הפרת הסכם קואליציוני

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין הפרת הסכם קואליציוני: 1. בבחירות המוניציפליות בראש העין שהתקיימו ביום 10.11.98 זכתה סיעת "נצח ישראל", אשר בראשה עמד העותר, למנדט אחד במועצת העיר. סיעת ש"ס בראשותו של המשיב 3 זכתה אף היא במנדט אחד. המשיב 2 נבחר לכהן כראש העיריה בסיבוב השני של הבחירות שהתקיים ב-24.11.98. לקראת הסיבוב השני של הבחירות הסכימו סיעות ש"ס ונצח ישראל להתאחד ולפעול במשותף למען בחירתו של המשיב 2 ואכן בסיבוב השני הוא נבחר כראש העיריה. המשיב 2 התחייב מצידו, בהסכם קואליציוני שנחתם בין סיעתו (ראש העין בתנופה) לבין סיעות ש"ס ונצח ישראל למנות סגן ראש עיריה אחד בשכר מטעם שתי הסיעות המאוחדות הנ"ל. בהסכם שנחתם בין העותר לבין משיב 3 הוסכם, בין השאר, על רוטציה בכהונת סגן ראש עיר בשכר שהוקצה לסיעותיהם. על פי ההסכם מיום 16.12.98 (נספח ג' לתובענה), נקבע כי המשיב 3 יכהן כסגן ראש העיר בשכר בחצי הראשון של הקדנציה ואילו בחציה השניה יכהן בתפקיד זה העותר. בהסכם נוסף ומפורט יותר שנחתם בין הצדדים באותו יום (נספח ד' לתובענה) נקבע כי המשיב 3 יכהן כסגן ראש עיר בשכר "לא פחות מ-28 החודשים הראשונים" של הקדנציה ואילו העותר ימונה לתפקיד תחתיו לתקופה של 28 החודשים שלאחר מכן. הסכם הרוטציה אושר פה אחד במליאת מועצת העיר בישיבתה הראשונה לאחר הבחירות (ראה נספח ו' לתובענה). על פי ההסכם היה על המשיב 3 לסיים כהונתו, כסגן ראש העיר בשכר, ביום 22.5.01 וממועד זה אמור היה להכנס לתפקיד העותר ולשמש בתפקיד סגן ראש העיר עד תום הקדנציה (28.10.03). בהגיע מועד "חלופי התפקידים" סירב המשיב 3 לכבד את התחייבותו, המשיך לכהן בתפקיד סגן ראש העיר בשכר (וממשיך בכך עד היום) תוך שהוא נמנע מלהעביר תפקיד זה לעותר. פניותיו של העותר לראש העיריה ולשר הפנים בענין זה לא הועילו. העותר פנה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 7146/01) וזה הפנה אותו לבית משפט זה תוך כדי מחיקת העתירה שבפניו (ביום 14.3.02). מכאן העתירה שבפני שהוגשה ע"י העותר ב-19.5.02. 2. בעתירתו עותר העותר להורות לכל אחד מהמשיבים לכבד את הסכם הרוטציה שנחתם בינו לבין המשיב 3 ולהצהיר כי כהונתו של המשיב 3 כסגן ראש העיר בשכר פקעה במועד בו אמור היה הוא להתפטר על פי ההסכם (22.5.01). כן עותר העותר להצהרה לפיה, יוכר מעמדו כסגן ראש העיר בשכר, ללא צורך באישור נוסף של המשיבה 1 ולהורות למשיב 3 להחזיר את כל כספי המשכורות שקיבל בתוקף תפקידו הנ"ל לקופת המשיבה 1. המשיבים מתנגדים לעתירה זו. בכתבי תשובתם מעלים הם שורה של טענות סף וטענות לגופה של העתירה, אשר יש בכל אחת מהן יש, לדעתם, להביא לדחיית העתירה. 3. טענת הסף העיקרית עליה מבססים המשיבים את התנגדותם לעתירה היא טענת השיהוי. העותר השתהה בהגשת העתירה לבית משפט זה ומטעם זה, כך לטענתם, יש לדחות את העתירה. בטענה זו יש, לדעתי, ממש. לטענת העותר היה על המשיב 3 לפנות את מקומו ולהתפטר מתפקידו כסגן ראש העיר לכל המאוחר ב-22.5.01, כפי שנקבע בהסכם הרוטציה. ממועד זה קמה, איפוא, לעותר "עילת תביעה" כלפי כל המשיבים, שכן יש באי התפטרותו של המשיב 3 במועד הנ"ל, כפי שנקבע, ואי מינויו לסגן ראש עיר במקומו, משום הפרת הסכם הרוטציה, תוך כדי קבלת החלטות פגומות מבחינה מנהלית המצדיקות את התערבותו של בימ"ש זה. כך, מכל מקום, לטענת העותר. העתירה שבפני הוגשה ב-19.5.02, היינו כשנה לאחר הפרת הסכם הרוטציה. העותר היה מודע להפרת ההסכם ע"י המשיב 3 והגיב מיד לאחר הפרתו. הוא פנה לשר הפנים וליו"ר תנועת ש"ס. כן פנה הוא בבקשה למשיב 3 עצמו שיקיים ההסכם ויתפטר מתפקידו. פניות אלה וכן פניותיו של יו"ר ש"ס למשיב 3 (ראה נספח ט' לעתירה) לא הועילו. המשיב 3 לא התפטר מכהונתו. נסיבות אלה מצביעות בעליל על העובדה כי העותר היה מודע לאי קיום הסכם הרוטציה ע"י המשיב 3 מיד עם הפרתו. הוא נקט צעדים שונים על מנת לשנות את "רוע הגזירה", ולהביא בדרך כזו או אחרת, להתפטרותו של המשיב 3 ול"הכתרתו" שלו כסגן ראש עיר במקומו. משלא עלה בידו להשיג את מבוקשו היה עליו לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת. הוא אכן עשה זאת אך כעבור כשנה. אין ספק כי התקופה הארוכה שחלפה מאז הפרת ההסכם וקבלת ההחלטות הפגומות ע"י המשיבים ועד שפנה לבית המשפט המוסמך, מצביעה על שיהוי ניכר ומשמעותי מצד העותר. תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) 2000, קובעת כי עתירה תוגש בלא שיהוי לפי נסיבות הענין "ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". המחוקק, או מחוקק המשנה, הבהיר כי כאשר בעתירה מנהלית עסקינן, אין להתמהמה ואין להשתהות יתר על המידה. על המבקש להגן על זכויותיו או לבקש סעד נגד רשות מנהלית ולעתור לבית המשפט לעיניינים מנהליים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מהתקופה הנ"ל, שכן שיהוי רב מדי עלול לפגוע במעשיה או פעולותיה של הרשות המנהלית, שאת החלטותיה תוקף העותר, ובצדדים שלישיים העלולים להפגע כתוצאה מקבלת העתירה. תקנה 4 לתקנות הנ"ל אף מסמיכה את בית המשפט לעניינים מנהליים לדחות עתירה, בשל השיהוי בהגשתה, אף בטרם חלפו ארבעים וחמישה הימים שנקבעו בתקנה 3 הנ"ל, אם הנסיבות מצדיקות זאת. ללמדך מה רבה החשיבות שייחס מחוקק המשנה לצורך להמנע מכל שיהוי בהגשת עתירות מנהליות. (ראה עע"מ 1981/02 קיסר - מדינת ישראל פורסם בתקדין עליון 2002 (1) 610). במקרה שלפני השיהוי הוא, כאמור, משמעותי ביותר - למעלה מ-10 חודשים לאחר המועד האחרון שנקבע בתקנות להגשת העתירה. אמנם רשאי בית המשפט להאריך המועד להגשת העתירה (תקנה 3 (ג) לתקנות הנ"ל), אך זאת הוא יעשה בנסיבות המתאימות, אם יתבקש לעשות כן ולאחר שהמשיב יגיב לבקשה זו. אין צורך לאמר כי בקשה להארכת מועד לא הוגשה על ידי העותר ולפיכך אין מקום לשקול הארכת מועד, במיוחד כאשר מדובר בשיהוי כה רב. טוען ב"כ העותר כי מרשו, חסר הנסיון הפוליטי ("טירון פוליטי" כלשונו), לא ישן על זכויותיו, אלא עתר לבג"צ סמוך לאחר שפניותיו לרשויות המוסמכות נדחו. עתירה זו לבג"צ אין בה כדי להדוף את טענת השיהוי שהועלתה ע"י המשיבים, אם משום שהעתירה לא הוגשה על ידי העותר עצמו, אלא ע"י קרוב משפחה, ואם משום שאף העתירה לבג"צ הוגשה באיחור ולאחר תום "תקופת השיהוי" שנקבעה בתקנה 3 הנ"ל, אפילו אם ננכה את תקופת הפגרה ממניין התקופה. לא רק זאת אף זאת: מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבים, לפיה אין הגשת העתירה לערכאה הבלתי מתאימה וההמתנה לתוצאות הדיון בה, מפסיקה את "מרוץ השיהוי". בית המשפט הגבוה לצדק, אשר בפניו התבררה העתירה הפנה, כנראה, את העותר דשם (לא העותר שבפני) לבית משפט זה, אם כי יצויין כי אין זכר להפנייה זו בפסק הדין עצמו, אשר הורה על מחיקת העתירה ותו לא. אף אם הופנה העותר לבית משפט זה ע"י בג"צ, אין הפנייה זו מפסיקה את מרוץ השיהוי ואין היא מרפאת את פגם השיהוי, שהוא פגם חמור ומשמעותי במקרה שלפנינו. (ראה בעניין זה בג"צ 453/84 אתורית - שר התקשורת פד"י לה (4) עמ' 617 (בעמ' 625). יתירה מכך: אף אם נמנה את "תקופת השיהוי" בת 45 הימים מיום מתן פסק הדין בעתירה לבג"צ (14.3.02), נמצא כי אף תקופה זו חלפה בטרם הוגשה העתירה שבפני. עינינו רואות, איפוא, כי מכל נקודת מבט ממנה בוחנים את סוגיית השיהוי ומכל נקודת זמן ממנה נמנית תקופת השיהוי, מגיעים למסקנה כי העותר השתהה יתר על המידה בהגשת העתירה מעבר לתקופה המותרת בחוק. מטעם זה מן הדין לדחות את העתיר ומטעם זה יש לדחות אותה. השיהוי במקרה זה מקבל משנה תוקף וחשיבות יתר, לנוכח העובדה כי הבחירות לרשויות המקומיות עומדות בפתח. אלה אמורות להתקיים בעוד כ-4 חודשים ובמהלכן ייבחרו ראשי העיריה, חברי מועצת עיר וסגני ראש עיר חדשים. הענות לעתירה בשלב כה מאוחר וכה סמוך למועד הבחירות תביא ל"הדחת" המשיב 3 ו"הכתרת" העותר כסגן ראש עיר במקומו, לתקופה בת מספר חודשים בלבד. היא תביא אולי תועלת כספית לעותר, אך תפגע ותגרום נזק לתושבי ראש העין, אשר מטעמם ובשמם אמור סגן ראש העיר לפעול ולכהן. 4. סוף דבר: השיהוי במקרה שלפני משמעותי ומצדיק, ולו מטעם זה, את דחיית העתירה. עתירת העותר נגד המשיבים נדחית. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. הפרת חוזהחוזה