קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוסר שוויון בין עובדי בית המשפט השלום לבין עובדי בית המשפט המחוזי: סגן הנשיא (אדלר) 1. הצדדים, הסכסוך וההליך העובדים המינהליים של בית המשפט השלום בתל אביב והעובדים המינהלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב עובדים יחד באותו בנין שנים רבות. הם חברים לעבודה, מועסקים אצל אותה מעבידה, שייכים לאותו ארגון עובדים (המשיבים 3,4,5), ויש להם אינטרסים משותפים. סעיף 5א לחוק הוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק"), ותקנה 37ג(א) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם - 1979 (להלן - "התקנה"), קובעים כי למנהל בתי המשפט ולמוציא לפועל סמכות להטיל על עובדי בתי המשפט, תפקיד ביצועי, ובמקרה שלפנינו: מסירת מסמכי בית משפט, בעיקר בתחום העיקולים. שנים רבות קיימת מחלוקת בעניין חלוקת העבודה המבצעית בין עובדי בית המשפט השלום לבין עובדי בית המשפט המחוזי, כאשר האחרונים טוענים לקיפוח וחוסר שוויון. אין הסכם בכתב לגבי חלוקת העבודה. אולם, ביום 25.3.1991 כתב נשיא בית המשפט במחוזי דאז, השופט וינוגרד, מכתב למנהל בתי המשפט בעניין סיכום בינו לבין יו"ר ועד העובדים, שזה נוסחו: "לפי סיכום שביני לבין מר שמואל לוי [ראש הועד הארצי של עובדי בתי המשפט], תבוצענה הפעולות הנ"ל [עיקולים ופעולות חוץ אחרות] במשרד הוצאה לפועל בתל אביב על ידי עובדי בית המשפט כדלקמן: בתיקים שנפתחו על פי פס"ד של בית משפט מחוזי כלשהו - יטפלו עובדי ביהמ"ש המחוזי. בתיקים שנפתחו על פי פס"ד של בית משפט שלום כלשהו - יטפלו עובדי בימ"ש השלום." ההסדר לא סיפק את המערערים, הם פעלו לשנותו, אולם מנהל בתי המשפט סירב לסטות ממנו ללא הסכמת ועד העובדים, ועל כך מכתבו מיום 23.12.1991. שלושים ושבעה עובדי בית המשפט המחוזי (המערערים) הגישו תובענה בבית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שגיא ונציגי הציבור גילצר והלבץ; תב"ע נג / 3-2150), בה ביקשו לחייב את המשיבים 1 ו- 2 לחלק את העבודה המבצעית באופן שוויוני. לבקשת בא כוח המשיבים, החליט בית הדין האזורי לפצל את הדיון, הכריע נגד המערערים בשאלת קיומו של "הסדר קיבוצי", ולהלן עיקר החלטתו: "א. בשנות ה- 60 הונהג הסדר במחוז תל-אביב, לפיו עובדי בית משפט השלום מבצעים פעולות מבצעיות שונות הקשורות במשרדי ההוצאה לפועל, בין היתר על פי פסקי דין בית משפט שלום ובית משפט מחוזי (להלן: ההסדר הקודם). ב. הסדר זה פקע בשנת 1991, עת הושג הסדר קיבוצי חדש לפיו עובדי בית המשפט המחוזי מבצעים את הפעולות המבצעיות הקשורות לפסקי דין של בית המשפט המחוזי, ואילו עובדי בית משפט השלום מבצעים את הפעולות המבצעיות הקשורות לפסקי הדין של בית משפט השלום (להלן: ההסדר החדש). עוד נקבע, כי ההסדר החדש הושג בידיעתם של עובדי בית המשפט המחוזי, על דעתם והם לא התנגדו לו. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נו / 9-140) על החלטה זו. 2. טענות באי כוח הצדדים א) טענות עובדי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (המערערים): בהחלטתו, נשוא הערעור, סתם בית הדין את הגולל על תביעת המערערים, כך למעשה ניטלה מהם זכותם היסודית לשוויון, המעוגנת כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם אם קיים הסדר כל שהוא, אין בכוחו של עקרון חופש החוזים להשיג גבולו של עקרון השוויון. לגבי קביעות בית הדין על ההסדר משנות הששים, נטען כי בית הדין שגה משלא פרט את תוכנו של ההסדר, שכן הדבר היה במחלוקת, ומתוכן ההסדר היה ניתן לקבוע, כי אינו חל על המערערים. כמו כן התעלם בית הדין מראיות רבות שהובאו בפניו, ושהצביעו על זמניותו של אותו הסדר. כי בית הדין התעלם מההלכה הפסוקה, כי ההכרה בתוקפו של הסדר קיבוצי מותנית בכך שתניותיו תהיינה ודאיות וסופיות, עת מנע מהמערערים את זכויותיהם לשוויוניות, מבלי שראה את ההסדר הקיבוצי למול עיניו, ומבלי שקבע מה היה תוכנו של אותו הסדר. באשר להסדר משנת 1991, נטען כי טעה בית הדין בקבעו כי ההסדר משנת 1991 קבע הסדר "חדש". אף המשיבים לא ראו בכך הסדר חדש, אלא אך עדכון של ההסדר משנות הששים, "הישג מקומי" וקטן של הנשיא וינוגרד למען עובדי בית המשפט המחוזי. ב) טענות המעבידה ( המשיבים 1 ו- 2): הערעור מתייחס לטענות על אי השוויון, שאינן ראויות להיטען, שכן לא עמדו לדיון ולא היו נשוא החלטה שעליה נסב הערעור. אי שביעות רצונם של עובדי בית משפט המחוזי מחלוקת העבודה המבצעית אינו יכול לכרסם בהסדר הקיים כבר משנות הששים. משהוכח כי ישנו הסדר קיים, על המערערים למצוא תיקון להסדר במסגרת הקיבוצית, בה הוסכם על ההסדר המונהג, ולא במסגרת בית דין זה. אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות. 3. פיצול הדיון בית הדין האזורי רשאי לפצל את הדיון, אולם הלכה פסוקה היא, שפיצול דיון הוא היוצא מן הכלל וייעשה רק במקרה שהדבר יביא לייעול משמעותי בדיון. דרך המלך היא לשמוע את הדיון כולו ולפסוק בכל השאלות השנויות במחלוקת. ראה דב"ע לז / 3-101 משה טויטו - מגן דוד אדום פד"ע ט 238, 240; וכן דב"ע לד / 4-3 מדינת ישראל - הסתדרות ההנדסאים והטכנאים המוסמכים פד"ע ה' 197, 208). במקרה שלפנינו, הקביעה בדבר קיומו או אי קיומו של הסדר קיבוצי, אין בה כדי לסיים את המחלוקת בין הצדדים, ולא ניתן, רק על פיה, להכריע בתובענה לגופו של עניין. כמו כן, דיון מהיר ויעיל לא הושג על ידי פיצול הדיון. 4. שוויון, תקנת הציבור וחופש ההתקשרות המתח שבין חופש ההתקשרות לבין השוויון נדון פעמים רבות בבית דין זה, ובנסיבות המתאימות נפסלה הוראת הסכם קיבוצי אם הנוגדת את עקרון השוויון (דב"ע לג / 3-25 ועד אנשי צוות דיילי אויר ואח' - עדנה חזין, פד"ע ד' 365). אם בוטלה הוראת הסכם קיבוצי הנוגדת את עקרון השוויון ותקנת הציבור, וודאי שתבוטל הוראת הסדר קיבוצי בנסיבות הללו, שכן מעמדו של האחרון נחות מזה של ההסכם הקיבוצי. לפיכך, אפילו קיים "הסדר קיבוצי חדש" בכתב, מוסכם בין השופט וינוגרד לבין יו"ר ועד העובדים, אין בזה לסיים את הדיון. בית הדין עדיין חייב להכריע בשאלה הנוספת העומדת במחלוקת, והיא: האם ההסדר הקיבוצי מהווה הפליה פסולה. משלא ניתן לסיים את הדיון על ידי קביעה בעניין קיומו של הסדר קיבוצי, לא היה מקום להכריע בשאלה זו על סמך חלק מחומר הראיות. יש לאפשר לצדדים להביא את מלוא הראיות ולסכם לגבי מכלול השאלות השנויות במחלוקת. מהטעם הזה בלבד דין הערעור להתקבל, ויש להחזיר את העניין לבית הדין קמא. 5. סוף דבר - הערעור מתקבל והעניין מוחזר לבית הדין קמא. אין צו להוצאות ובית הדין קמא יתחשב בהליך הערעור בעת קביעת הוצאות. אנו ממליצים לצדדים להגיע להסדר שיהיה מקובל על שתי קבוצות העובדים המעורבים בעניין. ואם הדבר קשה ניתן להיעזר בשירותיו של מפשר. השוואת תנאים בין עובדים