חוזה למראית עין לצורך הברחת נכסים

רמת ההוכחה הנדרשת להוכחת טענה בדבר הסכם למראית עין לצורך הברחת נכסים היא גבוהה מאד, שכן היא טומנת בחובה טענות של מרמה [ע"א 468/03 חברת יואב קיין בע"מ (בפירוק) נ' דייני (מיום 5.12.05); ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' חמדה, פ"ד מו (1) 501 (1992)]. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה". בפסיקה נקבע כי "בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה" (ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, בעמ' 581-582 (1979)). הלכה היא כי הטוען לביטול חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה [ע"א 8393/99 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (מיום 17.6.2004); ע"א 1780/93 בנק המזרחי מאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41 (1996)]. בעניינו, אם כן, על המבקשים הנטל להוכיח כי מדובר בהסכם למראית עין, ולא המשיבים הם שצריכים להוכיח כי העסקה היא אמיתית.חוזהחוזה למראית עיןהברחת נכסיםלמראית עין