קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יישוב סכסוף קיבוצי לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה: .1לפנינו בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, לפיה מבקשים ארגוני הסגל האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה (להלן - ארגוני הסגל) שבית-הדין יצהיר, כי הסכסוך שנתגלע בין ארגוני הסגל והמוסדות להשכלה גבוהה, המשיבים, בדבר הגדלת הפיצוי על השחיקה בשכרם (לגבי תקופת ההסכם), הוא סכסוך שיש ליישבו לפי סעיף 18של ההסכם הקיבוצי שבין הצדדים (להלן - העתירה העיקרית). ארגוני הסגל מבקשים גם, לחלופין, כי אם יוחלט שאין להכריע בסכסוך לפי סעיף 18האמור, שבית-הדין יצהיר, כי יש ליישב את הסכסוך על-פי ההוראות שבתוספת לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - החוק). .2היועץ המשפטי לממשלה הגיש הודעה בדבר התערבות בהליך לפי סעיף 30 (א) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ונציגו הופיע ולקח חלק בדיונים. .3בית-הדין החליט לדון תחילה בסעד החלופי המבוקש, מתוך ציפיה שהכרעה בשאלה זו עשויה להביא לפתרון הסכסוך. בא-כוח המשיבים הודיע, כי הוא מסכים לסעד החלופי המבוקש. נציג היועץ המשפטי לממשלה הגיש טענותיו בכתב ובא-כוח המבקשים הגיש תשובה בכתב, הכל כפי שנקבע על-ידי בית-הדין. .4עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא פשוטה. בשלב זה ההנחה היא, כי הסכסוך הוא סכסוך כלכלי להבדיל מסכסוך משפטי. לדעתו סעיף 37ה לחוק מתייחס אך ורק לסכסוכים משפטיים ולכן אינו חל על הסכסוך דנן שהוא כאמור סכסוך כלכלי. .5 בא-כוח המבקשים טוען לעומת זה בסיכומיו,כי התיקון בחוק בא בכדי לאפשר פתיחת הסכמים קיבוציים בשירות הציבורי בתוך תקופת תוקפם של ההסכמים - כך שבשירות הציבורי, כמשמעותו בחוק, כל סכסוך, ובמיוחד סכסוך כלכלי, יוכרע על-ידי בוררות בכדי שהעובדים לא יזדקקו לצעדים ארגוניים-מקצועיים. .6 גרסת בא-כוח המבקשים והמשיבים נראית לנו על פני גרסת היועץ המשפטי לממשלה. בנוסף לנימוקים שמביא בא-כוח המבקשים בטיעוניו בעל-פה ובתשובתו בכתב לטענות בכתב שהגיש נציג היועץ המשפטי, ניתן לעמוד על המדיניות הנקוטה לגבי יישוב סכסוכים בשירות הציבורי גם מכך, שנחתם הסכם קיבוצי בין המדינה ומעסיקים ציבוריים אחרים לבין ההסתדרות הכללית, לפיו הוקם המוסד לבוררות מוסכמת אשר בפירוש הוסמך לדון בסכסוכים כלכליים. המוסד הוקם בכדי למסד הלכה למעשה את הבוררות שהורתה בתוספת לחוק. .7 זאת ועוד. תיקון מס' 2לחוק בא בעיקרו להגביל את חופש השביתה בשירות הציבורי. התיקון הובא לאחר ויכוחים קשים בין הממשלה וההסתדרות ובתוך ההסתדרות ובמיוחד במה שנוגע למתן אפשרות למחוקק להתערב בהסדרת יחסי עבודה בכלל ופגיעה בחופש השביתה בפרט. מהתיקון שהתקבל בכנסת נראה בעליל, שהפשרה שהושגה היא מצד אחד הגבלת חופש השביהת ובמיוחד מה שמכונה "שביתה פראית" ומצד שני אפשרות של פתיחת הסכמים והבאת "כל סכסוך" כלשון סעיף 37ה ליישוב על-ידי בוררות על-פי התוספת לחוק. בעת שנתקבל בכנסת התיקון מס' 2של החוק, כבר היה ידוע למחוקק פסק-דינו של בית-הדין הארצי בדב"ע לא/5-4, [1], לפיו נקבע, שלעניין החוק - סכסוך עבודה הוא סכסוך כלכלי קיבוצי בלבד ולא סכסוך משפטי. אילו רצו להגביל את הבוררות לפי התוספת לסכסוכים משפטיים בלבד היו צריכים להגיד זאת במפורש, כשם שתוקנו הסעיפים 15, 16ו-37, כך שבמקום "חוק זה" תוקן ל"פרק זה", על מנת שהוראת סעיף 37(אי-תחלת חוק הבוררות) לא תחול על בוררות על-פי התוספת (פסק-הדין בדב"ע לה/7-3, [2], כמובן טרם בא לעולם אז). .8 מהאמור לעיל עולה, כי אנו מקבלים את העתירה החלופית של המבקשים וקובעים, כי אם לא תתקבל עתירתם העיקרית - יש ליישב את הסכסוך שבין הצדדים על-פי ההוראות שבתוספת לחוק. .9 כמקובל לגבי סכסוכים קיבוציים אין צו להוצאות. יש לציין שהתלבטנו אם יש מקום להטיל הוצאות על היועץ המשפטי לממשלה בשל התערבותו ולאור תוצאת התערבותו, כאשר בין הצדדים עצמם לא היתה מחלוקת בשאלה שעמדה להכרעה.סכסוך קיבוציסכסוך עבודההסכם קיבוציסכסוך