הרקע לתביעה הינו עבודות בניה נרחבות שביצע הנתבע בחלקתו. לטענת התובע, במהלך עבודות הבנייה, הרס הנתבע את הקיר המשותף ובנה תחתיו קיר אחר תוך שהוא פולש לתוך חלקה 21 ופוגע בבניין של התובע. בהתאם לאמור בכתב התביעה, לאורך הגבול המשותף, חדר הנתבע לתוך שטחו של התובע לעומק של כ 0.08 מ' על הקרקע וגובה המבנה שבנה הנתבע חודר לתוך שטח החלקה של התובע לעומק של כ 0.15 מ'. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הריסת קיר משותף: בפני תביעה ותביעה שכנגד. ביום 17.2.98, הגיש התובע את תביעתו וצרף אליה בקשה למתן צו מניעה זמני. התובע הוא אחד הבעלים של חלקה 21 בגוש 30044 ועל חלקה זו בנוי בנין בן שלוש קומות, כאשר התובע הוא הבעלים של מחצית הבניין וכתובתו היא רח' ניסים בכר 35 ירושלים. הנתבע הוא הבעלים של חלקה 205 באותו גוש ודירתו נמצאת ברח' ניסים בכר 33 ירושלים. לשתי החלקות גבול משותף בצורת קיר. הרקע לתביעה הינו עבודות בניה נרחבות שביצע הנתבע בחלקתו. לטענת התובע, במהלך עבודות הבנייה, הרס הנתבע את הקיר המשותף ובנה תחתיו קיר אחר תוך שהוא פולש לתוך חלקה 21 ופוגע בבניין של התובע. בהתאם לאמור בכתב התביעה, לאורך הגבול המשותף, חדר הנתבע לתוך שטחו של התובע לעומק של כ 0.08 מ' על הקרקע וגובה המבנה שבנה הנתבע חודר לתוך שטח החלקה של התובע לעומק של כ 0.15 מ'. בנוסף, פרט התובע איך, לטענתו, חדר הנתבע לתוך חלקתו. התובע ביקש לצוות על הנתבע להרוס כל תוספת בניה החודרת לתוך חלקתו ולתקן את הנזקים שנגרמו לו. ביום 18.2.98, לאחר ששמעתי את הצדדים, הוריתי על מתן צו מניעה זמני ולפיו, אסרתי על הנתבע לבצע כל עבודה שהיא מחוץ לבנין שברח' ניסים בכר 33 ואסרתי עליו לעשות שינויים בקיר המשותף עליו נמצא ארון החשמל. כאמור, הגיש הנתבע (התובע שכנגד) תביעה שכנגד. לטענתו, הוא החל לבצע את העבודות לאחר שקיבל היתרי בניה כדין וכי התובע (הנתבע שכנגד) גרם לעיכוב עבודות הבנייה בצורות שונות. בהתאם לאמור בכתב התביעה שכנגד, ביצע התובע שכנגד עבור הנתבע שכנגד עבודות שונות בשווי של כ- 5,000 ש"ח כדי שלא יפריע להשלמת פרוייקט הבנייה וכן נאלץ לשלם סכומי כסף נכבדים לגורמים שונים לנוכח איומיו של הנתבע שכנגד כלפי הקבלן. כמו כן, טען התובע שכנגד, כי נאלץ לשלם ריבית גבוהה כתוצאה מעיכוב בהשלמת הדירות לאחר שלקח הלוואות ולא יכול היה להשכיר את הדירות, אותן רצה להשכיר, לאחר השלמת הפרוייקט. התובע שכנגד העמיד את תביעתו על סך 100,000 ש"ח. לאחר שהוגשה בקשה לביטול צו המניעה הזמני, ערכתי ביום 8.4.98 ביקור במקום ולאחר הביקור, ביטלתי את צו המניעה הזמני (המ' 2627/98). באותה החלטה קבעתי, כי "לאחר הביקור במקום ניתן לקבוע באופן וודאי, כי לא היה מקום ליתן את צו המניעה הזמני וכי מדובר בקטנוניותו של מבקש צו המניעה הזמני (התובע)" וכי לא נראה לי, כי קניינו של התובע נפגע. כמו כן, חייבתי את התובע בהוצאות ההליך ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח. על יסוד הסכמת הצדדים, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את אדרעי אליהו שהוא "מהנדס מודד ושמאי מוסמך למקרקעין". חוות דעתו של המומחה הוגשה לבית המשפט והיא תומכת, כמעט כולה, בטענתו של הנתבע, לפיה לא חדר לחלקתו של התובע. יחד עם זאת, לגבי קו הגבול בקומה העליונה, מצא המומחה, כי קיימת נסיגה מקו החלקה 206 באורך של 10 ס"מ לתוך קו הגבול בכוון חלקה 21 (היא החלקה של התובע). על יסוד הסכמת הצדדים, ניתנה החלטה, לפיה יעשה בית המשפט שימוש בסעיף 79א' לחוק בתי המשפט הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד וכי לצורך כך ייצא בית המשפט פעם נוספת לביקור במקום בנוכחות המודד המוסכם וישמע את טענות הצדדים. כמו כן, הוסכם, כי במידת הצורך, יהיה בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, גם לפסוק פיצוי כספי לתובע. בהתאם לכך, נערך ביום 3.1.99 ביקור נוסף במקום וביום 25.2.99 סיכמו הצדדים טענותיהם בפני. כידוע, בבוא בית המשפט לפסוק בענין שלפניו בדרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אין עליו לנמק את הפסק (ע"א 757/88 ברמן נ' איילון חב' לביטוח בע"מ - לא פורסם וכן ע"א 448/94 של בית המשפט המחוזי בירושלים באדר נ' דבר מיום 9.4.95 - לא פורסם). בבית המשפט העליון נפסק, כי סעיף 79א' אינו מונע את בית המשפט להחליט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, וכי סעיף 79א' לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני הערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם, חלוקת אחריות ועוד. הצדדים המפקידים הכרעות אלה בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק בהן על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור ולצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת הדיון בערכאות ערעור (ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח' פסק דין מיום 14.2.96 (לא פורסם). רע"א 5569/97 אליאס עובדיה ואח' נ' רם בן שמחון ואח' תקדין עליון כרך 97(4), תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 268. רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ תקדין עליון, כרך 97(4) תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 622). יצויין, כי במקרה דנן, הצדדים גם לא ביקשו שאנמק את פסק הדין. בהתאם לסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר הנמצא בתיק ובמיוחד לנוכח התרשמותי מהביקורים שערכתי במקום ומחוות דעתו של המומחה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית חוקית והצמדה למדד החל מהיום. אני דוחה את התביעה שכנגד. אינני עושה צו להחזרת הסכומים ששילמו הצדדים למומחה, אך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת בית המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח. הריסת מבנהקירות