר כלשהו עם המערער. הכלל הוא כידוע "שאין הרשות השופטת יכולה לדבר בשתי לשונות, כגון לקבוע לגבי אותה פרשה דבר והיפוכו" - ראה ע.פ. 342/78 פס"ד לג(2) ע' 429בע' 434ד'. מטעם זה מן הראוי היה ששתי הבקשות נשוא הערעור נגד המערער והבקשה התלויה ועומדת נגד השותפים תידונה ביחד. והיה ותתקבל טענת המערער שחדל לנהל את העסק, יהא ניתן לראות בכך הגנה כי "... חוסר אפשרות למלא אחר פסק הדין מהווה הגנה טובה בהליכים על פי פקודת בזיון בית משפט" (ע.פ. 221/88 פס"ד מב(2) ע' 722בע' 724; בש"פ 62/89 פס"ד מד(3) ע' 449בע' 451). כן יהא ניתן לדון במסגרת זו בשאלת חבותם של השותפים בציות לצוים הנ"ל בין אם תתקבל טענת המערער ובין אם לאו (ראה ע.א. 371/78 פס"ד לד(4) ע' 232בע' 239וע' 242ה). .5בהמרצה השניה כשהצדדים לו הם המשיבה והמערערים רונית וטוכנר שלא היו צדדים להליך הקודם נדונה השאלה האם חלה גם עליהם חובת הציות לצוים הנ"ל כך שניתן לכוף עליהם את מלויים אם לאו. עם כניסתו של טוכנר לנהול העסק חוברו לחנות שבה נוהל העסק הנ"ל שתי חנויות נוספות, שהפכו למסעדה אחת. נפסק ב-ע.א. 371/78 ע' 232בע' 239כי על פי סעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט "ציות לצו ניתן לכוף גם בנקיטת אמצעים כלפי אדם שאינו החייב על פי הצו, אך שמעשיו או מחדליו הם המביאים להפרת הצו. צו המופנה כלפי פלוני, רק פלוני יכול לקיימו, אך אלמוני יכול להביא לידי כך שפלוני לא יקיים את הצו. נקיטת אמצעים כלפי אלמוני נעשים על כן, לא כדי להביא אותו לידי קיום הצו - שהרי הצו אינו מכוון כלפיו - אלא כדי להביא את פלוני לידי קיום הצו. על כן, נקיטת אמצעים כלפי אלמוני היא במסגרת הכוח הניתן לבית המשפט to enforce by fine or imprisonment obedience to any order"כשקימת מצד הזר "מודעות בפועל על דבר קיום הצו השיפוטי, תוכנו והפרתו" - ע' 242ה. .6לגבי רונית קבע בימ"ש קמא כי הקנית זכות המערער לבתו "היתה בגדר פיקציה שנועדה להתחמק מקיום הצו" מבלי שהמערער פרש מהעסק. רונית משמשת כ"איש קש" לחלקו של המערער בעסק, שהמשיך לנהלו בפועל. בימ"ש קבע שרונית היתה מודעת בפועל על דבר קיומם של הצוים הנ"ל על תוכנם ועל עובדת הפרתם. באשר לטוכנר, קיבל בימ"ש קמא שהוכנס לעסק במגמה שיתרום לפתוחו ולהרחבתו, אך קבע כי טוכנר ידע על קיומם של הצוים הנ"ל והיה מודע להפרתם ע"י הפעלת העסק גם על ידו, מטעמים אלה חלה גם עליו האחריות להפרת הצוים הנ"ל. בימ"ש חזר על קביעתו כי השנוי בשלט שמעל החנות שקודם פנה לרחוב ליטניס וכיום לרחוב מוריה, אינה מעלה ואינה מורידה לענין החיוב בהסרתו, בהיותו חורג מהמוסכם. עוד קבע כי הגדלת העסק ושנוי שמו וסוג המאכלים המוגש בו, החלפת הרהוט, אין בהם כדי לגרוע מהוראות הצוים לענין הסרת השלט ושעות הסגירה שניתן לגבי החנות המקורית שהפעלתה נמשכת על ידי המערערים. בימ"ש קמא לא התעלם מהעובדה שהמשיבה מתגוררת בדירתה יום אחד בשבוע, אך לא מצא עילה לקבוע שנעשה כאן שמוש לרעה בהליכי בימ"ש. התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא היא בחיוב השותפים להמנע מהפעלת החנות המקורית אחרי חצות וצווה עליהם להסיר את השלט. בימ"ש קבע שאם לא יוסר השלט עד 15.1.96ישלמו השותפים קנס בסך 5000שקלים לכל יום פגור בהסרת השלט והחזרת המצב לקדמותו. ובגין כל לילה שהעסק לא יסגר בחצות ישלמו השותפים קנס בסכום בשעור של 000, 10שקלים לשעה הראשונה לאחר חצות הליל, שתעלה בשעור של % 5מדי שעה. כן חויבו השותפים ביחד ובנפרד בתשלום שכ"ט עוד"ד בסך 3000שקלים. על פס"ד זה נסב הערעור בתיק .11/96 .7הלכה היא שבימ"ש של ערעור אינו מתערב בדרך כלל בקביעת ממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא שגבה את העדויות, שמע את העדים והתרשם ישירות מצורת ואופן מתן עדותם, אלא אם הוכחה טעות בולטת בשקוליו או פגם אחר היורד לשרשו של ענין. בעקר אמורים הדברים כשקביעותיו של בימ"ש מבוססים על מידת האמון שיחס לעדים שהתיצבו בפניו. לא מצאנו בטעוני ב"כ הצדדים עילה המצדיקה את התערבותנו בקביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא בשתי ההמרצות הנ"ל, ומסקנתי כי המערער והשותפים הפרו את צו בית המשפט. .8סמכותו של בית משפט לפי סעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט אינה להעניש את מי שהפר את הצו בעבר אלא פניו לעתיד. בית משפט "... בא לקבוע סקנציה אשר האיום העולה ממנה יהיה בו כדי להניא את הצד המפר מהמשך פעולת הפסול. תכליתו של הצו היא לכפות ציות בעתיד ולא להעניש בשל מה שאירע בעבר" - ע.פ. 281/80 פס"ד לד(4) ע' 557בע' .559סמכות זו של בימ"ש היא סמכות שבשקול דעת כשישמוש בא צריך "להביא לידי כך, כי ביחסים האזרחיים שבין הצדדים יזכה צד לבצעו של הצו שניתן לטובתו..." ולכן "לא יהא זה ראוי אלא במקרים מיוחדים להמנע מלעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט" ע.פ. 658/82 פס"ד לח(1) ע' 136בע' 140ז'. אי מילוי הצוים הנ"ל מהווה בזוי של בית המשפט. כל עוד לא בוטלו חובה על המערערים לציית להם ולקיימים. הקנס שיוטל על צד הממרה צו בית משפט צריך שיהא משמעותי מבחינת כח הכפיה אשר בו על מנת שישיג את מטרתו. בפס"ד של בי"ד לעבודה לב/4-6, פד"ע ג' 393בע' 416מצוטט ב-ע.א. 24/78 פס"ד לג(3) ע' 101בע' 107נאמר: "הקנס צריך שיהא משמעותי מבחינת כח הכפיה אשר בו, כשם שקנס בסכום קטן לא ישיג את מטרתו, כך לא ישיג את מטרתו קנס בסכום שמעבר ליכולתו של העומד לשלמו. הן הקנס הקטן והן הקנס הגדול - חדלים להיות "משמעותיים" - בעוברם על גבול הראוי...". בימ"ש קמא בשקלו את גובה הקנס בקש להצביע על כך שההמריה לא תהא כדאית למערערים מבחינתם ותביא לקיום הצו. יחד עם זאת, נראה לי כי העובדה שהמשיבה חדלה למעשה להתגורר בדירה הנ"ל אלא יום בשבוע, יש בה כדי לפעול להקלת מה שתתבטא במתן אפשרות נוספת ואחרונה למלוי הצוים בעתיד בכך שנקטין את שעורי הקנסות לשליש הסכום שקבע בית משפט קמא שישולמו על תנאי והתנאי הוא שלא ישולמו הקנסות אם יוסר השלט תוך חודש מיום מתן פסק דין זה ותשמר הקפדה על סגירת העסק בחצות מכעבור חודש ואילך. אי מילוי תנאי זה יחייב את המערערים בתשלום מחצית שעור הסנקציות שקבע בית משפט קמא במלואם. כפוף לאמור לעיל בקשר להפעלת הסנקציות והקטנת שיעורם נדחים שני הערעורים ואנו מחיבים את המערער בערעור הראשון ואת המערערים בערעור השני לגבי כל ערעור בנפרד לשלם למשיבה את הוצאות הערעורים ושכ"ט עו"ד בסך 500, 3שקלים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961החל מכעבור חודש מהיום. ביזיון בית המשפטשלט