חופש הפולחן מול בטחון הציבור

חופש המצפון, האמונה, הדת והפולחן, עד כמה שהוא מוצא מכוח האמונה אל פועל המעשה, אינו חופש מוחלט (ראה (1940) cantwell v. State of connecticut). הזכות להתפלל אינה מתירה להסיג את גבולו של אדם אחר או לבצע כלפיו מטרד. חופש המצפון, האמונה, הדת והפולחן הוא חופש יחסי. יש לאזן בינו לבין זכויות ואינטרסים הראויים אף הם להגנה, כגון הקניין הפרטי והציבורי וחופש התנועה. אחד האינטרסים שיש להתחשב בהם הוא זה של הסדר הציבורי וביטחון הציבור. "את חופש הדת יש לסייג: שום חברה אינה יכולה לקבל את הרעיון שמושגיה היסודיים בדבר סדר ציבורי יסוכלו רק משום שאין הם עולים בקנה אחד עם ציווייה של דת מסויימת" (רובינשטיין, בספרו הנ"ל בעמ' 135). עמדו על כך השופטים בלק (black) ודגלאס (douglas) בפרשת 644- 643, at[12] (1943) ,west virginia state board of education v. Barnetteבאומרם: Ordered society can leave to the individuals an-no well" absolute right to make final decisions, unassailable by the Amendment does not go so far. Religious faiths, honestly state, as to everyting they will or will not do. The first Themselves obediently to laws which are... Imperatively held, do not free individuals from responsibility to conduct . Necessary to protect society as a whole from grave and"pressing imminent dangers על כן, חופש המצפון, האמונה, הדת והפולחן מוגבל ומסווג כדי הדרוש וההכרחי לשם שמירה על ביטחון הציבור והסדר הציבורי. כמובן, בטרם תיעשה כל פעולה, שיש בה כדי לפגוע ולצמצם חופש זה בשל פגיעה בביטחון הציבור, מן הראוי הוא שהמשטרה תנקוט את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה כדי למנוע את הפגיעה בביטחון הציבור, בלא לפגוע בזכות המצפון, האמונה, הדת והפולחן. על כן, אם החשש הוא מאלימות של קהל עוין כנגד המתפללים, על המשטרה לפעול נגד אלימות זו, ולא נגד המתפללים. אך אם פעולה סבירה של המשטרה אין בכוחה, לאור מגבלותיה, להסיר את הפגיעה, הלכה למעשה, בביטחון הציבור, אין מנוס מהגבלת חופש המצפון והדת, כנדרש לשם שמירה על ביטחון הציבור. ביטחון המדינה / הציבור