קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות המעביד לסרב לקבל עובד מלשכת התעסוקה: .1ביום 17.3.1983הזמין המערער, מגן דוד אדום (להלן - מ.ד.א.), סניף נתניה, מהמשיבה מס' 1, לשכת העבודה נתניה (להלן - הלשכה), שני נהגי אמבולנס. באותו יום שלחה הלשכה את מר אברהם לב למלא התפקיד הנ"ל, אבל מ.ד.א. סרב לקבלו, בטענה שאינו מתאים. מר לב היה מוכר למ.ד.א., כי עבד אצלו משנת 1965עד 1975, כשהתפטר והפעיל אמבולנס פרטי בתחרות עם מ.ד.א.. מר לב פנה אל ועדת ערר בהתאם לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), תשי"ט- 1959(להלן - התקנות) בדרישה, שהלשכה תעמוד על זכותו לתפקיד נהג אמבולנס אצל מ.ד.א. ולא תשלח מועמדים אחרים לתפקיד. ביום 20.6.1983החליט עורך-דין רוזובסקי, כיושב-ראש ועדת ערר שהיתה מורכבת מאדם אחד, לקבל את הערר באמרו, "כי לא יישלח על-ידה (הלשכה) עובד אחר כנהג אמבולנס כל עוד לא יתקבל מר לב לעבודה זו". על החלטה זו הוגש הערעור לבית-דין זה. .2הסיבה העיקרית לסירובו של מ.ד.א. לקבל מר לב לעבודה היתה התחרות שלו עם מ.ד.א. כשהפעיל אמבולנס פרטי. נציגי מ.ד.א. טענו, שתחרות זו גרמה הפסדים למ.ד.א. בהחלטתו דחה עורך-דין רוזובסקי את טענת מ.ד.א. והחליט, שקיום קשר תחרותי איה צריכה להיות נימוק לאי-קבלת עובד ובמיוחד, כי מ.ד.א. הוא מוסד ציבורי הקיים שלא למטרת רווח. בטענותיו לפני הוסיף בא-כוח הלשכה נימוק נוסף והוא, שבהפעלת אמבולנס פרטי סייע מר לב למ.ד.א. במשימה של הצלת נפשות. כתמיכה בהחלטת הוועדה אפשר להוסיף, שתחרות הינה חלק של השיטה הכלכלית הנהוגה בארצנו ואין להעניש אדם שפעל בהתאם למקובל. לדידי, בהחלטת הוועדה נפלה טעות יסודית בהבנת תפקידה של הלשכה ובסמכויותיו של מעביד לבחור את עובדיו. תפקידה של לשכת שירות התעסוקה הוא לשלוח אל המעסיק מועמד לתפקיד מסוים ולמנוע מעסיק מלקבל עובד שלא באמצעות הלשכה. הלשכה בוחרת מועמד לתפקיד, אבל למעסיק שמורה הזכות להחליט, אם לקבלו כעובד. לפי סעיף 3לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959(להלן - החוק), "יחסי עבודה ותנאי עבודה אינם בסמכותו של שירות התעסוקה, והוא לא יתערב באלה". בדב"ע לו/14-8, [1] (בע' 31) אמר בית-הדין הארצי לעבודה: "לשכת העבודה רק מציעה עובדים. אין כל מניעה לכך, כי מעביד יחקור, לפני קבלת המועמדים לעבודה, בדבר עברם, ואם הממצאים יהיו שליליים - יסרב לקבל את המועמדים". לפי חוק ופסיקה אין מעסיק רשאי לדחות מועמד מסיבות מסוימות, כמו סיבות גיל, מין, דת, לאום וכו'. מאידך גיסא, אם סיבת המעסיק לדחות מועמד לא היתה בניגוד לחוק או לעיקרון שנקבע בפסיקה, אין ללשכה להתערב בהחלטתו. נימוק התחרות לפיו סרב מ.ד.א. לקבל את מר לב אינו נימוק שרירותי או בלי היגיון ואינו נוגד חוק או פסיקה ולכן אין לשירות התעסוקה להתערב בהחלטת מ.ד.א. ודין הערעור להתקבל. .3במהלך הדיון בבית-דין זה הוגש מכתב הזמנת נהג שנשלח לשירות התעסוקה על-ידי מ.ד.א. ביום 11.3.1983, ובו דרישה שהמועמד יהיה "עד גיל 30". ככלל, אסורה אפליה מסיבות גיל, אבל יש תפקידים שמעביד רשאי לקבוע גיל מכסימלי בגלל סיבות מהותיות. לפי טענות בא-כוח שירות התעסוקה והחלטת הוועדה, גילו של מר לב לא היה הסיבה לדחייתו. בהחלטת הוועדה לא נשקל אופי התפקיד של נהג אמבולנס ואם רשאי מ.ד.א. לקבוע הגבלות גיל. יחד עם זה יש לציין, שאם קיימת דרישה שנהג אמבולנס יהיה "חובש קרבי בצה"ל", ייתכן שיש סבירות בדרישה שמועמד יהיה מתחת לגיל .30בכל מקרה, השלב לעורר טענה של דרישה פסולה לגבי גיל מועמד היה בעת קבלת מכתב הדרישה ולפני שנשלח מועמד. .4אני מקבל את טענת בא-כוח המערער, שאין "ועדת ערר" יכולה להיות מורכבת מאדם אחד. בתקנה 1לתקנות דובר על "ועדת ערר", בתקנות 2(ב), 3(ב) ו- 4מדובר על "יושב ראש הוועדה" ובתקנה 5(א) נקבע שהחלטת הוועדה תחתם על-ידי "חבריה". כשקיימת בתקנות דרישה שערר יישמע לפני ועדה ואין תקנה המאפשרת לצדדים להסכים שהדיון יתנהל לפני דן יחיד, אין תוקף להסכמת הצדדים לוותר על קיום "ועדה". לדידי, תועלת רבה בישיבת ועדה המורכבת מנציגי ציבור, כפי שישיבתם בבתי-דין לעבודה הוכחה כתרומה חשובה לתהליך השפיטה (ראה דב"ע ל/9-3, [2], בע' 177), ולכן קיום דיון לפני ועדת ערר של לשכת התעסוקה בהרכב של יושב-ראש ושני נציגי ציבור הינו דבר רצוי ומשמעותי שאין לוותר עליו. .5בא-כוח המערער טען, שאין נהג אמבולנס תפקיד שנכלל במסגרת הענפים והמקצועות המפורטים בתוספת השניה לחוק. בהחלטת הוועדה נאמר, שלפי סעיף 6לתוספת שניה ("כל עבודה בענף התחבורה והתעבורה, לרבות טעינה, פריקה וסבלות") חייב נהג אמבולנס להתקבל לעבודה באמצעות השירות. בהחלטת הוועדה לא מצוי בסיס להחלטה זו, אלא נקבע כלל, שאם המעסיק לא מוכיח שקיים "פטור מחובת זיקה כאמור בסעיף (ב) מהתוספת השניה" יש זיקה. אין כלל זה מתאים לדרישות החוק וכדי שמעסיק יהיה חייב על-ידי סעיף 32לחוק לקבל עובד דרך השירות צריכה להיות הוכחה, שהתפקיד מסווג בענף שצוין בתוספת השניה. יושב-ראש הוועדה לא ציין בהחלטתו, מדוע התפקיד של נהג אמבולנס כלול בענף התחבורה ואם יש בתפקיד דרישות מיוחדות (בתחום הרפואי, למשל) המוציאות אותו מהענף או לפיהן יש לסווג התפקיד בענף הפרה-רפואי. .6מהסיבות האמורות לעיל הנני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת ועדת הערר ער/6- 48מיום .20.6.1983המשיבים ישלמו למערערת הוצאות ושכר טרחה בסך 500, 7שקלים כל אחד.דמי אבטלה