קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות משפחה של חייל שהתאבד - קשר סיבתי בין התאבדות לבין השירות הצבאי: 1. בתאריך 19/05/98, פנתה המערערת לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בזכותה על-פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), ה'תש"י - 1950, וזאת בגין מותו של בנה ז"ל. 2. בתאריך 01/03/99, החליט קצין-התגמולים לדחות את תביעת המערערת. 3. בהחלטתו לדחות את התביעה, מודיע קצין-התגמולים למערערת, כי בהסתמך על חוות-דעת רפואית מיום 02/02/99, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין מותו של המנוח, לבין תנאי שירותו כחייל בשירות חובה במג"ב, על-פי החוק האמור, כמשמעות ביטוי זה בחוק; וכן, לא חל חוק התגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), ה'תשמ"ח - 1968. 4. על החלטתו הנ"ל של קצין-התגמולים, הגיש ב"כ המערערת ערעור זה, ביום 31/03/99. 5. נאמר בכתב-הערעור, כי המנוח יצא לחופשה מאושרת, כדין, ובמהלכה שם קץ לחייו. 6. לטענת ב"כ המערערת, במקרה שכזה, חל חוק התגמולים לחיילים ולבני-משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), ה'תשמ"ח - 1988, וכי על -פי החוק הנ"ל, אין צורך להוכיח קיומו של "קשר סיבתי", בין הפטירה לבין תנאי השירות, אלא די בכך, שהמנוח נפטר בעת היותו בשירות סדיר, בחופשה מאושרת, והפטירה ארעה ב- 14 הימים הראשונים בהם שהה בחופשה. 7. לטענת ב"כ המערער, טעה קצין-התגמולים בקובעו, כי לא הוכח "קשר סיבתי", שכן אין צורך במקרה זה, בהוכחת הקשר לשירות, היות והחוק המיוחד הנ"ל מבטל צורך זה, במפורש. 8. לחילופין, טוען ב"כ המערער, שבאם לא תתקבל טענתו דלעיל, אזי יש להכיר במערערת, כאם-שכולה, על-פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), ה'תש"י - 1950, כיוון שיש "קשר סיבתי", בין שירותו של המנוח לפטירתו. 9. בהחלטה שניתנה על-ידנו ביום 26/05/99, הורינו: - א. לב"כ המערערת להמציא לנו חוות-דעת רפואית שיהא בה כדי לסתור את האמור בחוות-הדעת הרפואית עליה סמך קצין-התגמולים בדחותו את תביעת המערערת. ב. לב"כ המשיב להגיש לנו כתב-תשובה. ג. קבענו ערעור זה, לדיון, ליום 05/10/99. 10. ביום 04/10/99, הוגש לנו כתב-תשובה, שבו נטען: - א. המנוח יצא לחופשה מיום 30/04/98 ועד ליום 02/05/98 ולא חזר מחופשתו. ב. המנוח נעדר מן השירות שלא ברשות ולפיכך לא חל העניין של חוק התגמולים לחיילים ולבני-משפחותיהם (חבלה שלא במילוי תפקיד), ה'תשמ"ח - 1988. ג. לא קיים "קשר סיבתי" בין התאבדותו של המנוח לבין השירות הצבאי. ד. מצר"ב חוות-הדעת הרפואית, מיום 02/02/99. 11. חוות-הדעת הרפואית הנ"ל והנזכרת גם בסעיף 3 של פסק-דין זה, היא חוות-דעתו של ד"ר אלי קריצ'מן, מומחה בפסיכיאטריה. 12. מסתבר, שהמנוח, בהיותו חייל בשירות סדיר, שם קץ לחייו ע"י ירי בנשקו האישי, בעת ששהה בחופשה בביתו, במהלך טירונות במשמר-הגבול. ד"ר אלי קריצ'מן מגיע לכלל מסקנה כדלקמן: - "המדובר בצעיר בן 19 אשר שלח יד בנפשו במהלך טירונות במשמר-הגבול. הפרטים בתיק אינם רבים ורב הנסתר על הגלוי. למרות זאת, ניתן להתרשם מהרקע למעשה ההתאבדות היו בעיות משפחתיות קשות אשר נמשכו כנראה זמן רב. הסכסוך בין הוריו, הגירושין והמצב הכלכלי הקשה, השרו בו ייאוש וחוסר תקווה. אישיותו המופנמת וסגירותו לא איפשרו פניה לעזרה נפשית או שיתוף של אחרים בקשיו הרגשיים. במהלך שירותו הקצר בצה"ל התרשמתי שהיתה ערנות סבירה לבעיותיו. הוא הופנה לטיפול הרווחה וזומן אף לבדיקת קב"ן. בבדיקה של הקב"ן לא מסר על מצוקה נפשית ולא היו סימנים חריגים". 13. ד"ר אלי קריצ'מן מגיע לכלל מסקנה, כי מעשה ההתאבדות התרחש, כנראה, על רקע הבעיות המשפחתיות אותן גם הזכיר במכתב האחרון לאביו בו גם ציין שלא הצבא שבר אותו אלא רק נתן לו הזדמנות לבצע את המעשה. 14. הדיון בערעור זה נדחה מידי פעם בפעם, הואיל והוברר כי הורי המנוח, בהיותם גרושים זה מזה, הגישו שני ערעורים נפרדים, ובעוד שערעורו של האב מתברר בפני וועדת-הערערים, לפי חוק משפחות שכולות, בתל-אביב-יפו, הרי שהערעור של האם (המערערת) הוגש בפני הוועדה בבאר-שבע. 15. מסתבר, שוועדת הערעורים, במושבה בתל-אביב, נתנה כבר פסק-דין וערעורו של האב נדחה. 16. ביום 07/10/2003, הגיש לנו ב"כ המערערת בקשה למחיקת הערעור דנא, ללא שהמערערת תחוייב בהוצאות. 17. בקשנו את תגובת ב"כ המשיב. 18. ביום 04/11/2003, הודיע לנו ב"כ המשיב כי הוא מסכים למחיקת הערעור ואף מוותר על הוצאות ועל שכר-טרחת עו"ד. 19. כמבוקש ע"י ב"כ המערערת ובהסכמת ב"כ המשיב - אנו מחליטים למחוק ערעור זה. 20. אין צו להוצאות. צבאחייליםהתאבדות