קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות יורשים רווחי אגודה שיתופית: .1הנתבעת היא אגודה שיתופית רשומה על פי פקודת האגודות השתופיות 1933 (להלן: האגודה). התובע 1הוא עזבונו של המנוח ארנסט אופנהיימר ז"ל, מי שהיה חבר אגודה משך כ- 50שנים עד לפטירתו ב-.22.4.1987 התובעת מס' 15היא אלמנתו והיורשת היחידה של עזבונו. התובעים 7- 2הינם חברי באגודה ברציפות מזה עשרות שנים. התובע מס' 8הוא עזבונו של המנוח אריק זון, שהיה חבר באגודה משך כ- 40שנים עד לפטירתו ב-.18.5.87 המשיבה מס' 9היא אלמנתו והיורשת היחידה של עזבונו. התובע מס' 12הוא עזבונו של המנוח ארנסט וייל, שהיה חבר האגודה משך כ-40 שנים עד לפטירתו ב-.6.7.86 התובעות מס' 13ו- 14הן בנותיו והיורשות היחידות של עזבונו. כל התובעים רשומים בפנקס החברים של האגודה. .2בתביעתם עותרים התובעים למתן פסק דין המצהיר על זכאותם לקבלת חלקם ברווחי האגודה או בכל סכום אחר ששולם לחברי האגודה כחלוקת רווחים, דוידנדים, פדיון ומימוש נכסים וכיוצ"ב, כשהם משוערכים מיום חלוקת הכספים לחברים האחרים ועד לתשלומם לתובעים. כן עתרו להמצאת חשבונותיה של האגודה ולחיוב האגודה לשלם לכל אחד מהתובעים את חלקו. פסק דין זה אינו מתיחס לחלק התביעה המתיחס לערך המניה באגודה שאמור להתברר בערעור התלוי ועומד בפני בימ"ש העליון על החלטת בית המשט מה-.25.4.91 האגודה אינה חולקת על זכאותם של התובעים לחלקם ברווחי האגודה כפי שכל חבר קבל, ולכל סכום כסף שחבר קבל מהאגודה כחבר בה. התזה של האגודה הוא "שהזכאות האמורה "כפופה" למלוי חובות המוטלות על כל חבר שהוטלו כדין". כגון: חובת תשלום מיסי חבר שלא מולאה על ידי התובעים (ראה ע' 4פסקה ג' לסכומו של ב"כ האגודה). .3לאחר תום שמיעת העדים שהתקיימה בפני כב' השופטת שטרסברג-כהן והגשת הסכומים, הביאה כב' השופת לתשומת לב הצדדים כי לאור הפער הגדול והגישות השונות שנתגלו בתחשיבי שני רואי החשבון שהעידו בפניה מטעם הצדדים, הגיעה למסקנה שיש למנות רואה חשבון מוסמך כמומחה מטעם בית המשפט (ע' 12לרשומות). בהחלטה מה- 3.11.93מונה רואה החשבון ארנון רצקובסקי (להלן: רואה החשבון) כמומחה מטעם בית המשפט "לקבוע מה מגיע אם מגיע לתובעים כחלקו של המנוח (הכוונה לתובע 1) ברווחי האגודה ובכספים נוספים שהגיעו לחברי האגודה בכל צורה שהיא במשך 7שנים לפני הגשת התביעה (שהוגשה ב-1/87)". בהחלטה מה-25.4.91, בפסקה 17, הורחבה תחילת ההחלטה הנ"ל לגבי כל התובעים. .4רואה החשבון הגיש חוות דעת ראשונית ב-28.12.93, עדכנה בחוות דעתו מה-23.4.95, תיקן טעות סופר שנפלה בחישוב ב-27.4.95, והשיב ב- 9.11.96לשאלות הבהרה שהוצגו לו מטעם ב"כ התובעים, ומסר עדות (ע' 1לפרטיכל מה- 3.3.96ואילך). רואה החשבון עיין בחוות הדעת של רואי החשבון שמסרו עדות וכן בפרטיכל עדותם ובכל החומר החשבונאי שהוצג בתיק. הבדיקה מתיחסת לתקופה מה- 1.1.80עד .31.12.86בדו"ח הראשון מסביר רואה החשבון את ההנחות והההסברים לאופן מדידת רווחי האגודה, חלוקתם וחלוקת הכספים הנוספים שהגיעו לחברי האגודה בתקופה הנ"ל, כולל את הנתון של קיטון בהון עצמי, ובלא שהתיחס לשאלת קיזוז דמי החבר שלא שולמו על ידי התובעים, והגיע לתוצאה שלכל אחד מהתובעים הרשומים או שהיו רשומים כחברים מגיע, מותאם לספטמבר 1993וללא נכוי מס חבר, סך 870, 30שקלים. העדכון מה- 23.4.95המבוסס על אותם עקרונות שהנחוהו בחוות דעתו הקודמת, תוך התיחסות למועדי הפטירה של החברים שעזבנותיהם תובעים, ולאחר נכוי מס החבר, מותאם לפברואר 1995, קבע שכל אחד מ- 3התובעים שנפטרו ב- 1986זכאי לאחר נכוי גמי החבר לסך 064, 15שקלים. התובע, שנפטר ב- 1987, זכאי לאחר נכוי דמי חבר לסך 199, 17שקלים ולגבי כל אחד מ- 6התובעים 7- 2שחברותם הופסקה ב- 23.9.92קיימת יתרה לחובתו בסך 445, 7שקלים. .5בהבהרתו מה- 9.11.95הסביר רואה החשבון את הקושי במדידת הרווחים בתקופה הנ"ל, שהיתה עתירת אינפלציה, בהעדר דו"חות כספיים מותאמים לאינפלציה. לכן ערך את מדידת הרווחים על פי הגידול בהון המותאם לסוף התקופה לעומת ההון המותאם בתחילת התקופה בתוספת כל הסכומים שחולקו. אלא שההון לסוף התקופה ירד בערכים ריאליים לעומת ההון שבתחילת התקופה וזאת מחמת הפסדים וכן משום שהסכומים שחולקו עלו על הרווחים הריאלים ונבעו בחלקם מההון לתחילת התקופה. לפיכך, מסביר רואה החשבון, כי "בכדי למדוד נכונה את הרווח הכולל בתקופה הנדונה היה מקום להתיחס לקיטון בהון כהקטנת הרווח בדיוק כפי שאילו היה גידול בהון (המבטא רווחים שלא חולקו) היה צריך להגדיל את חלקם של התובעים" (ראעה גם הסברו בע' 7לרשומות מה-3.3.96). .6סלע המחלוקת בין הצדדים הוא בכך שלדעת ב"כ התובעים יש לזכות את התובעים בסכומים ששולמו בפועל לחברים בלא התחשבות בקיטון ההון ובלא נכוי דמי החבר החלים על כל חבר באגודה. לעומתו טוען ב"כ האגודה כי החישוב הנכון צרי לכלול את קיטון ההון ונכוי דמי החבר כפי שעשה רואה החשבון. ב"כ התובעים מסתמך על נוסח החלטת בית משפט מה- 25.4.91לענין זכאות התובעים לקבלת "חלקם ברווחי האגודה ובסכומים הנוספים שהגיעו לחברי האגודה בכל צורה שהיא במשך 7השנים שקדמו להגשת התביעה". יש להוסיף כי בהחלטת המנוי של רואה החשבון ב- 3.11.93הוטל עליו "לקבוע מה מגיע, אם מגיע, לתובעים כחלקם ברווחי האגודה ובכספים נוספים שהגיעו לחברי האגודה בכל צורה שהיא במשך 7שנים לפני הגשת התביעה (שהוגשה ב-1.87). .7ב"כ התובעים מסיק מנוסח ההחלטה מה- 25.4.91שלא היה מקום להתיחס לקיטון בהון כהקטנת רווח בכדי למדוד נכונה את הרווח הכולל בתקופה הרלוונטית, אלא לקבוע את התשלומים ששולמו בפועל. רואה החשבון שעמד על הצורך בהתיחסות לענין הקיטון לצורך מדידה נכונה של הרווח הכולל. לא מצאתי בטיעונו של ב"כ התובעים צידוק שלא לקבל את חוות דעתו של רואה החשבון כמשקף נכונה את מדידת הרווח לתקופה הרלוונטית. רואה החשובן הוא המומחה המקצועי ששקל את הנתונים שיש לקחתם בחשבון לצורך מדידת הרווח, דבר שהוא בתחום מומחיותו. תפקידו של מומחה, כפי שנאמר ב-ע.א. 702/86 פס"ד מד(1) ע' 160בע' 173ג' הוא "לפרוש בפני בית המשפט את הידע בתחום מומחיותו ולנתח, בהתאם לכך את נתוני המקרה הספציפי". וכך עשה רואה החשבון בהרחבה ובטוב טעם. נוסח ההחלטה אין בו כדי להכתיב למומחה את שיטת עבודתו ובענין זה יש לסמוך על מומחיותו. .8רואה החשבון בדק את דמי החבר ששלמו חברי האגודה והסביר בעדכון מה- 23.4.95את שיטת קביעת שעור התשלום. יחד עם זאת דעתו היא כי השאלה אם יש לנכות סכומים אלה מהסכומים המשולמים לתובעים אם לאו אינה במישור החשבונאי. אין לקבל את טענת ב"כ התובעים כי טענת הקיזוז לא נטענה בכתב ההגנה המתוקן לאור האמור בסעיף 8לכתב ההגנה המתוקן. אמנם אין התיחסות מפורשת לדמי חבר אך מדובר בקזוז "חובות התובעים" לאגודה ואין חולק כי דמי חבר המוטלים על כל חבר הוא בגדר חוב לאגודה. השאלה היא אם מדובר כאן בחובות הנתנים לקיזוז על פי סעיף 53לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1963החל מכוח סעיף 61לחוק הנ"ל גם על חיובים שאינם נובעים מן ההתקשרות החוזית דווקא (ראה בג"צ 376/81 פס"ד לו(2) ע' 449בע' 455ג'). מסעיף 53עולה כי חיובים כספיים הנובעים מעיסקה אחת ניתנים לקיזוז בין אם הם חיובים קצובים ובין אם הם חיובים בלתי קצובים, וחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת ניתנים לקיזוז רק כשהם חיובים קצובים. גם אם אניח שהמדובר בחיובים שלא מתוך עסקה אחת, הרי שמדובר בעניננו בחיובים קצובים הניתנים לקיזוז. לענין מתן הודעה על קיזוז, הרי שאין הכרח שההודעה תהיה בצורה פורמלית מסויימת ודי בנסיבות מקרה זה בטענה שהועלתה בכתב ההגנה (השווה ע.א. 636/89 פס"ד מה(3) 265בע' 281). נראה לי כי משהוטל על רואה החשבון לקבוע "מה מגיע אם מגיע" מן הראוי שחיובו לדמי חבר המגיע ממנו לאגודה יקוזז מהמגיע לו. .9רואה החשבון התיחס לסכומים הנוספים שחולקו לחברים ממטע אבוקדו בשנים שציין להבדל מה"פרדס המשותף" והסביר את עמדתו בחוות הדעת שהגיש ובעדותו, ולא מצאתי עילה בטעוני ב"כ התובעים להתערב בקביעותיו של רואה החשובן. רואה החשבון סקר את התפתחות מטע האבוקדו והתבסס על רשומי ההכנסות ממטע זה שנעשו באורח חלקי בלבד ובהסתמך עליהם ערך את חלקה היחסי של האגודה ברווחי מטע האבוקדו שחולקו לחברים בתקופה הקובעת. בתשובותיו לב"כ התובעת ובעדותו חזר והבהיר את עמדתו. כן הבהיר מדוע אין לכלול את רווחי הפרדס במסגרת התחשיב הנדרש לעניננו. כאמור, לא מצאתי עילה להתערב בתחשיבו זה. .10התוצאה היא שאני קובע כי על הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים 8ויורשתו התובעת מס' 9, התובע מס' 10ויורשתו התובעת 11והתובע 12ויורשותיו התובעות 13, 14, סך 064, 15שקלים ולתובע מס' 1ויורשתו, התובעת מס' 15סך 199, 17שקלים בתוספת בפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א- 1961החל מתאריך ה- 15.2.95ועד לתשלום בפועל. תביעת התובעים 7- 2נדחית. על התובעים לשאת בהוצאות ושכ"ט רואה החשבון. אני מחייב את הנתבעת, שהתכחשה בכתב הגנתה לחבותה, לשלם לתובעים, ולאור תוצאות פסק הדין לשלם לתבעים שזכו את מחצית הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 5שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א- 1961החל מיום מתן פסק דין זה.ירושהאגודה שיתופית