חיוב המעסיק להנפיק תלוש שכר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב המעסיק להנפיק תלוש שכר:   1. בתביעה זו עותרת התובעת לחייב את הנתבעת להנפיק לה תלוש שכר עבור חודש נובמבר 1994, כמו כן לחייבה בתשלום פיצוי בסך של 10,000 ₪ על כך שנמנע ממנה לקבל דמי אבטלה משלא צברה תקופת אכשרה כתוצאה מאי קבלת תלוש המשכורת של חודש נובמבר 1994, וימי העבודה בו לא נלקחו בחשבון ע"י המל"ל.   2. לטענת התובעת היא החלה לעבוד בשירות הנתבעת בחודש 10/95 ועד ליום 30/4/95, כולל עבודה בחודש 11/94 בגינו קיבלה שכר במזומן. לעומתה טוענת הנתבעת כי התובעת עבדה בחודש 10/94 והפסיקה את עבודתה בחודש 11/94 וחזרה לעבודה בחודש 12/94 עד סוף חודש 4/95.   3. באשר למספר ימי עבודתה מידי חודש, העידה התובעת בעמ' 3 לפרוטוקול: "אני התחלתי לעבוד בשירות הנתבעת בחודש 10/94. ימי עבודתי בדרך כלל הסתכמו בין 25 עד 26 יום לחודש. עבדתי משעה חמש אחר הצהרים עד השעה 10 בלילה ללא ימי שישי וכולל מוצאי שבת, פעם בשבועיים, לפעמים מדי שבת. ... ב-30/4/95 עזבתי, חודש וחצי לפני הלידה, את מקום העבודה היות וידעתי שיש לי 150 ימי עבודה. קבלתי מהנתבעת את ההפרשים ותנאים סוציאליים, והלכתי הביתה כי הייתי בטוחה אקבל דמי אבטלה ודמי לידה לפי חוק המל"ל לאישה שיולדת."   4. גרסת התובעת כי היא עבדה בחודש 11/95 סומכת על מספר טענות:   א. תלושי השכר של הנתבעת אינם אמיתיים ולא משקפים נאמנה את המציאות, כפי שהעידה התובעת בעמ' 3 לפרוטוקול: "אני רוצה להוכיח שיש בלגאן רציני בתלושים ובחשבונות של הנתבעת.. הבלגאן שאני טוענת לו שהתעריף היומי שלי לפי יום או לפי שעה משתנה והראייה היא כזאת: שבחודש 10/94 התעריף הוא 66.67 ש"ח ליום שזה מסתכם למשך 5 שעות עבודה ובחודש דצמבר זה 60 ש"ח ליום שזה מסתכם לפי 5 שעות עבודה ולפי הבדיקה של השעות שעשיתי לפי 5 שעות ולפי מספר הימים שבתלוש יוצא שבחודש דצמבר אני מרוויחה 12 ש"ח לשעה, ובחודש אוקטובר 94 התעריף היה 15 ש"ח לשעה. וכן באשר החודשים, זה היה 15 ש"ח לשעה, אולי קצת יותר. גם לגבי הנסיעות בחודש 10/94 מופיע 120 ש"ח ובחודש 12/94 מופיע 100 ש"ח. נכון שבחודש 10/94 עבדתי 25 ימי עבודה ובחודש 12/94 עבדתי 12 יום, בעוד שבכרטיס העבודה מופיע 18 יום. אני מפנה לתלוש השכר של 12/94 (מוצג ת/ 1 (2)) בכותרת כתוב מספר ימי עבודה 12 ואילו בחישוב השכר החודשי מופיע 18 יום מוכפלים ביומית 60 ש"ח ליום...אני בפועל עבדתי בחודש דצמבר 18 יום." עיון בתלושי השכר ובכרטיסי העבודה של התובעת לחודש 12/94 , מעלה כי אכן היו אי דיוקים בתלושי משכורת אלו, ובמיוחד תלוש לחודש 12/94 אינו משקף נאמנה את מספר ימי עבודתה של התובעת בהתאם לכרטיס העבודה.   ב. את שכר עבודתה בגין חודש 11/94 קיבלה התובעת ביום 11/12/94, למרות שבנתבעת היה נהוג לשלם ב- 10 לכל חודש, אך 10 דצמבר 1994 נפל בשבת (כראיה לכך צורף דף מיומן שנתי), על כן היא קיבלה את שכר עבודתה כשהתייצבה לעבודה ביום א', ולמחרת (12/12/94) הפקידה חלק ממשכורתה, בסך 500 ₪, לחשבון הבנק שלה. בהקשר זה העידה התובעת בעמ' 5 לפרוטוקול: "... עשיתי בדיקה דרך הבנק, הזמנתי כרטיס ארכיון ומצאתי שב-12/12 הפקדתי במזומן סך של 500 ₪. אני טוענת שזה חלק מהמשכורת שניתנה לי ע"י המעביד יום לפני, בגין חודש 11/94. כפי שאמרתי, נהוג היה לשלם משכורת ב-10 לכל חודש, ה-10 לחודש דצמבר 94 היה בשבת ולכן המשכורת שולמה לי ביום ראשון בזמן עבודתי אחר הצהרים, ואני הפקדתי את חלקה למחרת בבוקר בבנק בחשבוני". בדיקת יומן השנה לשנת 94 מעלה כי ה-10 לחודש דצמבר 94' אכן נפל בשבת, וכי אכן ביום 12/12/94 התובעת הפקידה סכום של 500 ש"ח לחשבון הבנק שלה. את העובדה שהיא הפקידה רק 500 ₪ מהמשכורת אותה קיבלה מהנתבעת, הסבירה התובעת בעדותה בפנינו, בעמ' 5 לפרוטוקול: "לא הפקדתי את כל משכורת חודש נובמבר בבנק.. כי היו לי התחייבויות אחרות ששילמתי מהמשכורת, וכראיה אני מפנה שבצד מסמך ת/3 מצוין שאני מסרתי לפקידה שלוש שטרות של 200 ₪ והיא החזירה לי 100. הפקדתי זאת כי עברתי את מסגרת האשראי שלי בבנק ב-500 ₪ וזו הסיבה שהפקדתי רק 500 ₪ בבנק ממשכורת חודש נובמבר שהיא היתה 1,800 ₪ כולל נסיעות". ועוד העידה התובעת בעמ' 7 לפרוטוקול: "אני הפקדתי בבנק רק 500 ש"ח, לפקידת הבנק מסרתי 600 ש"ח שהם שלושה שטרות של 200 ש"ח וביקשתי שתחזיר לי 100 ש"ח". נתון זה ניתן לאימות מעיון בהפקדות לבנק, מוצג ת/3.   לעניין שכרה של התובעת וימי עבודתה בחודש 11.94 היא העידה בעמ' 7 לפרוטוקול: "אני זוכרת את ימי העבודה שלי בחודש 11/94 מתוך זה שתמיד עבדתי והיתה לי שבת אחת חופש ולפעמים שתי שבתות בנוסף לימי שישי שלא עבדתי. אני זוכרת שעבדתי ב-11/94, 3 שבתות... אני כמעט ובטוחה שהייתי בחופש רק שבת אחת ב-11/94 וזאת לפי המשכורת שקיבלתי בסך של 1,800 ₪.   ג. זאת ועוד, טענה התובעת כי בחודשים 10,11/94 היא לא הדפיסה כרטיס נוכחות בהתאם לסיכום עם המעביד, ורק באמצע חודש 12/94 ובשל איחורים שלה לעבודה והתרעמות מנהל הנתבעת על כך, היא התחילה להחתים כרטיס נוכחות.   ד. הגב' שושנה אסרף, שעבדה עם התובעת בתקופה הרלבנטית, העידה בפנינו בעמ' 9 לפרוטוקול: "אני לא זוכרת שאת (הכוונה לתובעת- לא במקור) הפסקת לעבוד חודש וחצי לאחר שהתחלת את עבודתך בחנות.. אני לא זוכרת שהיה מקרה בתחילת עבודתך שאת לא הופעת עם מקבלי השכר של אותו חודש, ולאחר בירור עם יוסי שחזר מלונדון, הוא שילם לך את המשכורת באותו ערב. ... לא זכור מקרה שבו אני קיבלתי משכורת והתובעת לא קיבלה, אם היא היתה צריכה לקבל היא היתה מקבלת. לא זכור לי שקרה שהתובעת לא קיבלה משכורת."   ולשאלות בית הדין השיבה עדה זו בעמ' 10 לפרוטוקול: בזמנו קיבלתי את המשכורת במזומן. הכוונה לתחילת עבודתי בשנת 94, 95".   ה. מטעם התובעת העידה גם גב' ענבר שרמן, ששימשה בזמנו כשמרטפית של מאיר, בנה של התובעת, בתקופת עבודתה בנתבעת. לפי עדותה היא שמרה על מאיר 3-2 פעמים בשבוע, ובשאר ימי השבוע בעלה של התובעת שמר עליו. לצורך התחשבנות עם התובעת, ניהלה גב' שרמן רישום אישי של ימי עבודתה כשמרטפית אצל התובעת, על גבי יומנה. בעדותה בעמ' 10 לפרוטוקול סיפרה: "ניהלתי את ימי העבודה שלי כשמרטפית על יומן בית הספר לצורך ההתחשבנות עם התובעת". עיון ביומן הנ"ל מראה כי גב' שרמן שמרה על בנה של התובעת במהלך חודש 11/94 וכי רישומים אלו נוהלו בזמן אמת, כפי שעולה מעדותה בפנינו, בעמ' 11 לפרוטוקול: "מה שרשמתי ביומן זה נרשם בזמן אמת… אני מוכנה לכל בדיקה שתהיה, היומן נרשם בזמן אמת. ... כשרשמתי ביומן שאני הייתי ביביסטר לבן של התובעת, אני ידעתי שהתובעת הולכת לעבודה בבית האופנה היא אפילו הביאה לי משם חולצות וכשהיה צורך להחליף היא החליפה לי וגם היא היתה מתקשרת אלי משם ואני הייתי מתקשרת אליה לשם, ויש לי את מספר הטלפון שלה ביומן".   טענת הנתבעת כי הרישום נעשה באותה עט, דבר המצביע על רישום פקטיבי, אינה עולה בקנה אחד עם הרישום על מקור היומן שהוצג כראיה בתיק, לגבי חודש 11/94, וברור שלא בוצע כולו באותה עט.   5. מנגד לגירסת התובעת, עומדת גירסת הנתבעת, לפיה התובעת פנתה אליהם וטענה שעשתה בירור עם קבלן בניין בשם פרנס והתברר לה שאין בעיה להוציא תלוש פיקטיבי לחודש 11/94 או אם אפשר ל-5/95 כדי שתשלים את 150 ימי ההכשרה הדרושים לשם קבלת דמי האבטלה, והתובעת אף אמרה שהיא מוכנה לשאת בהוצאות התלוש. בקשר לטענה זו העידה התובעת: "מה שאתה אומר זה לא בדיוק נכון, אתה מסלף את האמת... כשהגשתי להם את הבקשה להוציא לי את תלוש השכר של חודש 11/94 אתם טענתם שהגעתי מאוחר מדי, ואם הייתי באה זמן צפוף לתקרית הם עדיין לא היו מוסרים את הדו"ח השנתי למס הכנסה של שנת 94. לאחר מכן יוסי שאל אם 5/95 יכול לעזור לי ואמרתי שכן מכיוון שהייתי במס הכנסה בעכו ודיברתי עם פקיד השומה ולפי מה שהוא אמר לי זה לא משנה אם הם לא הוציאו תלוש לחודש 11/94 אפשר להוציא את זה ב-5/95".   6. זאת ועוד, מר בן עמרם, מנהל ובעל מניות בנתבעת אמר בביה"ד (עמ' 15 לפרוטוקול): "התובעת לא עבדה אף פעם רצוף, לא זכור בדיוק מה הסיבות שלה, היא הפסיקה באמצע חודש נובמבר לעבוד." זאת בניגוד לעדותו בעמ' 13 לפרוטוקול: "לטענתה של התובעת שעבדה בחודשים שהיא מציינת אני טוען שהיא לא עבדה אצלנו."   7. הנתבעת טוענת שהתובעת פנתה אליה וביקשה ממנה ו/או ממנהל החשבונות שיוציאו לה תלוש משכורת פיקטיבי עבור חודש 11/94, והציעה לשלם להם את עלות התלוש, וזאת על מנת להשלים את ימי ההכשרה לצורך קבלת דמי האבטלה.   בהקשר זה העידה התובעת כי: "אני הגעתי אל יוסי בן שושן בטענה שלי מגיע תלוש עבור חודש 11/94. הוא התנער מכך ואמר שהוא לא מתעסק בניירות, הוא הפנה אותי לאלונה ולז'קי, שהוא עכשיו הבוס. אני פניתי לאלונה ולז'קי ואמרתי שעבדתי ואני רוצה את התלוש המגיע לי לחודש 11/94. הם טענו שאין שום מסמך בניירת שמעיד שעבדתי בחודש הזה".   8. מר בן עמרם מלין על כך שהתובעת, למרות שחזרה לעבוד אצלם כמה חודשים מאוחר יותר, היא לא ביקשה את התלוש של 11/94. מנגד הסבירה התובעת את הסיבה לעיכוב בפנייתה להוצאת תלוש 11/94 בכך, שלא היו מוסרים לה תלושי שכר באופן סדיר, וכשביקשה לקבל תלושי שכר שלא נמסרו לה, היא לא שמה לב שחסר תלוש חודש 11/94. היא גילתה זאת רק אחרי שהמל"ל דחה את תביעתה לתשלום דמי אבטלה, ולראיה כי גם ביום 10/5/95 עת חתמה התובעת על מכתב הפסקת עבודה בנתבעת מוצג נ/1, היא לא ידעה שחסר לה תלוש 11/94.   לגבי חזרתה לעבודה ב-8/96, העידה התובעת בעמ' 7 לפרוטוקול: "חזרתי לעבוד שוב בבית האופנה ב-8/96, מאחר ויוסי המנהל לשעבר ביקש ממני לחזור. הוא הבטיח לי משכורת יפה."   9. התובעת הכחישה בתוקף שהיא ביקשה תלוש פיקטיבי עבור חודש 11/94 וטענה כי העדר רישום בעניין עבודתה בניירת של הנתבעת, אינו פוגע בעובדה הוודאית שהיא אכן עבדה בחודש זה וקיבלה משכורת.   10. בבואנו להכריע אילו משתי הגירסאות, זו של התובעת או זו של הנתבעת, מקובלת עלינו - נתחשב בעובדה שהתובעת דאגה לתמוך בראיות ובעדויות כל טענה מטענותיה, ואילו הנתבעת לא המציאה כל ראיה לסתור את גרסת התובעת, ולו בהמצאת כרטיס עבודה של התובעת לחודש 10/94, ולגביו נטען בכתב ההגנה כי הוא אכן קיים וניתן להמציאו בהמשך. עובדה זו תומכת דווקא בגרסת התובעת כי עד אמצע 12/94 היא לא הדפיסה כרטיס נוכחות לפי דרישת המעבידה.   זאת ועוד, הנתבעת לא הסבירה פשר אי הדיוקים עליהם הצביעה התובעת בתלושי השכר, ולא התייחסה לטענת התובעת כי על פי הסיכום הראשונה, בשל השכר הגבוה היחסי, הם סיכמו עם התובעת לא להדפיס כרטיס.   כמו כן, לא ניתן כל הסבר לעובדה כי בתלוש חודש 8/96 נרשם כי תחילת העבודה היא 6/96 בעוד שהתובעת חזרה ועבדה רק חודש אחד, ב-8/96.   החשוב מכל, העובדה אותה גילה מר בן עמרם רק בתשובה לשאלת ביה"ד, בעמ' 14 לפרוטוקול: "נכון שב-11/95 התחלפו מנהלות החשבונות בחנות.." עובדה זו יכולה אולי לשפוך אור על הסיבה לאי הוצאת תלוש לתובעת בגין חודש 11/94. לאור האמור לעיל, אנו מעדיפים את גירסת התובעת, הנתמכת במסמכים ובעדויות, על זו של מר בן עמרם, וקובעים כי התובעת אכן עבדה בחודש 11/94 וקיבלה שכרה במזומן, אך לא הונפק לה תלוש כדין, והיא זכאית לתלוש בגין חודש זה.   11. משהעדפנו את גירסת התובעת, וקבענו כי היא עבדה בחודש 11/94 וזכאית לתלוש שכר שלא הונפק ולא נמסר לה, זכאית התובעת לפיצויים בגובה דמי האבטלה שנמנעו ממנה כתוצאה מכך.   התובעת טענה בכתב התביעה כי היא ילדה ביום 8/6/95 וקיבלה דמי לידה וכחצי שנה לאחר הלידה, כלומר בסביבות 12/95, היא החלה להרשם בלשכת שירות התעסוקה כדורשת עבודה. עוד ציינה כי ביום 31/1/96 נשלח לה מכתב מהמוסד לביטוח לאומי בו היא נדרשה להמציא את התלוש החסר שלא יכלה להמציא, ובשל כך נדחתה תביעתה לתשלום דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 27/3/96.   לכן, ובהעדר כל הוכחה שהתובעת המשיכה להתייצב בלשכת שירות התעסוקה אחרי 27/3/96, התייצבות המהווה תנאי הכרחי לתשלום דמי האבטלה ו/או למציאת עבודה חליפית במסגרת חובתה להקטין את נזקה - זכאית התובעת לפיצוי בגובה גמלת אבטלה של 3 חודשים לפי החישוב כדלקמן:   4,050 ₪ = 1,800 ₪ X 75% X 3   כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 27/3/96 ועד התשלום המלא בפועל.     12. בהתחשב בהצהרת מר בן עמרם בעמ' 2 לפרוטוקול, לפיה הוא מייצג את הנתבע הנוסף, מר יוסי בן שושן, וכי הוא מבקש להטיל על החברה "בית האופנה 5 בע"מ" מרח' ההסתדרות 56, מפרץ חיפה, קניון לב המפרץ" - את החיובים הנוגעים לתביעה - אנו קובעים שהסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ישולם לתובעת ע"י הנתבעת 1, ביחד ולחוד, עם הנתבעים 3-2.   13. כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   14. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו.תלוש שכר