ההכרה בחסיון המידע שבידי הבנק והמתייחס ללקוח לא באה בדרך של חקיקה מפורשת. ביסוסו של החסיון נעשה בע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי פ"ד מ"ז(5) .764שם נקבע שמקורו של החסיון בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- .1981אמנם חובת הסודיות של הבנק נובעת מההסכם שבין הלקוח לבנק, אלא שסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות העניק מעגל נוסף של הגנה לאותה חובה בקבעו: " .2פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:נ... (8) הפרה של חובת הסודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע." לאור הוראה זו אמר כב' השופט א' גולדברג (ע' 772): "איפיונה של חובת הסודיות החוזית של הבנק, שילובה עם חובת הסודיות הסטטוטורית שבסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, ומעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד, הם שמחייבים לתת לחובת הסודיות האמורה משמעות ונפקות, מעבר למתחייב מחובת סודיות חוזית שנעדר ממנה היסוד הציבורי." כנגד העקרון המקובל כיום בשיטתנו, שיש לאפשר להביא בפני בית המשפט כל ראיה קבילה, על מנת לסייע בידו להגיע לחקר האמת, ניצבים מקרים שבהם ענינו של הציבור מונע את הראיה מבית המשפט. כך הוא בהוראות המנויות בסעיפים 48- 51לפקודת הראיות [נוסח חדש] אשר קבעו כי חסוי מידע שנמסר לעורך דין, לרופא, לפסיכולוג, לעובד סוציאלי ולכהן דת. הפסיקה הוסיפה על אלה מערכות שבהן יחול חסיון מכח "המשפט המקובל הישראלי" כלשונו של הנשיא ברק ברע"א 1214/92 ההסתדרות המדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מ"ט(2) .516כך הוא לגבי עורך פטנטים (ת"א (ת"א) 2284/83 מפעל מתכת נען נ' הידרופלן הנדסה פ"מ תשמ"ד (ב) 397), עיתונאים (ב"ש 298/86 בן ציון ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מ"א(2) 733) וכן על מסמכים שבעיקרו של דבר הוכנו לקראת משפט (רע"א 92/1214שנזכר לעיל). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיסיון בנק לקוח: .1המשיב מס' 1הגיש נגד המערער תביעה לפיצויים על נזק שנגרם עקב רשלנותו של המערער, שהינו שמאי מקרקעין. למשיבים מס' 2- 7נשלחו הודעות של צד שלישי. המערער ערך שומות עבור הבנק (המשיב מס' 1) בגין דירות ששועבדו לבנק כנגד הלוואות שנתן הבנק. לטענת הבנק, לא עמדו הלווים בהתחייבויותיהם, ובבוא הבנק לממש את המשכנתאות, הדירות נמכרו במחירים הנופלים משווי הדירות על פי השומות שערך המערער. כבוד הרשמת החליטה על חסיונם של מסמכים המצוייים בתיקי הלווים. בפני ערעור על החלטה זו. המערער וכן המשיבים, שהם צדדים שלישיים, טוענים כי חשיבותם של המסמכים החסויים היא בכך שיש בהם כדי לאשש את טענת האשם תורם המועלית כלפי הבנק, וכן לסייע בידיהם באשר לנזק שלו טוען הבנק. כבוד הרשמת קיבלה את טענת הבנק כי חובת הסודיות של הבנק חלה על מידע המתייחס ללווים שהיו לקוחותיו והן על מידע המתייחס לערבים שערבו לאותם לווים. יוער, כבר עתה, שעצם חובת הסודיות של הבנק אין בה כדי להועיל לטענת חסיון. כל עוד אין חל חסיון של המידע, צוו של בית המשפט עשוי לשחרר את הבנק מחובת הסודיות. אלא שצו כזה לא יינתן אם על אותו מידע חל חסיון. .2כנגד העקרון המקובל כיום בשיטתנו, שיש לאפשר להביא בפני בית המשפט כל ראיה קבילה, על מנת לסייע בידו להגיע לחקר האמת, ניצבים מקרים שבהם ענינו של הציבור מונע את הראיה מבית המשפט. כך הוא בהוראות המנויות בסעיפים 48- 51לפקודת הראיות [נוסח חדש] אשר קבעו כי חסוי מידע שנמסר לעורך דין, לרופא, לפסיכולוג, לעובד סוציאלי ולכהן דת. הפסיקה הוסיפה על אלה מערכות שבהן יחול חסיון מכח "המשפט המקובל הישראלי" כלשונו של הנשיא ברק ברע"א 1214/92 ההסתדרות המדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מ"ט(2) .516כך הוא לגבי עורך פטנטים (ת"א (ת"א) 2284/83 מפעל מתכת נען נ' הידרופלן הנדסה פ"מ תשמ"ד (ב) 397), עיתונאים (ב"ש 298/86 בן ציון ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מ"א(2) 733) וכן על מסמכים שבעיקרו של דבר הוכנו לקראת משפט (רע"א 92/1214שנזכר לעיל). .3ההכרה בחסיון המידע שבידי הבנק והמתייחס ללקוח לא באה בדרך של חקיקה מפורשת. ביסוסו של החסיון נעשה בע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי פ"ד מ"ז(5) .764שם נקבע שמקורו של החסיון בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- .1981אמנם חובת הסודיות של הבנק נובעת מההסכם שבין הלקוח לבנק, אלא שסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות העניק מעגל נוסף של הגנה לאותה חובה בקבעו: " .2פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:נ... (8) הפרה של חובת הסודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע." לאור הוראה זו אמר כב' השופט א' גולדברג (ע' 772): "איפיונה של חובת הסודיות החוזית של הבנק, שילובה עם חובת הסודיות הסטטוטורית שבסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, ומעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד, הם שמחייבים לתת לחובת הסודיות האמורה משמעות ונפקות, מעבר למתחייב מחובת סודיות חוזית שנעדר ממנה היסוד הציבורי." .4בעניננו מדובר במידע שנמסר על ידי לקוחות ועל ידי ערבים. אותו הסכם שבין הלקוח לבנק ואשר היה אחת משתי הרגלים שעליהן ניצב החסיון, אינו קיים ביחסים שבין הערב לבנק. בסעיף 17א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א- 1981נקבע כי: "הוראות חוק זה יחולו על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי." הוראה זו משווה מעמדו של ערב לזה של לקוח, אך ורק לעניינו של אותו חוק. באותו חוק עצמו, אין כל הוראה בדבר חסיון המידע שמוסר לקוח לבנק, לכן אין ללמוד ממנו דבר לענין חסיון המידע שמסר ערב. מכאן שלא ניתן לעגן את חסיון המידע מערב בסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות. אלא שהחסיון יקום מכחו של סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות שבו נאמר: " .2פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:ב... (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה." מי שמוכן לערוב לחברו, נדרש למסור לבנק פרטים אישיים אודות עצמו ובעיקר על הכנסותיו. נהוג שבמסגרת זו נדרש הערב להמציא תלושי שכר או אישור אחר על הכנסתו. נתונים אלה נמסרים לבנק על מנת שיוכל לשקל את התאמתו של הערב למתן הערבות הנדרשת על ידי הבנק. אין הערב מוסרם על מנת שהבנק יעשה במידע זה כל שימוש אחר, ועל אחת כמה וכמה אין מסירתם על ידי הערב באה על מנת שהבנק ימסרם למי שזר למערכת היחסים שבין הבנק ללווה ולערב. בגילוי הפרטים למערער, כמבוקש בפני, יהיה משום שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של הערב ומסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסר המידע, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 2(9). הוראתו של סעיף 2(9) נידונה בהרחבה בפסק הדין בע"א 439/88 רשם מאגרי המידע נ' ונטורה פ"ד מ"ח(3) .808 שם אמר השופט בך (בע' 824): "העובדה שאדם מוסר שיק שהינו מסמך סחיר הניתן להסבה והיוצא משליטת המושך עם מסירתו, אינה הופכת את הפרטים האישיים שעל השיק לעניין שאינו פרטי, ואינה מהווה הסכמה מצדו למסירת הפרטים המצויים על השיק לכל מאן דהוא. כפי שכבר הסברתי, הפרטים המופיעים על השיק או הנמסרים על ידי הבנק לאוחז, נמסרים כדי לאפשר גביית סכום השיק במקרה שזה לא נפרע, אולם אין בכך להוות הסכמה מכללא מצד המושך לפירסום פרטים אלו לציבור הרחב. גם אם נראה במסירת הפרטים על השיק משום "ויתור" או הסכמה מצד הלקוח, הרי שוויתור זה מתייחס למטרה המסוימת שלשמה נמסרו הפרטים, קרי: גביית השיק, וניתן לפגוע בזכות הפרטיות במידת הצורך להגשמת מטרה זו. אך הסכמה זו חלה כאמור רק לגבי האוחזים בהמחאות האמורות, ולא לגבי הציבור בכללותו." כך אף בעניין שבפני. הערב מוכן לחשוף מידע הנוגע לו ולמצבו הכלכלי כדי להיטיב עם הלווה ולאפשר לו את קבלת ההלוואה. המטרה של מסירת המידע היא מתן ההלוואה, ולאחר מכן, במידת הצורך, גם מימוש הערבות. חשיפת מידע זה בפני המערער הינה בגדר שימוש בו למטרה שונה מזו שלשמה נמסר. .5הוראתו של סעיף 2(9) לא נידונה בפסק הדין בענין סקולר, באשר לא היה צורך בכך, כי היה מדובר במידע המתייחס ללקוח של הבנק שכלפיו קיימת חובה חוזית שלא לגלות את המידע. אבל החסיון של אותו מידע עשוי להיות מעוגן אף בסעיף 2(9). מסעיף 32לחוק הגנת הפרטיות למד בית המשפט בסקולר, על יחסיותו של החסיון, כפי שאמר השופט א' גולדברג בסקולר, יש ובית המשפט יחדור מבעד לחסיון בהתקיים התנאים המפורטים שם (ע' 774): "...השאלה הראשונה שעל בית המשפט להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, להכרעה במחלוקת שבין הצדדים (בהנחה כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה). שנית, על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות, שכן לא די בטענה בעלמא בדבר הרלוואנטיות והחיוניות של החשבונות, העלולה להיות מסווה "לדיג ראיות". שלישית, על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להישען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. ורביעית, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי." .6בעניין שבערעור זה, טרם הוחל בשמיעת ראיות ואין בפני בית המשפט תשתית ראייתית לקיומם של התנאים השני והשלישי. כאמור על ידי השופט גולדברג, התנאי השני מצריך קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי המידע. כל עוד לא הוחל בשמיעת ראיות, אין בפני תשתית ראייתית כלשהי. יתר על כן, התנאי השלישי מצריך שכנוע של בית המשפט שאין בידי המערער להישען על ראיות חלופיות. יתכן ויש מקרים שבהם יהיה מקום לקיים מעין "משפט זוטא" בדבר קיומם של התנאים להסרת החסיון. נראה לי שעדיף שלא לעשות כן, אלא לשמע תחילה את ראיות הבנק (התובע), ולאחר מכן את ראיות המערער (הנתבע), והצדדים השלישיים. המערער יוכל להעלות דרישתו לעיון במסמכים החסויים או להצגתם, בין בסיום ראיותיו ובין בסיום כל הראיות. באותם שלבים ניתן יהיה להצביע על התשתית הראייתית לקיומם של התנאים שקבע השופט גולדברג בענין סקולר. .7יוסף עוד, שמי שעניינם עלול להפגע על ידי החלטה על עיון במסמכים הם הלווים והערבים. אלה אינם צד בהליך שבפני והטיעון מטעמם מועלה בעצם מפי הבנק. כך נוהגים בדרך כלל גם כאשר מדובר במקרי חסיון אחרים, כמו למשל כאשר עורך דין הנקרא להעיד טוען כי חל חסיון לטובת לקוח, שאינו צד להליך. אין מניעה לקיים דיון בטענת החסיון בהעדר בעל החסיון, כל עוד זה מסתיים בהכרה בחסיון. אבל משעומד בית המשפט להסיר את החסיון, ראוי לשמע את מי שעשוי להפגע. לכן, אם יחזור ויעלה ענין הסרתו של החסיון פעם נוספת ראוי יהיה להביא את קיומו של הדיון לידיעת הלווים והערבים, שמידע אודותם עלול להיחשף. דרך היידוע של אותם בעלי חסיון תידון בבוא הזמן. .8לפיכך, בשלב זה הנני דוחה את הערעור, בכפוף לאשר נאמר בדבר האפשרות לחזור ולהעלות ענין זה במהלך הדיון בתובענה. הוצאות הערעור תהיינה חלק מההוצאות בתובענה שתיפסקנה בבוא העת. חיסיוןיחסי בנק לקוחבנקלקוחות